עת"מ
בית המשפט המחוזי חיפה בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים
|
30248-08-14
25/02/2015
|
בפני השופטת:
ריבי למלשטריך-לטר
|
| - נגד - |
עותרים:
גיאופרקטיקה יזמות בע"מ
|
משיבים:
1. הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה מחוז חיפה
2. הממונה על מחוז חיפה במשרד הפנים
3. מדינת ישראל
4. הועדה לשמירת קרקע חקלאית ושטחים פתוחים
5. הועדה המקומית לתכנון ולבניה חוף הכרמל
|
| פסק דין |
1.העותרת הגישה עתירה מנהלית על מנת שבית המשפט יורה למשיבים להעביר את התוכנית המפורטת חכ/מק/76ז (להלן: "התוכנית") לדיון נוסף בפני הועדה לשמירת קרקע חקלאית בשטחים פתוחים לשם קבלת אישורה למתן תוקף לתוכנית. במוקד טענות העותרת הטענה כי תכנית זו, מעולם לא בוטלה, כנדרש לפי סעיף 133 לחוק התכנון הבניה תשכ"ה – 1965, ולכן היא כשירה להיות נידונה מחדש.
2.עובדות הרקע
2.1בשנת 2004 הגישה העותרת לועדה המקומית לתכנון ובניה חוף הכרמל תכנית להקמת תחנת תדלוק ושירותי דרך בתחום משבצת הקיבוץ "נווה ים". בעלי המקרקעין הם מדינת ישראל וקיבוץ נווה ים. שטח התוכנית הוא כ – 16 דונם מתוכם שטח תחנת התדלוק כ – 9.5 דונם כאשר הבינוי המבוקש עומד על 120 מ"ר.
2.2ביום 13.12.04 החליטה הועדה המקומית להפקיד את התוכנית בתנאים. בין היתר נקבע כי תנאי למתן תוקף הוא אישור הועדה לשמירת קרקע חקלאית בשטחים פתוחים.
2.3לאחר הפקדת התוכנית החליט הממונה על מחוז חיפה במשרד הפנים בתפקידו כיו"ר הועדה המחוזית לתכנון ולבניה מחוז חיפה, כי התוכנית טעונה אישור שר הפנים, על פי סעיף 109 לחוק התכנון והבניה תשכ"ה 1965 (להלן "חוק התכנון והבניה") , שכן היא סוטה מהוראות תמ"א 31 שחלה באותה עת.
2.4התנגדויות שהוגשו לועדה המקומית על ידי רשות מקרקעי ישראל ורשות הטבע והגנים נדחו ובהחלטה מיום 8.5.06 של הועדה המקומית נקבע לתת תוקף לתוכנית כתוכנית בסמכות ועדה מקומית בכפוף לתנאים שונים שביניהם אישור הועדה לשמירת קרקע חקלאית בשטחים פתוחים (תנאי מספר 18). כמו כן נדרשה חתימת שר הפנים (תנאי מספר 20).
2.5ביום 5.2.07 החליטה הועדה לשמירת קרקע חקלאית בשטחים פתוחים לסרב לאישור התוכנית בשל פגיעה בשטח פתוח מהים עד מורדות הכרמל , שטח שהוא בעל ערכי טבע ונוף ייחודיים לרבות שמורות טבע וקבעה כי אין מקום לפיתוח המוצע. לפיכך, תנאי מספר 18 לא התקיים. ממילא גם לא ניתנה חתימת שר הפנים.
2.6העותרת הגישה ערר על החלטת הועדה לשמירת קרקע חקלאית בשטחים פתוחים והערר נדחה ביום 8.8.07. נקבע כי בתמ"א 35 מוגדר השטח כמרקם חופי ושטח בעל רגישות נופית וסביבתית גבוהה ובהתאם לתמ"מ 6 המופקדת המקרקעין מיועדים לשטח חקלאי, נוף כפרי פתוח.
העותרת עתרה לבית המשפט לעניינים מנהליים ובפסק דין מיום 26.8.08 נדחתה העתירה (עת"מ 4382/07). ערעור שהגישה העותרת לבית המשפט העליון נדחה גם הוא (עע"מ 8796/08). נקבע כי החלטת הועדה לשמירת קרקע חקלאית בשטחים פתוחים הינה החלטה תכנונית מקצועית ואין המקרה מצדיק את התערבות בית המשפט.
2.7משלא התמלא התנאי הנדרש , וממילא גם לא ניתנה חתימת שר הפנים, לא אושרה התוכנית למתן תוקף ולא פורסם אישורה ברשומות.
2.8מטענות הצדדים עלה , כי גם לא פורסם עד היום עניין ביטולה של התוכנית המופקדת.
2.9בסוף שנת 2010 נודע לעותרת כי ביום 01.06.10 אושרה למתן תוקף תוכנית מפורטת מספר חכ/76/ט (להלן: "תוכנית נווה ים") שהוגשה ביוזמת משרד השיכון לשם הקמת שכונת מגורים חדשה בשטח הגובל בתוכנית שעיקרה שינוי ייעוד קרקע חקלאית והקמת שכונת מגורים חדשה. לעותרת נודע כי ביום 29.12.09 ניתן אישור הועדה לשמירת קרקע חקלאית בשטחים פתוחים לתוכנית הבינוי החדשה.
2.10העותרת פנתה לועדה המקומית בסוף שנת 2012 על מנת להביא את תכניתה לדיון פעם נוספת לועדה לשמירת קרקע חקלאית בשטחים פתוחים. במהלך שנתיים נוספת התכתבה העותרת עם גורמים שונים כמו מתכננת המחוז, ממונה על המחוז, סגן מתכננת המחוז, מהנדס הועדה המקומית, מרכזת הועדה לשמירת קרקע חקלאית בשטחים פתוחים אשר חזרו וציינו כי הטיפול בתוכנית הסתיים בשנת 2007 ואין מקום לחדש את הדיון. צויין בפני העותרת כי אם היא סבורה שהשתנו הנסיבות היא זכאית להגיש את התוכנית מחדש.
3.טענות הצדדים
3.1העותרת טוענת כי התוכנית המופקדת לא בוטלה בהתאם לסעיף 133 לחוק התכנון והבניה. ולכן החלטת הועדה המקומית מיום 8.5.06 לתת לה תוקף בתנאים שרירה וקיימת.
עוד טוענת העותרת לשינוי נסיבות (תכנית נווה ים חכ/76/ט) אשר פורסמה למתן תוקף ביום 29.8.10. לטענת העותרת שינוי הנסיבות מצדיק דיון מחודש בתוכנית.
3.2המשיבים טוענים לשיהוי. העותרת מעידה על עצמה כי כבר בסוף שנת 2010 ידעה על שינוי הנסיבות דהיינו על תוכנית נווה ים . נטען כי תוכנית נווה ים פורסמה למתן תוקף ביום 29.8.10 וחלפו למעלה מ – 4 שנים עד להגשת העתירה. עוד צויין כי העותרת פנתה במכתב בסוף שנת 2012 להביא את התוכנית לדיון מחודש ובוודאי שממועד זה היתה ערה לנסיבות. גם ממועד זה המתינה העותרת כשנתיים עד להגשת העתירה. המשיבים מציינים מעבר לשיהוי הסובייקטיבי גם שיהוי אובייקטיבי, שכן במהלך הזמן שחלף אושרה תחנת תדלוק מתחת לגשר הבונים ותמ"א 18 מחייבת מרחקים מסוימים בין תחנות תדלוק. עוד נטען, כי העתירה אינה מגלה כל עילה לפגיעה בשלטון החוק.