עת"מ 37624-05-14 עזר ואח' נ' עירית תל-אביב-יפו ואח'

החלטה זו ניתנת בהמשך להחלטה מיום 21.4.15 ולאחר עיון בטיעוני העותרים 1,2,6,11. יצוין כי יתר העותרים לא הגישו טיעונים בהמשך להחלטה האמורה.

כאמור בהחלטה מיום 21.4.15, העתירה הוגשה כעתירה קולקטיבית על ידי מספר בעלי עסקים. ההלכה הפסוקה קובעת כי כאשר מדובר בעותרים שונים שעניינם נפרד, עליהם להגיש עתירות נפרדות, אפילו אם מדובר בעתירות בעלות אופי דומה (למשל: בג"ץ 5825/10 שחאדה נ' שר הבטחון, 2.2.14; בג"ץ 10299/09 רשאידה נ' ועדת המשנה לפיקוח על הבניה, 13.9.12; בג"ץ 3759/13 אדעיס נ' ועדת המשנה לפיקוח על הבניה, 30.4.14 ואזכורים נוספים המצוינים בהחלטה מיום 21.4.15), כאשר לכל היותר ניתן לבקש איחוד הדיון לאחר הגשת העתירות. בתגובה המקדמית מטעם המשיבה 5, שהוגשה על דרך בקשה לסילוק על הסף, נטען כי היה על העותרים לפצל עתירותיהם. העותרים לא הגיבו לטענה זו. הטענה נטענה שוב על ידי כל המשיבים במסגרת תגובתם לבקשת העותרים 1,2,6,11 להגיש השלמת טיעונים לעתירה ולצרף עותרים נוספים לעתירה.

העותרים 1,2,6,11 טוענים כי מדובר בעניין קולקטיבי אחד, כי בעתירה לא נטען כי קיימים בין העותרים "הבדלים בלתי מבוטלים" וכי לא מבוקש במסגרת העתירה לבצע בדיקה אינדיבידואלית של עניינו של כל עותר ועותר. נטען כי העתירה עוסקת בהחלטה כוללנית של המשיבה 1 לבצע אכיפה בררנית לגבי בעלי עסקים מסוימים בקטע רחוב מסוים, מבלי להבחין בין עניינו של כל עסק ועסק.

איני מקבלת את עמדת העותרים. העותרים הם בעלי עסקים שונים ונפרדים. כל עסק עומד בפני עצמו ומנוהל באופן נפרד על ידי עותר אחר. אכן, כל העסקים מצויים באותו אזור גאוגרפי ונושא העתירה הוא אכן דומה: פעילות העסק בשעות הלילה. מעבר לכך, רישיון עסק והיתרים הניתנים לכל עסק הם נושאים פרטניים, אישיים ולא קולקטיביים. לכל עותר ולכל בעל עסק נתונים אחרים ועניינו שונה ונפרד. מהותו של כל עסק ואופיו שונים: מהעתירה עולה כי בין העותרים קיימים עסקים שבהם מוגשים משקאות משכרים לצריכה במקום; עסקים של מזנון; מועדונים עם הופעות אומן; עסקים של הכנת כריכים ללא ישיבה במקום; עסק מסוג קיוסק; עסק של הכנת פיצה ועוד. מהותו של כל עסק שונה, גודלו ושטחו שונים, פעילותו היא בעלת אופי שונה. לכל עסק סטטוס רישוי אחר, אותו יש לפרט ולהציג, מה שלא נעשה באופן ברור בעתירה. יש לבחון, יחד עם בחינת סוג העסק ואופיו, האם קיים רישיון עסק, מה תוקפו ומהם תנאיו, האם ניתן היתר לילה, מה תוקפו ומהם תנאיו, האם בוטל היתר הלילה, מתי וכיצד. האם נעשה שימוע טרם הביטול ומה נאמר בשימוע. כיצד פועל אותו עסק כיום והאם הוא פועל בניגוד להיתר הנתון לו. מהם המועדים הרלוונטיים לגבי עתירת כל בעל עסק, במיוחד כאשר נטענות טענות שיהוי וחוסר ניקיון כפיים כנגד העותרים. שיקולים רלוונטיים נוספים הם קיום תלונות לגבי העסק, האם העסק מצוי בקרבת מקום מגורים ושיקולים נוספים הקשורים לכל עסק ועסק. בהקשר זה יצוין כי אף בעתירה עצמה (אם כי באופן לא מסודר) קיימת הפרדה בין העותרים. חלק מהסעדים המבוקשים בעתירה מתייחס לעיתים רק לחלק מהעותרים. זאת ועוד, הוגשה בקשה לצרף שלושה עותרים נוספים. בנימוקי הבקשה נטען כי לגבי מבקשים אלו קיימות עובדות, שאינן רלוונטיות ליתר העותרים, כמו: קיום מועדון ריקודים במבנה בו מצוי העסק של המבקש, לגביו לא מתבצעת אכיפה, כנטען, והיות אחד המבקשים עסק קטן ומצומצם למכירת דברי מזון ולא עסק אשר מאכלס עשרות ומאות מבלים, כמו עותרים אחרים. עצם הבקשה מעיד על כך שיש להבחין בין עסק לעסק ועל כך שבנושא רישוי עסקים והיתרים הניתנים לפעילות עסקים יש חשיבות לנתונים הרלוונטיים לכל עסק ועסק.

