עת"מ 40789-09-15

עתירה להורות למשיבה, עיריית ירושלים (להלן: "העירייה"), להעניק לעותרת 1 רישיון עסק קבוע להפעלת חניון ציבורי תת קרקעי בתשלום בנכס המצוי ברח' מסילת ישרים 17 בירושלים (להלן: "הנכס" או "החניון") הנמצא בבעלות עותרת 2, וזאת ללא חתימה על כתב התחייבות או לחילופין לאחר מתן התחייבות של העותרות כי החניון ישמש כחניון ציבורי בלבד וללא הגבלות נוספות.

הרקע לעתירה

1.ביום 14.5.09 נחתם הסכם מכר בין עותרת 2, Nel Investments Corporation, לבין חברת גוש 30048 חלקה 53 בע"מ (להלן: "חברת גוש חלקה") לרכישת 70 מקומות חניה בנכס, משרד, חדר שירותים ומחסן (להלן: "הסכם המכר"). בעקבות הסכם המכר, נרשמה הערת אזהרה לטובת עותרת 2. בחודש אוקטובר 2010 התקשרה עותרת 1, חברת ימית א. בטחון (1998) בע"מ המפעילה חניונים שונים בירושלים, בהסכם שכירות עם עותרת 2, על מנת לנהל את החניון כחניון מסחרי בתשלום.

2.אין חולק כי ביום 26.8.10 חתמה חברת גוש חלקה על כתב התחייבות לעירייה במסגרתו ניתנה התחייבותה לקיום תנאים שונים הנוגעים להפעלת החניון ולפיקוח העירייה על פעילותו המסחרית (להלן: "כתב ההתחייבות"), וכי "טופס 4" ניתן לחניון ביום 29.8.10 בעקבות חתימת כתב ההתחייבות. ביום 25.10.10, לאחר ששכרה כאמור עותרת 1 את הנכס מעותרת 2, הגישה עותרת 1 בקשה לרישיון עסק לצורך פתיחת החניון. אז התבקשה עותרת 1 על ידי העירייה לחתום על כתב התחייבות בנוסח זהה לזה שחתמה עליו חברת גוש חלקה בשעתו, כתנאי לקבלת רישיון עסק. עותרת 1 סירבה לחתום על כתב ההתחייבות, והגישה ביום 23.1.11 עתירה מנהלית כנגד החלטת העירייה (עת"מ 41539-01-11), אשר נמחקה. מאז ועד לאחרונה התנהל משא ומתן ממושך בין הצדדים בנוגע לנוסח כתב ההתחייבות. כך, עד אשר ביום 21.9.15 הבהירה העירייה לעותרת 1 כי היא עומדת על הדרישה כי עותרת 1 תחתום על כתב התחייבות זהה לזה שנחתם על ידי חברת גוש חלקה או לחילופין, כי כתב ההתחייבות עליו חתמה חברת גוש חלקה יהווה כתנאי ברישיון העסק.

טענות הצדדים

3.לטענת עותרת 1, היא ממלאת אחר כל דרישות הגורמים לפי חוק רישוי עסקים, תשכ"ח-1968 (להלן: "חוק רישוי עסקים"), ולפיכך היא זכאית לקבל רישיון עסק קבוע. עיכוב במתן הרישיון הקבוע אך בשל דרישת העירייה לחתימה על נוסח כתב התחייבות הינו חסר כל יסוד בדין. עותרת 1 גם הלינה על כך שהופעל עליה אמצעי לחץ בלתי הוגן על ידי העירייה אשר לא האריכה את רישיון העסק הזמני אשר ניתן לטענתה לחניון, ושצפוי היה לפקוע ביום 30.9.15. גם נטען כי במשך השנים ניתנה הסכמה שהחניון ימשיך לפעול, כאשר מפעם לפעם ניתן לחניון היתר זמני, וכי גם כאשר הוגש כתב אישום כנגד עותרת 1 בגין פעילות החניון ללא רישיון, התברר שמדובר בטעות, ולאחר שהורשעה ונגזר דינה, ההליך בוטל לאחר התנצלות העירייה.

4.כך גם טענו העותרות כי כתב ההתחייבות עליו נדרשה לחתום עותרת 1 הינו כתב התחייבות דרקוני וחד צדדי במסגרתו מופקע החניון הלכה למעשה על ידי העירייה, אשר ניתנת לה במסגרתו האפשרות לפקח באופן הדוק על הפעילות המסחרית בחניון, והיא רשאית להתערב במגוון נושאים הקשורים לפעילותו המסחרית. כך, בין היתר, רשאית העירייה בהתאם לכתב התחייבות לקבוע את מחירי המינימום לשימוש בחניון; לאסור על מכירת מינויים; לקבוע את שעות וימי הפעילות בחניון; לקבוע את אופן החזקת החניון, צביעתו וסימונו הפנימי ועוד. במסגרת כתב ההתחייבות גם מוסדרת זכותה של העירייה לעיין בכל עת בפנקסי החניון, להתערב בקביעת מספר עובדי החניון ולקבוע כי בחניון יועסקו עובדים נוספים, לאסור על העברת זכויות בחניון ללא אישור העירייה, וכן את זכותה "להפקיע" את החניון ולנהל אותו בעצמה אם ניהול החניון אינו מתבצע לשביעות רצונה. כמו כן, כולל כתב ההתחייבות מפרט טכני מקיף, נספח ביטוח ונדרשה בו ערבות אישית של בעלי המניות בעותרת 1.

5.מדובר אפוא בדרישות מרחיקות לכת שאינן בסמכות העירייה ושאין העירייה מוסמכת לדרוש לפי חוק רישוי עסקים או מכוח כל דין אחר. אף אם הייתה העירייה מוסמכת לדרוש כן, הרי שכתב ההתחייבות אינו סביר ופוגע פגיעה חמורה בזכויות יסוד של העותרות ללא כל הסמכה בדין.

6.העותרות גם עמדו על כך שחברת גוש חלקה לא יכלה להתחייב בהתחייבות כלשהי בעניין ניהול החניון והתחייבותה אינה מחייבת מי מהעותרות. כך לטענתן, חברת גוש חלקה חתמה על כתב ההתחייבות ביום 26.8.10 מבלי שהייתה מוסמכת לעשות כן לאחר שכבר מכרה את החניון ואת זכויותיה בו לעותרת 2 ומבלי ליידע אותה על כתב ההתחייבות וללא שניתנה הסכמתה של עותרת 2. בעת שחתמה חברת גוש חלקה על כתב ההתחייבות מול העירייה, העירייה ידעה כי החניון נמכר ואף על פי כן חייבה את חברת גוש חלקה לחתום על כתב ההתחייבות. לחילופין טענו העותרות כי היה על העירייה לדעת שחברת גוש חלקה מכרה את זכויותיה בחניון, שכן עותרת 2 רשמה עוד ביום 26.5.09 הערת אזהרה לטובתה על 70 חניות בחניון. לפיכך, כתב ההתחייבות שהושג בחוסר תום לב אינו תקף ובכל מקרה אינו מחייב את העותרות.