עת"מ 37527-07-14 "יש דין" - ארגון מתנדבים לזכויות אדם ואח' נ' המינהל האזרחי איו"ש ואח'

העתירה שבכותרת – עניינה מידע שמבקשים העותרים לקבל מן המשיבים. בעיקרו, מדובר במידע הנוגע לחפירות ארכיאולוגיה בשטחי יהודה ושומרון (ה"אזור"). העותרים – "יש דין – ארגון מתנדבים לזכויות אדם" ו"עמק שווה – ארכיאולוגיה בצל הסכסוך" – פנו למנהל האזרחי באזור יהודה ושומרון (המשיב 1) בבקשות לקבלת מידע. המידע שהתבקש היה נהלים וצווים המסדירים את נושא העתיקות באזור וכן פרוטוקולים של ועדת המשנה לארכיאולוגיה. מידע נוסף שהתבקש נגע לאתרים ארכיאולוגיים באזור. בכלל זה – מידע קונקרטי לגבי אתרים מסוימים; מידע בדבר מקום האחסון של מוצגים שהתגלו בחפירות באזור; רשימת ההשאלות של מוצגים שהתגלו באזור; הסכמים שנחתמו עם גורמים שונים להפעלת אתרים ארכיאולוגיים באזור; וכן מידע על תיקי החפירה של האתרים הספציפיים – "תל שילה" ו"תל בתיר". משלא התקבלה תשובה לבקשת המידע – הוגשה העתירה לבית משפט זה.

על ההסדר שבדין בעניין ארכיאולוגיה

בטרם אדרש לעתירה לגופה, יש מקום לעמוד בקצרה על ההסדר שבדין החל על נושא הארכיאולוגיה באזור. זאת לשם הבנת חלק מן המחלוקות שיובאו בהמשך.

בהתאם לסעיף 2 למנשר בדבר סדרי שלטון ומשפט (אזור הגדה המערבית) (מס' 2), תשכ"ז-1967, הדין שחל באזור הוא הדין שהיה בתוקף טרם יום 7.6.1967 – קרי, הדין הירדני – כפוף למנשרים של המפקד הצבאי בגדה (ראו לדוג' בג"ץ 5324/10 מלכה נ' המינהל האזרחי ביהודה ושומרון, בפס' 12 לפסק דינו של כב' השופט ע' פוגלמן (28.12.2011)). בהתאם לכך, חל באזור חוק העתיקות הירדני – חוק העתיקות, מס' 51 לשנת 1966 – כפי שתוקן מעת לעת על ידי תחיקת הביטחון (ראו בג"ץ 283/69 רוידי נ' בית המשפט הצבאי נפת חברון, פ"ד כד(2) 419, 421 (1970)). נוסחו הנוכחי של חוק העתיקות הוא כפי תיקונו במסגרת צו בדבר חוק העתיקות (יהודה והשומרון) (מס' 1166), תשמ"ו-1986, קובץ מנשרים 75. כמו כן, מכוח סמכותו בהתאם לחוק העתיקות התקין ראש המנהל האזרחי את תקנות העתיקות (יהודה ושומרון), התשנ"א-1990. הסדרים אלה מהווים את המסגרת החוקית העיקרית בנושא העתיקות באזור.

יש להוסיף עוד, שרובד דין נוסף שיכול ורלבנטי לנדון, הוא הדין הבינלאומי ונוכח משטר "התפיסה הלוחמתית" החל באזור. ואולם בעתירה זו לא ביסס מי מהצדדים את טענותיו בכתבי הטענות בעניין מסירת המידע – שזו השאלה שבמחלוקת – על הדין הבינלאומי החל באזור וממילא לא אביע בנדון כל עמדה ומשעניין זה אינו דורש הכרעה.

אם נשוב לדין ה"מקומי", הרי שבמסגרת חוק העתיקות, וכן במסגרת צו 1166, ניתנו סמכויות רבות ל"ממונה", הוא המשיב 2 – קצין מטה לענייני ארכיאולוגיה במנהל האזרחי (ראו סעיף 1 לחוק העתיקות וסעיפים 1 ו-16 לצו 1166). בין היתר, המשיב 2 הוא הגורם המוסמך לתת רישיונות הנדרשים לשם ביצוע חפירות ארכיאולוגיות (סעיפים 19-20 לחוק העתיקות). בנוסף למשיב 2, פועלת בהתאם לחוק העתיקות גם מועצה מייעצת, שתפקידה לייעץ למשיב 2 ב"כל דבר חשוב או קשור לעתיקות", לרבות בקשות לרישיונות חפירה (סעיף 6 לחוק העתיקות). בחוק העתיקות ותקנות העתיקות קבועים הסדרים שונים בעניין עתיקות בכלל וביצוע חפירות ארכיאולוגיות בפרט, לרבות הוראות בדבר תנאי הרישיונות וחובותיהם של בעלי הרישיונות. הסדרים אלו יפורטו בהמשך, ככל שהם רלוונטיים לעניינו.

עוד יש מקום להציג בקצרה את הדין הישראלי בנושא. זאת מכיוון שבמסגרת העתירה, כפי שיפורט בהמשך, עלו טענות שונות בדבר היחס בין הדינים (וכן בשל תחולה כללית של עקרונות המשפט המנהלי הישראלי על המפקד הצבאי באזור – וראו למשל בג"ץ 7437/11 נצאר נ' המפקד הצבאי (10.2.2013 בפס' 5 והאסמכתאות שם)). בדומה לנהוג באזור, גם בישראל קיים משטר לפיו יש צורך ברישיון לשם ביצוע חפירות ארכיאולוגיות. משטר רישוי זה מוסדר בחוק העתיקות, תשל"ח-1978, והתקנות שהותקנו מכוחו, וכן בחוק רשות העתיקות, תשמ"ט-1989. בהתאם לחוקים אלה, הגורם המאסדר בישראל של נושא העתיקות הוא רשות העתיקות, אשר הוציאה לשם מילוי תפקידיה גם נהלים שונים. נהלים אלו משמשים בסיס לחלק מטענותיהם של העותרים. המשיבים מצדם טענו בקשר לנהלי רשות העתיקות, שאלו אינם חלים באזור באופן ישיר, תוך שהצהירו שהם פועלים עקרונית בהתאם לנהלים אלה תוך התאמה לנסיבות הנובעות מכך שמדובר באזור (פרוטוקול הדיון מיום 25.5.2015, עמ' 7 ש' 22-18).

לאחר שעמדנו בקצרה על המסגרת החוקית המסדירה את תחום הארכיאולוגיה, ניתן לשוב לעתירה שלפניי.

מהלך הדיון בעתירה