עת"מ 32327-02-17 דקל ישראל שיווק והפצת דלקים בע"מ ואח' נ' המועצה המקומית יבנאל

1.העותרת 1 מחזיקה בנכס המצוי בשטח שיפוטה של המשיבה, וכחמזיקה היא קיבלה מאת המשיבה דרישה לתשלום ארנונה. בין השתיים התנהלה ומתנהלת התדיינות בנושא, ובכלל זה הוגשה השגה על הדרישה, ניתנו החלטות בהשגה, ועוד כיו"ב.

2.בעתירה שהניחו לפניי מעלים העותרים תהייה שמא למשיבה היה, בעת הרלוונטית, מנהל ארנונה שנתמנה כדין (ראו למשל ס' 5 לעתירה). כיוון שכך הם מבקשים, בעתירתם, לצוות על המשיבה להמציא את כתב המינוי של מנהל הארנונה, את החלטת מליאת המועצה המאשרת את המינוי, ואת פרסום המינוי ברשומות.

אם יימצא, כך העותרים, כי אין בנמצא מינוי שנעשה כדין (ובכלל זה – קיומה של החלטת מועצה ופרסומה), כי אז יש לצוות על בטלותם של כתבי התשובה של המשיבה הן בהשגה והן בערר על השומות השנים הרלוונטיות, וממילא יש לצוות על קבלתן של ההשגות שהגישו העותרים על דרישות הארנונה.

3.המשיבה הגישה בקשה לסילוקה של העתירה על הסף כשהיא טוענת, כי את הסעד הראשון מבין השניים היה על העותרים לבקש בהליך על פי חוק חופש המידע, וכיוון שלא כך הם נהגו, אין ליתן להם סעד זה. ואם סעד זה אי אפשר שיינתן להם, כי אז אין אנו מגיעים כלל לסעד השני, קרי הכרזה על בטלותן של דרישות הארנונה.

ביקשתי את תשובת העותרים, ואלה טוענים כי ראוי לה למשיבה (וממילא לבית המשפט) לעסוק במהותו של עניין ולא בפרוצדורה. בכך מאשרים, למעשה, העותרים, כי לפי כללי הפרוצדורה אכן היה עליהם לפנות בהליך לפי חוק חופש המידע, אולם ראוי לה, למשיבה, כי תשיב לשאלתם האם יש בנמצא מינוי כדין, ולא להפנותם לפרוצדורה שלפי חוק חופש המידע.

4.כעולה מן הדברים הללו נראה, כי העותרים אינם יודעים, ובוודאי אין הם טוענים כך, כי למשיבה לא נתמנה מנהל ארנונה כדין. הם מעלים תהייה האם יש מנהל ארנונה שנתמנה כדין. מכאן עתירתם, שנועדה, לפי הסעד הראשון מבין השניים, לברר את השאלה אם נתמנה מנהל ארנונה כדין אם לאו, ולשם כך הם מבקשים לחייב את המשיבה להמציא את החלטת המועצה ופרסומה ברשומות. אלא שנושאים אלו הם בבחינת מידע, שבידי העותרים היה לבקשו מאת המשיבה, בגדרו של חוק חופש המידע, ונראה כי העותרים מסכימים עם תובנה זו. משלא נהגו כך העותרים, כי אז יש לומר על עתירתם, כי היא לוקה באי מיצוי הליכים (שלפי חוק חופש המידע).

5.פועל יוצא מן הדברים הללו, העותרים אינם זכאים לסעד הראשון מבין השניים להם הם עתרו, קרי חיובה של המשיבה להמציא את החלטת המועצה בדבר מינוי מנהל ארנונה. ואם כאלה הם פני הדברים, כי אז החלק השני של העתירה נותר עיוני, שכן הוא מותנה בכך שהמינוי של מנהל הארנונה נעשה שלא כדין, נתון שאין אנו יודעים אם אמת יש בו. כיוון שכך, גם סעד זה לא יוכלו העותרים לקבל.

6.פועל יוצא מן האמור, יש לסלק את העתירה על הסף, וכך אני מורה.

העותרים ישלמו למשיבה שכר טרחת עורכי דין בסך של 2,000 ₪.

ניתן היום, ז' אדר תשע"ז, 05 מרץ 2017, בהעדר הצדדים.