עת"מ 4924-08-16 תיכון לחינוך סביבתי בשדה בוקר נ' מדינת ישראל - משרד החינוך ואח'

בהחלטה זו אכריע בטענות המשיבים 3-6, במסגרתן ביקשו הם להורות על סילוקה על הסף של העתירה. שוכנעתי בסופו של יום כי הערכאה הראויה והנכונה לדון בעתירה הינה בית הדין לעבודה, בבאר – שבע.

הצדדים והעתירה

1. עניינה של העתירה הוא בבקשתם של העותרים להורות למשיבים שלא להמשיך ולהעסיק את המשיבה 6 כמנהלת בית הספר התיכון לחינוך סביבתי בשדה בוקר. בתחילה, הוגשה העתירה על ידי "ועד ההורים מוסדי" של בית הספר "ו/או הורי תיכון לחינוך סביבתי (195 הורים לפי רשימה מצורפת)". בעקבות טענה שהועלתה בתגובות המשיבים לגבי זהות העותרים, הבהרתי לאחרונים בפתח הדיון הראשון שהתקיים לפניי, כי וועד ההורים אינו אישיות משפטית וכי בהיעדר ייפוי כוח מטעם הורה או הורים, הרי למעשה אין בפניי עותר וכי לא יהיה מנוס מלדחות את העתירה על הסף. באותו השלב, הסכימו שניים מהורי התלמידים להיות העותרים והצהירו כי חתמו על ייפויי כוח כנדרש. על כן, הוריתי על תיקון העתירה כמתבקש.

    

2. העתירה הוגשה כנגד החלטת מנהלת מחוז הדרום של משרד החינוך, לפיה המשיבה 6 תמשיך בתפקיד מנהלת בית הספר בשנת הלימודים הקרובה, וכנגד החלטת המשיב 3 להמשיך ולהעסיק את המנהלת כאמור, למרות דרישת ההורים להעבירה מתפקידה. העתירה באה, על פי האמור בה, בשל התנהלות בלתי ראויה ובלתי מקצועית של המשיבה 6 אשר, כלשון העתירה, השליטה פחד ואימה בקרב המורים והתלמידים, נהגה במידור והפליה, השפילה ואיימה, שיקרה והסיתה לדבר שקר, נקטה בנקמנות כלפי מורים והתעללה בהם. דברים מפורטים יותר נרשמו בעתירה ובנספחיה. עם הגשת העתירה, נקבע דיון בה ובבקשה למתן צו ביניים שהוגשה, בפניי.

    

3. בפתח ישיבת בית המשפט הראשונה ולאחר שהובררה שאלת זהות העותרים, העלה ב"כ המשיבים 3-6 טענת מקדמית נוספת, לפיה יש להורות על דחיית העתירה על הסף בשל היעדר סמכות עניינית באשר זו נתונה לבית הדין לעבודה.

    

   טענות הצדדים

4. טוען ב"כ המשיבים 3-6 כי לבית הדין לעבודה מסורה הסמכות לדון ביחסי עבודה, לרבות לפני קיומם, במהלך קיומם ולכן לגבי הפסקתם. אמנם, המדובר הוא במחלוקות שעניינן ענייני חינוך, עניינים אשר בסמכותו של בית המשפט לעניינים מנהליים, אך היות והן גם נוגעות להפסקת עבודתה של המנהלת, הסמכות הייחודית נתונה לבית הדין לעבודה, אשר יפעיל, במסגרת בירורן, כלים מהמשפט המנהלי. לטענת המשיבים 3-6, העתירה מסתמכת על סעיף 22 לחוק פיקוח על בתי ספר, התשכ"ט-1969 (להלן: "חוק הפיקוח"), תוך בקשה שמנכ"ל משרד החינוך יורה לבעלת הרישיון, המשיב 3, להפסיק את העסקה של המנהלת. לפי אותו הסעיף, אם כך יורה המנכ"ל, חובה על המשיב 3 להפסיק ההעסקה. הואיל והמדובר הוא בהפסקת העסקתו של עובד, הרי המדובר הוא בנושא שעניינו יחסי עובד מעביד והסמכות נתונה לבית הדין לעבודה.

    

5. ב"כ המשיבים 3-6 הפנה למספר פסקי דין אשר דנו בסוגיה דנא. הוא הוסיף וטען כי אין אפשרות לברר את המחלוקת ללא חקירת עדים ומצהירים, ואילו כלים אשר לא יעשה בהם שימוש בדיון בעתירה מנהלית. לעניין מיהותם של הצדדים, שהרי אין יחסי עובד-מעביד בית העותרים למי מהמשיבים, הטעים ב"כ המשיבים 3-6 כי בית המשפט העליון הכריע בהתאם לנטען על ידו והעביר הדיון לבית הדין לעבודה, גם מקום בו העותרים לא היו עובדים אלא עמותה, אשר בקשה שלא להעסיק אדם מסוים כמנהל בית ספר. לפסקי הדין אליהם הפנו הצדדים אתייחס בפרק הדיון וההכרעה. ב"כ המשיבים 3-6 הסכים כי בענייני חינוך אשר אינם נוגעים לקבלה לעבודה או להפסקת יחסי עבודה, נתונה הסמכות לבית המשפט לעניינים מנהליים, אך לא כך הם הדברים במקרה דנן. משסמכו העותרים את עתירתם על סעיף 22 לחוק הפיקוח ועל הסמכות שנתונה למנהל הכללי של משרד החינוך לדרוש פיטוריו של עובד שירות, הרי עסקינן בשאלת פיטורין ואין נפקא מינה אם המדינה היא המעסיקה אם לאו. נטען, כי גם אם טעו העותרים בהסתמכותם על אותו הסעיף (ואומר כבר כאן כי אכן טעות בידם בעניין זה), הרי בכל מקרה עסקינן בבקשה להפסיק עבודה של עובד וזהו נושא המסור לבית הדין לעבודה. ב"כ המשיבים 3-6 הטעים כי גם אם הסעיפים עליהם היה על העותרים להסתמך הם 16 ו-18 לחוק הפיקוח (סעיפים שעניינם אישור מאת מנכ"ל משרד החינוך להעסיק עובד חינוך וביטולו של אישור מסוג זה), הרי עדיין המדובר הוא בענייני עובד-מעביד והפסקת עבודתו של עובד. ב"כ המשיבים 3-6 הסכים עם ב"כ העותרים כי כל המשיבים כפופים לסמכותו של בית המשפט לעניינים מנהליים, אך חזר על עמדתו בדבר מהות הסכסוך כאמור.