עת"מ
בית המשפט המחוזי מרכז-לוד כבית-משפט לעניינים מנהליים
|
49495-03-16
27/11/2016
|
בפני השופט:
רמי אמיר
|
| - נגד - |
העותרת:
פלונית
|
המשיבים:
1. הרופא הראשי
2. אגף השיקום משרד הביטחון
3. קצינת תגמולים אגף השיקום משרד הביטחון
|
| פסק דין |
- העותרת היא כבת 37, נשואה ואם לשני ילדים.
במהלך שירותה הצבאי סבלה תקיפה מינית, ובעקבות זאת הוכרה כנכה בדרגה של 50% לצמיתות בגין פוסט-טראומה. כפועל יוצא מכך, מקבלת העותרת תגמולי נכה נצרך מכוח סעיף 7(א) לחוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשל"ט-1959 (להלן: "החוק").
- החל משנת 2009 החלה העותרת לקבל גם תוספת למימון צרכים מיוחדים (להלן: "תוספת צרכים מיוחדים") – וזאת לפי סעיף 7ב' לחוק, ולפי תקנות הנכים (תגמולים ושיקום) (תוספת למימון צרכים מיוחדים), התשס"ג-2003, ולפי נוהל 80.18 שעניינו תשלום תוספת מימון לצרכים מיוחדים (להלן: "תקנות צרכים מיוחדים" ו"נוהל 80.18", בהתאמה).
לפי סעיף 1 לתקנות צרכים מיוחדים, נכה שדרגת נכותו אינה פחותה מ-40% זכאי לתוספת לתגמולו החודשי למימון צרכים מיוחדים הנובעים מנכותו. לפי סעיף 2(ב) לתקנות אלה – שיעור התוספת הוא מספר משקולות בהתאם לדרגת הנכות; ו"משקולת" מוגדרת כיחידה להערכת מידת הסיוע, וערכה הכספי נקבע באותן תקנות. במקרה של העותרת מדובר בדרגה 2 (בין 50% ל-59% נכות), המקנה זכות ל-6 משקולות. הזכאות לתוספת זו היא אוטומטית לפי האמור בנוהל 80.18, ואינה מצריכה בקשה מיוחדת.
- בנובמבר 2012 פנתה העותרת לאגף השיקום במשרד הביטחון לשם קבלת תשלום נוסף בגין עזרת הזולת מטעמים רפואיים תפקודיים (להלן: "תוספת עזרת הזולת") – וזאת לפי תקנות הנכים (טיפול רפואי), תשי"ד-1954, ונוהל 53.10 שמכוחן של אותן תקנות (להלן: "תקנות טיפול רפואי" ו"נוהל 53.10", בהתאמה).
לפי נוהל 53.10, מדובר בתוספת הניתנת לנכה בשל החמרה במצבו התפקודי הקשורה לנכות, אף שאין החמרה במצב הרפואי עצמו, וכשאחוזי הנכות אינם נותנים ביטוי מתאים להחמרה תפקודית זו. התוספת ניתנת לפי קביעת הרופא המחוזי, והקריטריונים שעליו לשקול מבוססים על הערכת מצב תפקודי ADL. השיעור הכספי של התוספת נקבע בנוהל 53.10 לפי אותן משקולות, המשמשות גם לצורך תוספת צרכים מיוחדים.
בקשתה זו של העותרת לתוספת עזרת הזולת התבררה ונדחתה על ידי הרופא המחוזי ביום 5.5.13. היא עררה על כך בפני הרופא המרחבי, שדחה את השגתה ביום 13.11.13. ערעור נוסף, שהוגש לרופא הראשי (המשיב 1), נדחה גם הוא ביום 29.1.14. העותרת המשיכה להתכתב בעניין עם הרופא הראשי, ששב ודחה את בקשותיה, בימים 11.3.14 ו-26.6.14.
- במקביל לדחיית הבקשה לתוספת עזרת הזולת, הופנתה העותרת על ידי הרופא המחוזי, ובעקבותיו גם על ידי הרופא המרחבי והרופא הארצי, לבחינת האפשרות של קבלת ליווי לפי סעיף 24 לתקנות טיפול רפואי.
העותרת פעלה בהתאם בהליכים אלו, אך בסופו של דבר נדחתה גם בקשתה זו לליווי רפואי בהחלטת הרופא המחוזי מיום 4.1.16.
העותרת השיגה גם על כך, וביום 25.1.16 דחה הרופא הראשי (המשיב 1) את בקשתה זו, תוך שהפנה אותה, כשם שגם הרופא המחוזי עשה, להליכים בעניין חונכות.
- במקביל לכל האמור לעיל, פנתה העותרת לקצינת התגמולים (המשיבה 2), בעניין הרטרואקטיביות של הטבות שקיבלה בעקבות נכותה, כאשר בקשתה הייתה לקבלן החל מאוגוסט 1997, עת השתחררה משירותה הצבאי.
פנייתה הראשונה בעניין זה מיום 26.10.10 נדחתה ביום 5.12.10.
פנייתה החוזרת מיום 10.3.15 לא נענתה, אך אין גם אסמכתא למסירתה.
פנייתה החוזרת מיום 15.12.15 נדחתה ביום 24.1.16.