עת"מ 43570-04-16 ארד נ' המשרד לביטחון פנים

הרקע לעתירה וטענות הצדדים:

בפני עתירה המופנית נגד החלטת המשיבה מיום 25.5.15, לפיה נדחה ערר שהגיש העותר על החלטה שלא לחדש לו רישיון להחזקת נשק.

העותר החזיק ברישיון לכלי ירייה מסוג אקדח, שתוקפו עד ליום 30.4.14, זאת מכוח עצם החזקת כלי הירייה משך שנים בעבר (עילה משמרת). מועד חידוש רישיונות לכלי ירייה הינו פעם בשלוש שנים, כאשר חידוש רישיון העותר הינו על רקע "משמר", מתוקף החזקת עבר ממושכת ורצופה כדין במשך 10 שנים. החל מיום 1.5.14 החזיק העותר בכלי ירייה ללא רישיון תקף בניגוד לדין ו"תנאי הרישיון", זאת לאחר ששכח לחדש את רישיון הנשק במועד. רק ביום 25.1.15 הפקיד העותר את אקדחו במשטרה, לאחר שנזכר שלא חידש את הרישיון במועד. ביום 24.2.15 הגיש העותר בקשה לחידוש רישיון. ביום 24.2.15 וביום 11.3.15 התבקש העותר להשלים מסמכים לצורך הוכחת עמידתו בתבחין תקף. ביום 31.3.15 השיב העותר לפניית פקיד הרישוי להשלמת מסמכים. ביום 1.4.15 נדחתה בקשת העותר לקבלת רישיון לאחזקת לכלי ירייה, על רקע אי עמידתו בתבחינים. העותר הגיש ערר, אשר נדחה ביום 25.5.15 בשל אי עמידת העותר בתבחין תקף. העותר פנה לממונה ביום 1.6.15 בבקשה לשנות החלטתו וביום 21.6.15 השיב הממונה כי אינו רואה לנכון לשנות החלטתו. ביום 10.2.16 פנה העותר בבקשה לבחון מחדש את ההחלטה שלא להעניק לעותר רישיון לכלי ירייה וביום 28.3.16 השיבה המשיבה לעותר כי עניינו מוצה עד תום על ידי הממונה. ביום 21.4.16 הוגשה העתירה.

העותר טוען כי החזיק רישיון לנשק במשך 36 שנים וכי החלטת המשיבה הינה שרירותית, על סמך נימוקים טכניים – בירוקרטיים שלא התייחסו לצרכי העותר ונימוקיו. נטען כי העותר הינו סרן במילואים, קצין ארטילריה, מפקד סוללה ומדריך ראשי לאימון יחידות בחיל התותחנים, אשר שירת גם בשירות מילואים פעיל עד למועד שחרורו ב- 7/2005. נטען כי מאז 1979 החזיק כלי נשק ברישיון בהתאם לחוק כלי הירייה, התש"ט – 1949, והקפיד לחדש את רישיון הנשק במועד. נטען כי הרישיון לנשיאת נשק פג בתאריך 30.4.14 מבלי שהעותר היה מודע לכך שהגיע המועד לחידוש הרישיון והדבר נשמט מזיכרונו. נטען כי העותר, שלא קיבל כל הודעה או מסמכים לחידוש הרישיון, המשיך לתומו לשאת את כלי הנשק, אך ברגע שנזכר באקראי שלא חידש את הרישיון הוא מיהר והפקיד את כלי הנשק בתחנת המשטרה כמחויב.

לטענת העותר, אשר הינו אדריכל במקצועו, בעל משרד אדריכלים, כפועל יוצא מעיסוקיו נדרש הוא לסייר בכל רחבי הארץ, לרבות ערים במשולש ואף מעבר לקו הירוק. נטען כי נסיעותיו התכופות ברחבי הארץ בכל שעות היממה מחייבות אמצעי הגנה, אשר ניטל ממנו לטענתו ללא הצדקה. נטען כי הינו אזרח ישראלי נורמטיבי, שומר חוק וסדר, אשר שכח בתום לב לחדש את רישיון נשיאת הנשק ועקב כך "נענש" ע"י אי קבלת אישור לחידוש הרישיון. נטען כי לעותר יש מעין זכות מוקנית לשאת נשק, שנשללה ממנו עקב סיבה טכנית של אי חידוש הרישיון מאחר שלא קיבל הודעה מטעם המשיבה וחובת החידוש פרחה מזיכרונו. כן נטען כי העותר היה ועודנו כשיר לשאת נשק ולא היה פגם בעברו או בהתנהגותו שהצדיקו שלילה וסירוב לחדש את הרישיון. נטען כי השיקול היחיד שנלקח בחשבון על ידי המשיבה הינו האיחור בחידוש הרישיון ולא נשקלו השיקולים הרלוונטיים במלואם.

עוד טוען העותר כי קביעת המשיבה כי דינו של העותר הינו כדין מי שפונה לראשונה בחייו לבקש רישיון לנשק ועליו לעמוד בתבחינים החדשים שנקבעו על ידי המשרד לביטחון פנים הינה מלאכותית, בלתי סבירה, פוגענית וחסרת הגיון.

המשיבה טוענת כי העתירה הוגשה בשיהוי ניכר שכן היא תוקפת את החלטת הממונה בערר מיום 25.5.15. כן נטען כי על פי הדין אין לאזרח זכות קנויה לקבל רישיון להחזקת נשק אישי והאפשרות להחזקת כלי ירייה מותנית ברישיון אשר ניתן בצמצום בשנים האחרונות, במטרה לשמור על שלום הציבור, ולמשיבה שיקול דעת רחב לקביעת התנאים למתן רישיון או חידושו. נטען כי על המבקש חידוש רישיון להוכיח מחדש עמידה בתבחין תקף מידי חידוש תקופת הרישיון.

לטענת המשיבה, העותר ידע כמחזיק ברישיון שנים ארוכות כי אי הפקדת נשקו במשטרה מהווה עבירה על החוק והפרת תנאי הרישיון. כמו כן, בהתאם למסמך תנאי הרישיון שנשלח לעותר במסגרת כל מהלך של חידוש הרישיון במשך שנים צוין כי החובה לחדש את הרישיון חלה על בעל הרישיון. נטען כי התנהלותו של העותר מגלמת לא רק הפרת חוק בוטה והפרה של תנאי רישיונו אלא גם ראיה לזלזול בנהלים ובהוראות החוק החלות ומעידה על פגם בכשירותו לשאת כלי ירייה ולכן נקטע רצף ההחזקה ונקטעה העילה המשמרת. לכן נטען כי אין בידי העותר תבחין כלשהו המאפשר את חידוש רישיונו לכלי הירייה. כן נטען כי אין לעותר זכות קנויה שרישיונו יחודש וצפייתו לכך שרישיון, בו החזיק בעבר, ישוב ויינתן לו גם בעתיד מותנית בשימורן של נסיבות הינתן רישיונו לכתחילה. נטען כי בעניינו של העותר חל שינוי מהותי בנסיבות שמקורן בהפרת החוק, נהלי הרשות ותנאי הרישיון המפורשים. נטען כי החלטת המשיבה סבירה ואין להתערב בה.

דיון והכרעה בעתירה: