1.זו עתירה מינהלית בה ביקשה העותרת תחילה לקבוע, כי החלטת המשיבה 2 מיום 18.4.16 לפסול את הצעת העותרת, מבלי שזומנה לערוך פרזנטציה בפני ועדת המכרזים, כפי שנקבע במכרז פומבי 01/2016 בקשר למתקני משחקים, הצללה ודשא בשלושה גנים ציבוריים, בטלה ומבוטלת, ועל המשיבות לזמן את העותרת לערוך בפניה פרזנטציה, בטרם תקבע את זהות הזוכה, ולחילופין, להחזיר את הדיון לוועדת המכרזים, ולהורות לה לבחון מחדש את הצעת העתרת, ללא משוא פנים, שרירות או אפליה, והכל תוך חיוב המשיבות בהוצאות העתירה ושכ"ט עו"ד.
2.כאמור, העתירה היתה לבטל את ההחלטה מיום 18.4.16. העותרת לא ביקשה בעתירתה המקורית לבטל את זכיית הזוכה, המשיבה 3. המשיבה 3 כלל לא נכללה בעתירה המקורית. ביום 26.5.16 הגישה העותרת בקשה לתיקון העתירה, בטענה שמהודעת המשיבות מיום 19.5.16 נודע לה שנבחרה זוכה והמשיבות התקשרו איתה בחוזה והיא החלה בעבודתה. נעתרתי לבקשה, והוגשה עתירה מתוקנת הכוללת את המשיבה 3 ומבקשת גם לבטל את זכייתה.
3. למרות שהתרתי לעותרת לתקן את עתירתה, אין בכך כדי לקבוע שלראשונה נודע לעותרת שנבחרה זוכה עם קריאת הודעת המשיבות 1-2 מיום 19.5.16. ביום 19.4.16 קיבלה העותרת את מכתב המשיבות מיום 18.4.16, לפיו לפי החלטת ועדת המכרזים מיום 13.4.16, היא לא זכתה במכרז, ומוחזרת לה הערבות הבנקאית. כבר אז היה על העותרת להבין שיש סיכוי טוב מאד שכבר נבחרה הצעה זוכה, ולברר זאת. העותרת השיבה במכתב מיום 21.4.16 בו ביקש לזמן אותה לפרזנטציה ולא לבחור הצעה זוכה. העותרת לא ביקשה לעיין בהחלטת ועדת המכרזים מיום 13.4.16. המשיבה 1 השיבה במכתב מיום 2.5.16 המפרט שהצעת העותרת נפסלה מכיוון שלא עמדה בתנאי סעיפים 2.3 ו- 2.7 לתנאים הכלליים. העותרת המתינה שבוע נוסף, עד 9.5.16, בו כתבה שההצעה עומדת בכל הדרישות, ודרשה לבטל את פסילתה. שוב, לא ביקשה לעיין בהחלטת ועדת המכרזים מיום 13.4.16 ולא ביררה כלל שמא במכרז שבו תקופת הביצוע היא 120 יום וישיבת ועדת המכרזים היתה ביום 13.4.16, כחודש קודם לכן, נבחרה כבר זוכה והחלה בעבודה. על מכתבה קיבלה העותרת תשובה למחרת, 10.5.16, שהמשיבות עומדות על קביעתן שהעותרת לא עמדה בתנאי הסף למכרז, ודוחות את פרשנות העותרת. העותרת המשיכה לנסות לשכנע בעמדתה במכתב מיום 11.5.16, ונדחתה שוב במכתב מיום 15.5.16. העתירה הוגשה ביום 17.5.16. ודוק, כל העת לא ביקשה העותרת לעיין בפרוטוקול ועדת המכרזים מיום 13.4.16 שעליו ידעה מאז 19.4.16; לא ביקשה לדעת אם הוכרזה זוכה; היא ביקשה רק לערוך פרזנטציה. העותרת סברה כנראה שהמשיבות ממתינות לכך שהיא תסיים לטעון טענותיה בדבר פסילתה. איני מאמין שהעותרת סברה באמת, ביום הגשת העתירה 17.5.16, שלמרות החלטת ועדת המכרזים מיום 13.4.16 לפסול את הצעתה, ועדת המכרזים לא הכריזה על זוכה עד אז. אילו נהגה העותרת כראוי וצירפה לעתירתה את ההחלטה שעליה היא מלינה, היה מתברר שהיא יודעת שנבחרה הצעה זוכה, ולא רק נפסלה הצעת העותרת. אני קובע שהעותרת ידעה, או היה עליה לדעת, שנבחרה הצעה זוכה אחרת, מייד לאחר שקיבלה את ההודעה על פסילתה.
