עת"מ 28794-07-16 אוויסון ישראל בע"מ ואח' נ' עיריית ירושלים

בעתירה זו, הליך אחד מני רבים המתנהלים בין העותרות לבין המשיבה, מבקשות העותרות כי בית המשפט יורה למשיבה לנקוט פעולות אכיפה "כנגד ביצוע עבודות במקרקעי הר המנוחות, בתחום תב"ע 5246א'"; כי המשיבה תמנע קבורה בתחומי התב"ע האמורה "עד להסדרת רישוי בנייה" בתחומה; וכי המשיבה תהרוס או תעתור לצו הריסה והפסקת עבודה בקשר לעבודות בנייה המבוצעות/שבוצעו בתחומי התב"ע.

הטענות בעתירה

1.העותרות הן בעלות מקרקעין בתחומי תב"ע 5246א' (להלן: התב"ע), בחלקות 61-60 בגוש 30259. ייעוד המקרקעין על פי התב"ע הוא קבורה.

ביסוד העתירה מונחת הטענה, לפיה נוקטת המשיבה אכיפה בררנית כלפי העותרות. על פי הנטען, רק מהן דרשה המשיבה ודורשת היתרי בנייה לצורך קבורה במקרקעין בעוד שמבעלי חלקות אחרות בתחומי התב"ע אין היא דורשת היתרים כאלה וכי רק כלפיהן נוקטת היא פעולות אכיפה. העותרות מייחסות למשיבה מניעים זרים ופסולים, בין היתר בשל סירובן "לשלם שלמונים לסגן ראש העיר ירושלים לשעבר, מר כחלון" – עניין שבגינו הגישו (על פי האמור בעתירה) תלונה למשטרה וכן משום שהמשיבה מעוניינת להביא לכך שהעותרות ימכרו את הקרקע, אותה רכשו במיטב כספן, בנזיד עדשים לחברה קדישא המקורבת לממונה על מחלקת מבני הדת בירושלים.

2. בעתירתן תמצתו העותרות את ההליכים בינן לבין המשיבה באמירה לפיה "בין המשיבה לבין העותרות מנוהלים הליכים משפטיים רבים ... המשיבה מגישה בקשות לבתי המשפט השונים, וזאת בטענה כי ביצוע עבודות במקרקעי העותרות דורש היתר, ובכלל זאת עתרה לצו הפסקת עבודה, צווי הריסה, צווים לביזיון בית משפט, כתב אישום פלילי וכן כהנה וכהנה. במסגרת ההליכים אף עתרה המשיבה כי לא תבוצע קבורה במקום, הגם שהקבורה כשלעצמה ברור כי אינה דורשת כל היתר בנייה, וזאת גם כאשר המשיבה מנמקת זאת ב'הנצחת המצב'. חלק מן ההליכים הסתיימו ורובם נמצאים בעיצומם" (סעיפים 7-5 לעתירה).

מיד נראה, כי פרוט ההליכים שהתנהלו ומתנהלים בין הצדדים, שומט את הקרקע מטיעוני העותרות בעתירתן, עד כי נקל להגיע למסקנה שהעתירה נעדרת עילה ודינה להידחות.

ההליכים האחרים בין הצדדים לעתירה

3. כעולה מהכרעת הדין שניתנה בעניינן של העותרות ב-11.9.2016, כחודשיים לאחר הגשת העתירה (תיק 2097/2014 של בית המשפט לעניינים מקומיים בירושלים, כב' השופט פ' שטרק), ב-26.1.2012 הגישו העותרות בקשה להיתר בנייה ובקשתן נדחתה. על אף זאת, החלו בביצוע עבודות בנייה שמהותן עבודות פיתוח, הנדרשות לשם כריית קברים בחלקות הנדונות. ב-10.12.2012 הוצא נגדן צו הפסקת עבודה שיפוטי, לבקשת המשיבה. העותרות פנו לבית המשפט לעניינים מקומיים בבקשה לביטול הצו (ב"ש 9145/12). בקשתן התקבלה בהחלטה מ-24.3.2013 אולם זו עוכבה לשם הגשת ערעור. המשיבה אכן ערערה על ההחלטה לבית משפט זה, וערעורה התקבל (ע"פ 14113-04-13 מ-19.5.2013, כב' השופטת ר' פרידמן-פלדמן). בערעור נקבע, כי צו הפסקת העבודה השיפוטי ניתן כדין משום שלא ניתן היה לבצע את העבודות המתוארות לעיל כל עוד אין חלה על האזור תב"ע מפורטת דיה. בקשת רשות ערעור שהגישו העותרות לבית המשפט העליון (רע"פ 4731/13 מ-28.10.2013) נדחתה על ידי כב' השופט א' שוהם, בקבעו כי מסקנתו של בית המשפט המחוזי לפיה התכנית החלה אינה מפורטת דיה אינה מקימה עילה להתערבות וכי "עיון בהוראותיה של התכנית האמורה מוביל למסקנה ברורה, כי היא נועדה לשמש כשלב מכין, לקראת הנפקת היתרי בנייה, וכי תנאי לקבלת אותם היתרים הינו קיום תנאיה של התכנית קודם לכן".

המשיבה, שטענה כי העותרות ממשיכות בביצוע העבודות בניגוד לצו הפסקת העבודה, מניחות תבניות לקברים חדשים וקוברות נפטרים בשטחן, הגישה לבית המשפט לעניינים מקומיים בקשה לפי פקודת ביזיון בית המשפט. בית המשפט לעניינים מקומיים קבע, בהחלטה מ-16.2.2014, כי אינו מוסמך לדון בבקשות לפי הפקודה האמורה והעביר את הבקשה לבית משפט השלום. לאחר בקשה מחודשת שהגישה המשיבה לפי הפקודה, דן בה בית משפט השלום וקבע, בהחלטה מ- 8.6.2016, כי העותרות הפרו את צו הפסקת העבודה. על יסוד ראיות שהובאו לפניו הוסיף וקבע כי המערערות הקימו בשטח תבניות רבות מאז ניתן הצו ומשכך הורה, כי ככל שעותרת 1 "תבצע מיום מתן החלטה זו כל עבודות בנייה, הנחת תבניות לקברים, שינוי פני הקרקע, מילוי תבניות וביצוע קבורה בפועל", היא תשלם קנס בסך 10,000 ₪ בגין כל יום בו יתמשכו ההפרות.