עת"מ 42750-09-14 הוצאת עיתון הארץ בע"מ, ברק רביד טל ליבליך ושחר שטרן נ' משרד החוץ

עתירה מנהלית לפי חוק חופש המידע, התשנ"ח-1998 (להלן: "החוק") לפיה נתבקש המשיב למסור לעותרים את רשימת המוזמנים המלאה לסעודת ליל הסדר השני שהתקיימה בביתו של שגריר ישראל בוושינגטון, מר רון דרמר בחודש אפריל אשתקד, ואת הקריטריונים שעל פיהם הוזמנו המוזמנים, תיעוד של תוכן האירוע והנאומים שנשמעו בו, עלויות האירוע והחשבוניות הרלוונטיות לעניין. בדיון שהתקיים בבית המשפט ביום 24.3.15 הטענות שנטענו התייחסו רק לחשיפת רשימת המשתתפים ועלות הארוחה ולא לקריטריונים שעל פיהם הוזמנו המוזמנים, תיעוד תוכן האירוע והנאומים שנשמעו בו. בשולי הדיון אף הגיעו הצדדים להסכמה בדבר גילוי המידע אודות עלות הארוחה.

המשיב נתבקש לתת תגובה מקדמית לעתירה ובדיון שהתקיים הסכים כי פסק הדין יינתן על בסיס הנימוקים שניתנו בתגובה המקדמית ללא צורך בהגשת כתב תשובה מאומת בתצהיר.

לטענת העותרים, סירוב המשיב למסור את המידע נעוץ אך בזהותו של עותר 2, עיתונאי העובד בשירות עותר 1 ולא מטעמים ענייניים. עובדה היא שחלק מהמוזמנים פרסמו בעצמם את דבר זימונם לסעודה, כמו מזכיר המדינה של ארה"ב, מר ג'ון קרי; מר גארי באואר, אדם נוצרי אדוק פרו-ישראלי; והעיתונאית הגב' אנדריאה מיטשל. עוד לטענת העותרים המשיב אינו יכול למנוע את חשיפת המידע מפאת הטענה כי יש בגילויו חשש לפגיעה בביטחון המדינה, ביחסי החוץ שלה, או בביטחון הציבור, לפי סעיף 9(א)(1) לחוק, שכן לא קיימים חששות מעין אלו במקרה זה, ושימוש המשיב בטיעון זה אינו אלא כסות לחוסר רצונו למסור את המידע מפאת זהותו של עותר 2, כאמור לעיל.

מנגד, לטענת המשיב, איזון האינטרסים בין החשש לפגיעה ביחסי החוץ של המדינה לעומת האינטרס הציבורי שבחשיפת המידע, נוטה באופן מובהק לטובת חיסיון המידע. לטענתו, במקרה זה כמו במקרים כדוגמתו, יש חשש בוודאות קרובה לפגיעה מובהקת בליבת העבודה בשירות הדיפלומטי הישראלי, קרי ביחסי החוץ של מדינת ישראל. נטען כי יחסי האמון והדיסקרטיות המהווים רכיבים חיוניים העומדים בבסיס עבודת הדיפלומטיה הבינלאומית, מצדיקים הענקת חיסיון לגבי סוג המידע המבוקש. כן נטען כי בכל מקרה אין אינטרס ציבורי במסירת המידע.

המשיב הוסיף כי במידה ובית המשפט יראה צורך בכך, הוא יוכל להוסיף ולפרט על האמור בתגובה המקדמית במעמד צד אחד ובדלתיים סגורות.

המבחן ההסתברותי שקבע המחוקק בסעיף 9(א)(1) לחוק הוא "מבחן החשש". וכך אמר בית המשפט (בג"ץ 2007/11 ינאי שני נ' המשרד להגנת הסביבה (פורסם בנבו, 5.2.12)):

"המבחן ההסתברותי שקבע המחוקק בסעיף 9(א)(1) לחוק חופש המידע הוא מבחן החשש – שבהתקיימו חל איסור לגלות מידע שעלול לפגוע בביטחון המדינה או בביטחון הציבור. אכן, אין זה מבחן העולה לכלל "ודאות קרובה" דוגמת זה המשמש כסייג לפגיעה בחופש הביטוי מכוח צנזורה, אולם אין זה גם מבחן המסתפק באפשרות כלשהי, ולו גם רחוקה, לפגיעה כאמור. בפועל, מדובר במבחן הנדרש לתוחלת הפגיעה בביטחון הציבור או בשלומו. מכפלת עוצמת הסיכון בהסתברותו מצביעה על תוחלת הסיכון לשלום הציבור או לביטחונו."

במסגרת טענת המשיב כי מקרה זה נכנס לגדרו של סעיף 9(א)(1) לחוק הוא הפליג בטיעוניו על חשיבות העבודה הדיפלומטית, וה- "diplomatic confidentiality" שמדינות מכבדות אותו בכל רחבי העולם במשך למעלה מאלפיים שנה. מנגד, כאמור, טענו העותרים כי אין בין סירוב המשיב במקרה זה לבין הסודיות הדיפלומטית ולא כלום.