-
העותרות השתתפו במכרז אותו פרסמה המשיבה בחודש 12/2015 כאשר ההצעות הוגשו בחודש 2/2016. עניינו של המכרז בחכירת שני מגרשים למסחר בעיר רהט (להלן: "המכרז"). כל אחת מן העותרות הגישה הצעה למגרש אחר. הצעותיהן של העותרות הן ההצעות היחידות שהוגשו במכרז.
-
עוד בחודש 8/2016 הגישו העותרות לבית משפט זה עתירה ביחס למכרז דנא, זאת נוכח השהוי בהתנהלות המשיבה בניהול המכרז ולאחר שהמשיבה לא נענתה לפניותיהן של העותרות ולא הכריזה על זוכה במכרז, חרף הזמן הרב שחלף (עת"מ 9133-08-16 להלן: "העתירה הראשונה"). לאחר שהמשיבה ציינה בתגובתה, כי היא מוכנה לקבוע מועד נוסף לשימוע לעותרות ולהתקדם בהליכי המכרז, מצא בית המשפט ( כב' השופט ביתן) כי העתירה בשלב זה מיצתה את עצמה. עם זאת ראה לנכון להשית על המשיבה הוצאות בסך 5,000 ₪, תוך שציין כי תשובת המשיבה אין בה כדי להסביר את השיהוי של המשיבה בקבלת החלטה במכרז, או במיצוי הטיפול בו( להלן: "פסק הדין הראשון".)
-
בחלוף כארבעה חודשים - ביום 16.12.2016 הוגשה העתירה שבפני. בעתירה טוענות העותרות, כי לאחר פסק הדין הראשון המשיבה זימנה אותה לשימוע אשר נערך ביום 3.10.2016 וכי חרף פניותיהן של העותרות ולמרות חלוף הזמן, המשיבה טרם העבירה את תמלול השימוע אל העותרות וטרם פרסמה את תוצאות המכרז.
-
רק ביום 4.1.2017 (דהיינו כשלושה חודשים לאחר קיום השימוע ולאחר הגשת העתירה דנא), הועבר לידיהן של העותרות תמלול השימוע שנערך כאמור ביום 3.10.2016.
לאחר העברת התמליל התאפשר לעותרות להגיש סיכומים זאת בטרם תינתן החלטת המשיבה במכרז; כאשר המשיבה אף התחייבה (בתגובתה מיום 10.1.2017), כי תינתן החלטה בעניין המכרז בתוך 21 יום מיום קבלת סיכומי העותרות (אשר ציינו כי יוכלו לסכם תוך 4 ימים ממועד קבלת תמלול השימוע).
-
יוצא אפוא כי מחד, אף עתירה זו מיצתה את עצמה, שכן הועבר לידי העותרות תמליל השימוע וניתנה התחייבות מטעם המשיבה ליתן החלטה במכרז בתוך 21 יום מיום העברת הסיכומים לידיה; ומכאן שלמעשה גם עתה העתירה מוקדמת, שכן אין מקום להכריז על זוכה במכרז כפי שנתבקש ברישת העתירה, כאשר טרם ניתנה בו החלטה, וכאשר זו תתקבל בשבועות הקרובים.
-
מנגד, אין להתעלם מהעובדה, כי רק הגשת העתירה שבפני - בפעם השנייה- וביחס לאותו מכרז, היא זו שהובילה להתקדמות בהליכי המכרז. התנהלותה של המשיבה בהליכי המכרז דנא התאפיינה לאורך כל הדרך בשיהוי רב מאוד, שיהוי בלתי מוסבר ובלתי מוצדק. שיהוי זה המשיך ואף התעצם, גם לאחר שבית משפט זה הטיל הוצאות על המשיבה בשל אותו השיהוי , ולמרות אמירה מפורשת של בית המשפט בפסק הדין הראשון, כי לא הונח בפניו כל בסיס לשיהוי האמור, וכי המשיבה לא סיפקה כל הסבר להתנהלותה זו.
-
זאת ועוד, לבד מכך שעברה יותר משנה מיום פרסום המכרז וכשנה מאז הוגשו ההצעות וטרם פורסמו הזוכים במכרז, הרי אי העברת תמלול השימוע לידי העותרות במשך כשלושה חודשים, למרות שזה היה קיים אצל המשיבה עוד חודש אוקטובר 2016, מהווה התנהלות בלתי סבירה; וההסבר שניתן לך בתגובה, לאו הסבר הוא, וטוב לו משלא נטען כלל.
-
ודוק, אף טענת המשיבה כי הדיון בעתירה זו התנהל ביעילות ומכאן אין מקום לחייבה בהוצאות - מעבר לאלו שנפסקו בעתירה הראשונה, אין בידי לקבלה. שכן אין בה כדי ליטול את העוקץ מכך שמאז שנערך השימוע לעותרות לא נעשה דבר על ידי המינהל, וכי רק מרגע הגשת העתירה קודמו הדברים. יתרה מכך, עקב השיהוי הרב נדרשו העותרות להגשת עתירה נוספת ושנייה – והכל כדי להניע את המשיבה לפעול ולמצות את הטיפול במכרז נשוא העתירה בחלוף שנה – והדברים מדברים בעד עצמם.
-
נוכח האמור לבד מקביעתי, כי העתירה מיצתה את עצמה לעת הזאת, יש מקום לחיוב המשיבה בהוצאות העותרת בהליך זה. יפים לענייננו הדברים הבאים :