בנסיבות אלו, אני סבורה כי לא ניתן לדון בעתירה כפי שהוגשה, באשר קיימות עובדות ונסיבות שונות המתייחסות לכל עותר. על מנת לדון באופן מטבי בטענות הצדדים ועל מנת לבחון לעומקן את טענות העותרים, יעלה הצורך לבחון גם את העובדות והנסיבות הרלוונטיות לכל עסק ולכל עותר. יוער, כי ייתכן והפרדה כזו עשויה גם לסייע לחלק מהעותרים.

מעבר לצורך אציין, כי, כפי שנאמר בהחלטה מיום 21.4.15, לא ניתן להבין מהעתירה מהי ההחלטה או ההחלטות אשר נתקפות במסגרתה, מהם הסעדים המתבקשים, מהו עניינו של כל משיב וכיצד קמה סמכותו העניינית של בית משפט זה לדון בכל נושא ובכל סעד שהתבקשו. העותרים 1,2,6,11 הגישו השלמת טיעון בנושא זה אך אין בכוחה של השלמת טיעון לרפא פגמים שנפלו בעתירה. בעתירה אין הפנייה להחלטות ספציפיות אשר נתקפות במסגרתה ולא צורפו החלטות כאלו, המתייחסות לכל עותר ועותר. העתירה מנוסחת בלשון כוללנית. בעתירה מבוקשים סעדים שאינם בסמכות בית משפט זה ובהם מתן צווי עשה שונים, ביטול הליכים פליליים ודוחות שניתנו כנגד העותרים או חלקם, מינוי פורום לבחינת טענות העותרים וחיוב חלק מהמשיבים להיפגש עם העותרים. בהשלמת הטיעון נרשם כי נתקפות גם החלטות לגבי התניית רשיון עסק בחתימה על התחייבות ולגבי נקיטת פעולות לשם ביטול רשיון עסק. החלטות כאלו אינן מובאות בעתירה. באשר לזהות המשיבים ועניינם בעתירה, העותרים 1,2,6,11 בהשלמת הטיעון מציינים כי לא ברור להם מהעתירה, שהם עצמם הגישו, מי הוא המשיב 1 וכי המשיבים 2-4 הם פורמליים בלבד ולא מבוקש סעד ישיר כנגדם, זאת בניגוד לאמור בעתירה.

כתב העתירה אינו עומד בתנאים שנקבעו בתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א – 2000.

אני מורה על מחיקת העתירה.

בשלב זה אין צו להוצאות. ככל שתוגש עתירה חדשה, ידון נושא ההוצאות במסגרתה.