האגודה לזכויות האזרח בישראל ואח' נ' עיריית פתח תקווה ואח'

 1. בפני בקשה למתן צו ביניים המונע את עיריית פתח תקווה – המשיבה 1, חברת החשמל ותאגיד המים האזורי (משיבות 2 ו -3), מניתוק נכסים בהם מתגוררים אזרחים זרים אפריקאים בעיר פתח תקווה מחשמל או ממים על פי סעיף 157 א(ו) לחוק התכנון והבניה, התשכ"ו – 1965 (להלן: "החוק"), וזאת עד להכרעה בעתירה המנהלית, במסגרתה הוגשה הבקשה.

2.בבקשה נטען נגד תוקפן החוקי של 166 הוראות ניתוק מחשמל ומים אשר הוציאה המשיבה 1 ביום 9.1.2017, לנכסים רבים בתחום שיפוטה, המאוכלסים ברובם על ידי אזרחים מאריתראה ומסודן, מבקשי מקלט, המשתייכים לאוכלוסיה מוחלשת, הנעדרת את האמצעים והמשאבים להגן על זכויותיה. נטען בבקשה כי מהלך זה, הגם שנעשה לכאורה להתמודדות עם תופעת פיצולי דירות בניגוד לחוק, נערך בהקשר למלחמתו הכוללת של ראש העיריה להרחקתם של אזרחים מבקשי מקלט מתחומי העיר פתח תקווה, כפי שנלמד מהתבטאויותיו של ראש העיר בתקשורת ובפלטפורמות החברתיות. לעניין זה נטען כי שלא כהצהרת המשיבה 1 , אשר ניתנה בבקשה קודמת (ראה על כך להלן) כי רק ב – 65% מהנכסים מתגוררים מבקשי מקלט, אזי המבקשת מעריכה כי ב – 80% מנכסים אלה מתגוררים בני אוכלוסייה מוחלשת זו. עוד נטען כי אין לאפשר מהלך כולל של ניתוק דירות מתשתיות, הן משום שניתן להפעיל את הסמכות מכח הוראת סעיף 157א(ו) לחוק רק במקרים קיצוניים ובמשורה, הן משום שאין להפעילה כלפי ציבור שלם ואף אין לעשות בה שימוש קודם לבחינת מסוכנות קונקרטית של כל אתר ואתר. בעניין זה נטען כי ההחלטה על ניתוק הנכסים מתשתיות התקבלה ללא בדיקה קונקרטית של כל נכס, וכי רק לאחר דיון והחלטות בבקשה קודמת (ראה להלן) החלה המשיבה 1 לערוך בדיקות ולאסוף חוות דעת בדבר מסוכנות קונקרטית בנכסים.

על פי הבקשה, ניתוק הדירות המפוצלות, בהם מתגוררים מבקשי המקלט פוגע במשאבי חיים חיוניים של המשתייכים לאוכלוסייה חלשה זו, פוגע בה פגיעה לא מיידתית ועל כן יש ליתן צו ביניים למניעת פגיעה זו.

3.הבקשה הוגשה על ידי עמותות המבקשות להגן על זכויות מבקשי המקלט, ונטען בה כי נוכח מוגבלותם של הדיירים מקרב אוכלוסייה זו, לא ניתן לצפות מהם כי ידעו להגן על זכויותיהם, או כי יוכלו לעתור בהליכים מנהליים לפי החוק לוועדת ערר, וכי אף הליכים כאמור אינם יעילים מקום שיש לדון בהיבטים העקרוניים של הנושא, וכי על כן הדרך הראויה לבחון את חוקיות מעשי המשיבות היא בהגשת עתירה ציבורית מנהלית עקרונית לבית משפט זה. לעניין יעילות הליך מנהלי כללי הזכירו ב"כ המבקשים בטיעון בעל פה את בג"ץ 1661/05 המועצה האיזורית חוף עזה נ. כנסת ישראל ואח, פ"ד נט(2) 481, 580.

4.העתירה אשר במסגרתה הוגשה הבקשה היא אמנם עתירה ציבורית, בהיותה מוגשת על ידי המבקשות ולא על ידי מי מהדיירים ומעלה רק את הסוגיה העקרונית של ניתוק הנכסים מתשתיות החשמל והמים, ללא התייחסות לנכסים קונקרטים, לנסיבות מסוימות של ניתוק או דיירות או לנתונים בדוקים של כמות הדיירים והנכסים נשוא העתירה והצו (אמנם לעתירה צורפו תצהירים של שלושה מבקשי מקלט, שהם תצהירים שצורפו לבקשה קודמת אך אלה אינם כוללים את הפירוטים האמורים).

המבקשות בססו טענותיהם בבקשה ובעתירה, לעניין התאמתה של עתירה ציבורית בנסיבות אלה על הפסיקה בבג"ץ 4542/02 עמותת קו לעובד נ. ממשלת ישראל, פ"ד סא(1) 346, בג"ץ 11437/05 קו לעובד נ. משרד הפנים, פ"ד סד(3) 144 ובג"ץ 7426/08 טבקה, משפט וצדק לעולי אתיופיה נ. שרת החינוך ואח', פ"ד סד(1) 820 (2010).

5.הבקשה והעתירה הן גלגול שני של הליכים באותו עניין, לאחר שבקשה ראשונה בנושא זה הוגשה כבר ביום 28.2.2017, בעת"מ 62635-02-17 בה נתן צו מניעה ארעי, אשר בינתיים בוטל, לפי החלטה שיפוטית מיום 27.3.2017, מכוחה נמנע ניתוק נכסים מתשתיות עד ליום 3.4.2017 (להלן: "הבקשה הקודמת").

על כן הוגשה הבקשה כבר ביום 2.4.2017, ומשהתברר בדיון ביום 5.4.2017, כי ממילא לא ינותקו נכסים מתשתיות, נוכח מדיניות המשיבות 2 ו – 3 לגבי ניתוקים בחג, אזי לא נותקו הנכסים עד למועד מתן החלטה זו.

יצוין כי על פי טיעוני הצדדים, המסמכים והדיונים שבבקשה הקודמת הם חלק מהליך זה.

6.בבקשה הקודמת נדרשה מניעת הניתוק עד להשלמת בירור עררים שהגישו דיירים מכח הוראת סעיף 157א(ז) לחוק על החלטות לניתוק מתשתיות. צו מניעה ארעי אשר ניתן בה לא הוארך, לאחר שבינתיים הסתיים הדיון בעררים הרלבנטים בהחלטה שביטלה את צווי הניתוק ואיפשרה את חיבור הנכסים נשוא העררים לתשתיות המים והחשמל.בבקשה שלפניי נטען כי הליכי העררים לא סייעו לעניינם של הדיירים כולם, שכן לא נתקבלו בהם החלטות עקרוניות, כמצופה, ועל כן נדרש הליך המשך זה, לשם ההכרעה העקרונית בנפסדות הוצאת צווי הניתוק כולם.

7.עמדת המשיבות 1 עד 3 הוגשה עוד בבקשה הקודמת, ותקפה גם להליך זה, ואף עובתה בטיעון בעל פה.