4. לנושא זה יש השלכה לטענת השיהוי והמעשה העשוי שהעלו המשיבות. תקנה 3 לתקנות בתי המשפט לעניינים מינהליים (סדרי דין) קובעת שיש להגיש את העתירה ללא שיהוי, ולא יאוחר מ- 45 ימים מיום שהתקבלה ההחלטה או נודע עליה. אמנם, הגשת העתירה ביום 17.5.16 היתה כ- 30 יום לאחר שנודע על ההחלטה, אבל 45 ימים הוא הרף העליון, ועדיין יש להגיש את העתירה ללא שיהוי. על פי הדין, יש לבחון את טענת השיהוי במנסרה של 3 רכיבים: שיהוי סובייקטיבי, שיהוי אובייקטיבי וחומרת הפגיעה בשלטון החוק. למרות שהדברים נטענו בתשובת המשיבות, העותרת לא התייחסה לכך בעיקרי הטיעון שלה, ובחרה, כעיקרי טיעון, להפנות לנימוקי העתירה, מבלי שהוסיפה כל התייחסות לטענת השיהוי. במענה לטענת המשיבות 1-2 שהתנגדו לטיעון העותרת בנושא השיהוי, טענה העותרת שאינה חורגת מהאמור בעתירה, ושפירוט התאריכים בעתירה הוא התשובה הברורה לטענת השיהוי (עמ' 2 שורה 8). אמרתי לב"כ העותרת, שאלו טענות עובדתיות שאינן מקבלות תשובה לפי פירוט התאריכים. לכך לא ניתנה תשובה.
5.העותרת טענה שנוהל איתה משא ומתן מאז קבלת ההודעה מ- 18.4.16 ועד הגשת העתירה. זו טענה שאינה אמת. כעולה מהמכתבים שצירפה העותרת לעתירה, לא נוהל איתה שום משא ומתן. העותרת דרשה לזמן אותה לפרזנטציה, ודרישתה נדחתה. היא טענה שהצעתה היתה כשרה, וטענותיה נדחו. זה לא משא ומתן.
6.השיהוי שהשתהתה העותרת בהגשת עתירתה, 36 ימים לאחר ההחלטה שעליה הוגשה העתירה, הוא שיהוי סובייקטיבי, שכן כעולה ממכתבי העותרת, למרות שהיה צריך להיות לה ברור שנבחרה זוכה, היא התעסקה בזימונה לפרזנטציה. זהו גם שיהוי אובייקטיבי, שכן בזמן שחלף עד להגשת העתירה נחתם הסכם עם המשיבה 3 והיא התחילה בעבודתה. העותרת כלל אינה טוענת שהצעתה של המשיבה 3 פסולה, כך שאם תתקבל העתירה, אפשר שיהיה על המשיבה 1 לשלם הן לעותרת, אם תזכה במכרז, והן למשיבה 3, שזכתה במכרז והחלה לבצעו. סילוק התביעה על הסף לא יפגע בשלטון החוק, כי טענות העותרת הן שהפירוש שלה להוראות הסף של המכרז עדיף על פירוש המשיבות 1-2, וקבלת כל אחד מהפירושים אינה פוגעת בשלטון החוק. על כן, מן הדין לדחות את העתירה עקב השיהוי בהגשתה. אף על פי כן, משום שיש לדחות את העתירה גם לגופה, אדון בטענות לגופן.
7. הצעת העותרת נפסלה עקב כך שלא עמדה בשני תנאי הסף, שפורטו בסעיף 2.3 ו- 2.7 למכרז, שלפיהם המציע:
"2.3מעסיק נאמן בטיחות מוסמך לביצוע בדיקות תקופתיות. על המשתתף לצרף להצעתו פרטי נאמן הבטיחות שיועסק על ידו והסמכתו כאמור.
2.7(על המציע לצרף) אישור על העסקת מהנדס/קונסטרוקטור רישוי רשום בפנקס המהנדסים, מדור מבנים ובעל נסיון ותק של 5 שנים."
8.העותרת הגישה ביום 7.2.16 שאלות הבהרה, הן לגבי סעיף 2.3 והן לגבי סעיף 2.7. לגבי סעיף 2.3 ביקשה לקבוע שאין צורך בנאמן בטיחות אלא במהנדס/הנדסאי שעבר הסמכה מתאימה על ידי מכון התקנים והינו בעל תעודה המעידה על כך. לגבי סעיף 2.7, ביקשה להכיר גם בחוזה עבודה מול מהנדס/קונסטרוקטור כאמור כעמידה בתנאי המכרז. על כך קיבלה תשובה ביום 9.2.16, שלעניין סעיף 2.3 יש להעסיק או לקבל שירותיו של נאמן בטיחות. לגבי סעיף 2.7 נאמר שהוא יישאר בעינו, ויש לצרף התקשרות או להעסיק קונסטרוקטור ראשי על פי הרישום בסעיף הנ"ל.