עת"מ 46415-04-15 יוניאור בע"מ נ' ועדת ערר מחוזית לתכנון ובניה - מחוז חיפה ואח'

המבקשת הגישה עתירה מנהלית המכוונת כנגד החלטת המשיבה 1 ("וועדת הערר") מיום 10.3.15 בערר מס' 437/14 שלפיה הוחזר הדיון למשיבה 2 ("הוועדה המקומית") לבקשת המשיב 3 ("המשיב") לאישור שינויים ותוספות להיתר מס' 20011473 מיום 16.8.07 ("ההיתר"). בהחלטתה קבעה וועדת הערר כי על הוועדה המקומית לדרוש את הצגת המסמכים הקרואים בסעיף 13.1 של תכנית המתאר ש/490 – פארק תעשייה צפוני אור עקיבא ("תכנית המתאר") וכי עליה לתת את דעתה לסוגיית הרעש הנגרם כתוצאה מפעילות במקרקעין שלגביהם התבקש ההיתר והמטרד הנגרם למקרקעין שכנים, ובהם מקרקעי המבקשת.

בגדר העתירה הגישה המבקשת בקשה לצו ביניים שבה היא עתרה להורות לוועדה המקומית להימנע מכל דיון או מתן החלטה בבקשה להיתר שהוגשה לה, והכל עד למתן החלטה בעתירה.

בהחלטה מיום 28.4.15 דחיתי את הבקשה למתן צו במעמד צד אחד וביקשתי את תשובת המשיבים, ובתוך כך קבעתי גם את הדיון להיום. המשיבים 3 ו-4 הגישו תשובה, ואילו וועדת הערר והוועדה המקומית נמנעו מלעשות כן. על כל פנים, לאחר עיון בבקשה ובתשובת המשיבים 3 ו-4 ("המשיבים"), ולאחר שמיעת טענות באי כוח הצדדים שהשתתפו בדיון (הוועדה המקומית נמנעה מלהתייצב), אני מחליט לדחות את הבקשה.

כבר בהחלטתי מיום 28.4.15 הצבעתי על כך שהטיעון מתייחס לנחיצות מתן צו הביניים הוא סתמי ואין בו הסבר מניח את הדעת מדוע יש לתת את הצו המבוקש כבר כעת, ובמיוחד כך כאשר הסעד הזמני המבוקש בערכאה זו הוא מתן הוראה לוועדה המקומית, שהיא מוסד תכנון, להימנע מלפעול כפי חובתה ולדון בבקשה להיתר שהוגשה לה, ואשר וועדת הערר קבעה שיש לדון בה.

כאן המקום לציין גם שחלק ניכר מטענות המבקשת מוסב על עילות שיסודן במשפט הפרטי, ואלה מתבררות כמסתבר בתובענה שהגישה המבקשת כנגד המשיבים בת"א 20904-05-12 ("התובענה האזרחית") כפי שהבנתי מטענות הצדדים, הדיון בתובענה הסתיים ופסק הדין בה צפוי להינתן לאחר הגשת סיכומי הטענות. עוד יצוין, והעניין אינו בלתי חשוב, שבגדר הדיון בתובענה האזרחית ניתן בשעתו צו מניעה האוסר על המשיבים לנהוג בדרך היוצרת מטרד (החלטה מיום 22.7.12, בקשה מס' 1 בתובענה האזרחית). לשאלתי אישרה באת כוח המבקש כי על אף המטען בעתירה בדבר הנזקים הנגרמים למבקשת כתוצאה מפעילות המשיבים, המבקשת לא פנתה לבית משפט השלום בחדרה בבקשה לאכוף את צו המניעה באמצעים שבהם ניתן לעשות כך, ובהקשר העתירה הנוכחית משמעות הדבר היא שהטענות בדבר נחיצות מתן הצו הן לכל הפחות בלתי מדויקות.

בשולי ההחלטה, וגם אם לא בשולי החשיבות, אוסיף עוד כי גם בהיבט של הצורך בהתערבות בית המשפט המנהלי בהחלטת וועדת הערר, טענות המבקשת אינן נקיות מספק, וועדת הערר קבעה בהחלטתה שרשימת התכליות הקבועה בסעיף 5 לתקנון תכנית המתאר מצריכה פירוש תכליתי, ובהיבט זה היא סברה שמפעלה של המשיבה 4 ("המשיבה"), העוסקת בכיפוף מתכות והלחמתן, איננו מפעל הבא בגדר האיסור הקבוע בסעיף 5.1 של תקנון תכנית המתאר שאינו מתיר שימוש ל"בתי יציקה ומפעלים למתכות וציפוי מתכות...". אכן, סעיף 13.1 של תקנון תכנית המתאר קובע הוראות שעניינן מניעת מטרדים ומפגעים סביבתיים, ולמטרה זו מחייבת תכנית המתאר את הוועדה המקומית לקבל חוות דעת של היחידה לאיכות הסביבה באיגוד ערים חדרה, והוא מאפשר לה לדון בבקשה רק לאחר קבלת חוות הדעת. בנוסף מורה סעיף 13.1 של תקנון תכנית המתאר שעל יסוד הממצאים בחוות הדעת תקבע הוועדה המקומית תנאים בהיתר למניעת מפגעים ומטרדים. כאן המקום להזכיר גם את הוראת סעיף 13.2 המורה כי "הוועדה המקומית תדרוש תסקיר השפעה על הסביבה בכל מקרה בו לדעתה קיימת סבירות למפגעים סביבתיים, בהתייעצות עם היחידה לאיכות הסביבה של איגוד ערים לאיכות סביבה חדרה". עיון בהחלטת וועדת הערר מלמד כי היא נתנה את דעתה להוראות סעיפים אלה והנחתה את הוועדה המקומית לפעול על פיהם. לא התעלמתי מדברי באת כוח וועדת הערר שהאחרונה זקוקה לשהות מסוימת על מנת לגבש עמדה ביחס לאופן שבו יש ליישב בין הוראות סעיף 5.1 לסעיף 13.1 של תקנון תכנית המתאר, אולם גם עמדה זו כשלעצמה אינה מצדיקה את המסקנה בדבר נחיצות התערבות הערכאה המנהלית כבר בשלב זה. על כל פנים, נראה לי כי העתירה בכלל, והבקשה לצו ביניים בפרט, מקדימות את זמנן, וכשהדבר מצטרף לשאר הנימוקים המפורטים לעיל, אין מנוס מדחיית הבקשה.

המבקשת תשלם למשיבים (כאחד) שכר טרחת עורכי דין בסכום של 5,000 ₪.

המבקשת תודיע, עד יום 24.5.15, אם היא עומדת על שמיעת העתירה במתכונתה הנוכחית. לאחר שתוגש ההודעה אחליט אם ובאיזה אופן יימשך הדיון.

ניתנה היום, כ"א אייר תשע"ה, 10 מאי 2015, בהעדר הצדדים.