עת"מ 47958-12-15 נורני ואח' נ' מדינת ישראל,משרד החינוך ואח'

עניינה של העתירה הוא בהחלטת משיב 1 להקצות למשיבה 2 כ-4.6 מיליון ₪ לצורך בניית בית ספר יסודי בשטח השיפוט שלה, כשלטענת העותרים המדובר ב"הקצאה פסולה", המתבססת על "נתונים שגויים בעליל" שנמסרו למשיב 1 מטעם משיבה 2.

העתירה רצופה התבטאויות בסגנון האמור. פעם אחר פעם נטען כי הנתונים שעמדו ביסוד החלטת ההקצאה שגויים בעליל. רוצה לומר, שמשיבה 2 הציגה נתונים שאינם אמת למשיב 1. כך גם נטען כי ההחלטה לתקצב את בניית בית הספר נעשתה על יסוד שיקולים פסולים תוך התעלמות מנהלים וכי משיבה 2 הצליחה "בעלילה שבין פרנץ קפקא לג'וזף הלר לאפרים קישון לגרום למשיב 1 לאשר הקצאה נכבדה של כספי ציבור".

לאחר שאפרט את שהתברר לי מתגובותיהם של המשיבים לבקשה למתן צו ביניים שהוגשה במסגרת העתירה, יבין הקורא עד כמה מיותרות, שלא לומר בלתי ראויות, התבטאויות אלה, בבחינת "הפוסל במומו פוסל".

על פי הנטען בעתירה נודע לעותרת, לראשונה, ב-20.12.15, לכך שהוצא "בחופזה" היתר בנייה לקרקע המכונה על ידה "קרקע עזובה" ומשכך נאלצה לפנות בדחיפות לבית משפט זה על מנת לעצור את ההקצאה ואת הבנייה שתבוא בעקבותיה. עוד נטען, כי העותרת היא הנפגעת הישירה מן ההחלטה הפסולה לבנות בית ספר על אותה קרקע, החלטה שנולדה במהלך שנת 2014 "ורק לאחר שהעותרת 2 הגישה עתירה כנגד המועצה המקומית גן יבנה להשבת הקרקע העזובה מחמת שהופקעה ללא עילה או הצדקה של ממש". העותרת מקמצת בפרטים בנוגע להפקעה זו ומסתפקת באמירה שכונתה על ידה "למען הסדר הטוב", כי המקרקעין נשוא העתירה הופקעו בשעתו על ידי משיבה 2, כי העותרת הגישה עתירה לביטול ההפקעה מחמת אי שימוש במקרקעין וכי במסגרת אותה עתירה טענה משיבה 2, לראשונה, כי בכוונתה להקים בית ספר על המקרקעין האמורים. הא ותו לא.

בעתירה שלפניי נטען כי מיקומו של בית הספר אינו סביר וכי הוא נבחר בדיעבד על מנת להצדיק הפקעה מיותרת של קניינה הפרטי של העותרת על ידי משיבה 2, והכל בניגוד למגמת הפיתוח של היישוב. עותר 1 מתואר כתושב גן יבנה המתגורר בסמוך למקרקעין נשוא העתירה. עניינו בהליך שלפניי לא הוברר כלל ועיקר.

והנה, מתגובת משיבה 2 לבקשה לצו הביניים, מצטיירת תמונה עשירה בפרטים רבים לאין ערוך בכל הנוגע לגלגולה של ההפקעה ולהליכים שנוהלו בין העותרת לבינה. כך מתברר, כי עוד בתכניות מפורטות משנות ה-70 וה-80 שאושרו למתן תוקף, יועדו המקרקעין הנדונים לבנייני ציבור. בהתאם לתכניות אלה, פרסמה הוועדה המרחבית לתכנון ולבנייה "זמורה", בשנת 1992, הודעה לפי סעיפים 5 ו-7 לפקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור), 1943 וחוק התכנון והבנייה, התשכ"ה-1965, בדבר הפקעת המקרקעין לצורך הציבורי כפי שהוגדר באותן תכניות. הבעלים המקורי של המקרקעין לא התנגד להפקעה.

בשלהי 2013 פרסמה הוועדה המרחבית הערה לפי סעיף 19 לפקודת הקרקעות, על מנת שהמקרקעין הללו יהיו לקניינה המושלם של משיבה 2 והיא תוכל לקדם את הליכי מימושם. המקרקעין נכללו בפרוגרמה מאושרת מטעם משיבה 2 והם הוגדרו בה כעתודת קרקע למטרת הקמת מבני ציבור באזור בו הם נמצאים, בהתאם להתפתחות העתידית של היישוב והצפי לגידול באוכלוסייה. הפרוגרמה אושרה עוד בשנת 2006. משיבה 2 אף שתלה במקרקעין המופקעים עצים ונטיעות שונות על מנת שהשטח ישמש בינתיים כריאה ירוקה לטובת התושבים.

בשל מחסור בכיתות לימוד בבתי הספר ברחבי הישוב בכלל, ובאזור המזרחי בו ממוקמים המקרקעין בפרט (ובניגוד לנטען על ידי העותרים), החלה להיבחן האפשרות להקים על גבי המקרקעין בית ספר יסודי שש שנתי, לאחר שהמקרקעין נמצאו מתאימים להקמת המוסד החינוכי האמור.