עת"מ 36554-06-15 אבו עסה נ' עיריית באר שבע

לפניי בקשה לצו ביניים.

הבקשה הוגשה במסגרת עתירה מינהלית בה ביקש העותר להורות למשיבה ליתן לו היתר להפעלת עסק לשטיפת מכוניות ברח' דרך חברון 5 באר שבע ("שטיפת הדקל"). לחלופין ביקש העותר לחייב את המשיבה לנמק מהם טעמי הסירוב למתן רשיון לעסק ומהם הצעדים בהם על העותר לנקוט על מנת לענות על דרישות המשיבה לקבלת רשיון לבית העסק.

מהמסמכים שצירף העותר לעתירה עולה כי הגיש בקשה לרשיון עסק ביום 1.10.2011.

עוד עולה מהעתירה והבקשה לצו ביניים כי בנובמבר 2012 הוגש כנגד העותר כתב אישום לבית המשפט לעניינים מקומיים, בגין עיסוק בעסק הטעון רישוי ללא רישיון, וזאת ממרץ 2011.

ביום 24.6.2014 הצדדים הגיעו להסדר טיעון לפיו העותר יודה בעובדות כתב האישום ויורשע, ישלם קנס בסך 7,000 ₪ ויחתום על התחייבות, וינתן צו סגירה דחוי למשך 10 חודשים, כפוף לכך שתוך 30 ימים יומצא אישור מרשות הכבאות. במעמד הדיון בגזר הדין ציין ב"כ העותר כי העותר פועל לקבלת רשיון לעסק, מדובר בעבודה של שלוש משפחות שמתפרנסות מהמקום והעותר פעל מיום שפנו אליו לקבלת ההיתר והוא ימשיך לעשות כן. ב"כ העותר גם ציין באותו דיון כי אם בתום עשרה חודשים יאלץ לבקש עוד ארכה, יבקשה.

בית המשפט לעניינים מקומיים אישר את הסדר הטיעון וקבע כי האיסור על העותר להפסיק את העיסוק יכנס לתוקף ביום 1.5.2015, אלא אם יהיה ברשותו רישיון עסק כדין.

ביום 1.3.2015 פנה העותר לבית המשפט לעניינים מינהליים, וביקש ארכה של שנה במועד הכניסה לתוקף של הצו. לבקשה צירף העותר אישור כבאות וחוות דעת מהנדס הסבור כי מבחינה מקצועית אין מניעה לאשר את הבקשה לרישיון עסק.

בתגובה מיום 28.4.2015 המשיבה התנגדה לבקשה, בנימוק כי "כבר בשנת 2011 הודע לנאשם כי בקשתו לרישיון נדחית מאחר ומדיניות העירייה באמצעות הועדה המקומית לתכנון ובניה הינה לא לאפשר הפעלת עסקים מסוג שטיפת מכוניות בעיר העתיקה של באר שבע" ובנימוק כי "מבחינה תכנונית היציאות והכניסות של רכבים לעסק וממנו נחשבות כמהוות סיכון לתנועה".

בית המשפט לעניינים מינהליים (כב' השופט י' דנינו) דחה את הבקשה, בציינו כי נוכח עמדתה הנחרצת של המשיבה שלא לקדם בקשה לרישיון עסק, לכאורה לא הוכח שקיים סיכוי מוחשי וקונקרטי לקבלת הרשיון, ולכן אין מקום למתן הסעד המבוקש. כב' השופט דנינו ציין בהחלטתו כי בפני העותר פתוחה הדרך לנקוט בהליך מתאים על מנת להוביל לכך שהמשיבה תבחן בקשתו לרשיון עסק, בפני הערכאה המתאימה. בהחלטה נוספת של כב' השופט דנינו, שניתנה לאחר שהעותר פנה בשנית וציין כי בדעתו להגיש עתירה מינהלית, קבע בית המשפט כי מצופה שהמשיבה לא תפעיל סמכותה לפני ה- 20.6.2015.

מכאן העתירה והבקשה לצו ביניים, שהוגשו ביום 16.6.2015, ומופנות כנגד עמדת המשיבה מיום 28.4.2015 להתנגד לבקשה לרשיון עסק.

לטענת העותר, במעמד גזר הדין הובטח לו ולבא-כוחו שיטפלו בבקשתו לרשיון עסק ובאפשרותו להגיש בקשה מתאימה בטרם כניסת צו הסגירה לתוקף וכן ישקלו לדחות את מועד כניסתו לתוקף של צו הסגירה. העותר, כך נטען, פנה ביושר לבב למשיבה ולבית המשפט לאחר שקיים את כל דרישות המשיבה לקבלת היתר לעסק שהוא מפעיל. לטענתו, הטיעונים בעמדת המשיבה אינם סבירים מאחר שלא הועלו במעמד גזר הדין, מה גם שהעותר קבל ארכה של כשנה מיום גזר הדין, דבר הסותר כשלעצמו את התנהלותה "החדשה" של המשיבה, מהותה ועוצמתה. המשיבה, כך נטען, לא אישרה את מתן הרשיון מבלי לפרט העובדות והטעמים שהביאו להחלטה, כשנראה כי הבקשה לא נבדקה כלל לגופו של עניין. העותר הוסיף וטען כי קיים ספק אם מקום העסק משתייך בכלל לעיר העתיקה של באר שבע.

המשיבה, בתגובתה לעתירה ולבקשה לצו ביניים (מיום 24.6.2015) ביקשה לדחות על הסף את העתירה כולה, מחמת שיהוי. נטען כי ההליך מופנה למעשה כנגד החלטה של הרשות מיום 30.11.2011 שנודעה לעותר לכל המאוחר ביום 8.1.2012. נמסר כי בתגובה לבקשת העותר מיום 4.10.2011 לקבל רישיון עסק שלח לו מר טל אל על, חבר מועצת העיר ורשות הרישוי דאז, מכתב לפיו לא ניתן לאשר את הבקשה שכן על-פי המדיניות החדשה של עיריית באשר שבע, לא יאושרו מכוני שטיפת רכב במגרשים בעיר העתיקה. המדיניות התקבלה בוועדת המשנה לתכנון ובנייה מיום 10.2.2010. ביום 8.1.2012 פנה העותר במכתב לראש העיר וציין כי נפגש עם מנהלת מדור מידע לרישוי עסקים וזו הבהירה לו כי לא ניתן להקים עסק שטיפת רכבים בעיר העתיקה. מכאן טענת המשיבה כי העותר ידע לפחות מיום 8.1.2012 כי לא יוכל לקבל רישיון לעסקו.