עת"מ
בית המשפט המחוזי נצרת כבית-משפט לעניינים מנהליים
|
35967-05-12
10/12/2014
|
בפני השופט:
זיאד הווארי
|
| - נגד - |
עותרים :
1. יוסף זועבי
2. פאטמה זועבי
3. תמאם זועבי
4. ופאא זועבי
5. רסמיה זועבי
6. הישאם זועבי
7. האשם זועבי
8. היתם זועבי
|
משיבים:
1. עבד אלרחמאן זועבי
2. מחמוד חוסין זועבי
3. עבדאללה חוסין זועבי
4. אחמד חוסין זועבי
5. יורשי המנוחמוחמד חוסין ז"ל
6. יורשי המנוח תופיק חוסין ז"ל
7. יורשי המנוח עבד אלקאדר חוסין ז"ל
8. מוחמד יוסף דהוד זועבי
9. מחמוד עבד אלחמיד דהוד
10. יורשי המנוח מחמד עבד אלחמיד ז"ל
11. יורשי המנוח אדריס עבד אלחמיד זועבי ז"ל
12. הוועדה המקומית לתכנון ולבניה – גלבוע
13. הוועדה המחוזית לתכנון ובניה
14. וועדת ערר מחוזית
15. פקיד ההסדר – לשכהת הסדר מקרקעין
|
| פסק דין |
1.בתחילה הוגשו לפניי שתי עתירות שעניינן ביטולה של תוכנית איחוד וחלוקה שמספרה ג/גל/מק/135, בכפר טמרה, אשר אושרה ביום 12.9.11 (להלן: "התוכנית").
2.לאחר שדנתי בעתירות, בחנתי את טיעוני הצדדים וכל הראיות שהוגשו על ידם, לרבות סיכומים, ניתן על ידי ביום 23.8.12 פסק דין אשר דחה את העתירות (להלן: "פסק הדין הראשון"). בתמצית אציין כי במסגרת פסק הדין הראשון דחיתי את העתירות הן מטעמים מקדמיים של שיהוי ניכר, העדר צירוף צדדים רלוונטיים והעדר גילוי עובדות מהותיות והן לגופן, לרבות קביעתי כי ראוי היה שהעתירות יתבררו במסגרת של תביעה אזרחית, עובדת חתימת העותרים על רשימת השמות בתוכנית ועוד. כאמור, פסק הדין הראשון הרחיב בסוגיות אלו ויש לראות בפסק דין זה כהשלמה לפסק הדין הראשון, ככל שהקביעות בפסק הדין הראשון יאומצו בפסק דין זה.
אחד הנימוקים שבעטיים מצאתי לדחות את העתירות לגופן, הינו העובדה שהתוכנית אושרה ע"י שר הפנים (להלן: "השר"), בהתאם לסעיף 109 לחוק התכנון והבנייה, תשכ"ה- 1965 (להלן: "חוק התכנון והבנייה"). נוכח קיומו של אישור זה, לא קיבלתי את טענות העותרים באשר לפגמים שנפלו לטענתם באישור התוכנית. לעניין זה קבעתי בין היתר:
"חזקה היא כי במסגרת סמכות הפיקוח והבקרה לצורך אישור התוכנית, בוחן שר הפנים את מכלול השיקולים, ובין היתר בוחן אם מוסדות התכנון פעלו כדין או אם חרגו מסמכותם, על כן סבור אני כי מבחן התוצאה והעובדה כי שר הפנים בסופו של יום אישר את התוכנית, מובילה למסקנה כי הפגמים הנטענים התרפאו מקום ששר הפנים לא ראה כל פגמים בתוכנית או ראה בפגמים שנפלו כפגמים טכניים ולא מהותיים שאין בהם כדי לפסול את התוכנית."
בהקשר זה, ראוי לציין כי בכתב התגובה מיום 14.6.12, אשר הוגש מטעם המדינה במסגרת הדיון בעתירות טרם מתן פסק הדין הראשון, התייחסה זו לאישור השר לתוכנית כעניין שבעובדה ולא העלתה ולו שביב טענה באשר לפגמים מסוג כלשהו אשר נפלו באישור זה.
3.העותרים הגישו ערעור לבית המשפט העליון על פסק הדין הראשון. במסגרת כתבי הטענות בערעור, העלתה לראשונה המדינה (המשיבים 2-4 בעתירות ייקראו יחד (להלן: "המדינה") את הטענה לפיה אישור השר לתוכנית בטל, מקום שניתן בהתבסס על ההנחה כי התנאים שקבע למתן אישור התוכנית מולאו, כאשר בפועל אין כך הדבר.
בשים לב לעמדה חדשה זו של המדינה ולטענת העותרים כי יש בעמדה זו, אשר הושמעה לראשונה בשלב הערעור, בכדי לחזק את טענותיהם בדבר בטלות התוכנית וההיתרים שניתנו על פיה, קבע בית המשפט העליון בפסק דינו מיום 14.11.13, כי מן הראוי לבטל את פסק הדין הראשון ולהחזיר לפתחי את הדיון על מנת שאקבע האם יש ממש בעמדת המדינה בדבר בטלות אישור השר לתוכנית, ובאם האישור אכן בטל- מה ההשלכות שיש לכך על ההכרעה בעתירות.
4.לאחר החזרת התיק לפתחי התקיימה ישיבה בנוכחות כל הצדדים. נוכח הסכמתם הוחלט על הגשת סיכומים משלימים בצירוף מסמכים אשר לא צורפו להליך הראשון. סיכומי הצדדים הוגשו כולם וכעת נותר להכריע בסוגייה.
5.טענות הצדדים בתמצית: