רס"מ איריס לוונצ'וק נ' מדינת ישראל – משטרת ישראל

העותרת, רס"מ איריס לוונצ'וק, משרתת כשוטרת במשטרת ישראל משנת 1997. בעתירה זו מלינה העותרת על העברתה מתפקידה כרכזת חקירות ביחידת הונאה דרום. לטענתה העברתה מתפקיד זה בוצעה בחוסר תום לב, והעותרת מבקשת כי בית המשפט יורה על החזרתה לתפקיד זה. השאלה המרכזית המעוררת עתירה זו היא גבולות התערבות בית המשפט בהצבת שוטרים ביחידות ובתפקידים השונים, כן עולות שאלות הנוגעות לעבודת נשים בכלל, ובמשטרה בפרט.

1. העובדות שלעניין

העותרת גויסה למשטרת ישראל ביום 13.3.97 ומאז, במהלך כעשרים שנה שירתה במחוז דרום בתפקידים שונים וביניהם: עיקוב, חקירות, ותפקידה האחרון, לפני שהועברה לתפקיד אחר, העברה הנתקפת בעתירה זו, שימשה כרכזת חקירות במחוז הדרום, בבאר שבע, שם מתגוררת העותרת, והעותרת נדרשה לעבוד בימים א'-ה' בין השעות 07:30-15:30.

בחודשים מרץ-אפריל 2014 נערכה ביקורת ביחידה בה שירתה העותרת. ביום 27.4.14 נערכה ישיבה לסיכום אותה ביקורת. בשל מסקנות הועדה הוחלט לבצע שינויים ארגוניים ופרסונליים ביחידה, שכללו העברת חלק מהשוטרים והקצינים לתפקידים אחרים. אין טענה כי ממצאי הביקורת נגעו לעותרת עצמה. העותרת טוענת כי נעשה שימוש באותה ביקורת כדי להדיח אותה מתפקידה, על אף, שכאמור, דוח הביקורת כלל לא עסק בה ובעבודתה. המשיבה טוענת כי מדובר היה בשינוי ארגוני כללי על רקע הביקורת, וכי העברת העותרת מתפקידה נעשה מטעמים ענייניים.

ביום 11.6.14, לאחר שהוחלפו, בנוסף לעותרת, מפקד היחידה, שני קציני חקירות וקצין מודיעין, נערך לעותרת ראיון ע"י רענ"ח דרום (נספח ב' לעתירה, בעמ' 18 לנספחי העתירה). בראיון העותרת ציינה כי לא נפל רבב בעבודתה, עם זאת ציינה כי היא מודעת לכך שמדובר במערכת היררכית והיא תכבד כל החלטה ארגונית. העותרת ביקשה שיתחשבו ביכולותיה ובניסיונה בשיבוץ עתידי.

בעקבות ראיון זה ועוד באותו יום הגישה העותרת בקשה לראיון לפני סממ"ז, בטרם שיבוצה מחדש. ביום 15.6.14 ראיין את העותרת סממ"ר נגב, במטרה לבחון את שיבוצה במרחב נגב. העותרת ביקשה להקפיא את בחינת שיבוצה עד לראיון סממ"ז (הראיון צורף כנספח א' לכתב התשובה).

ביום 16.6.14 רואיינה העותרת בשנית ע"י רענ"ח דרום, כדי להבהיר לה את הסיבות שהובילו להעברתה מתפקידה (הראיון צורף כנספח ד' לעתירה, עמ' 24 בכרך הנספחים). במסגרת הראיון הוסבר לעותרת כי תפקיד רכז החקירות מהווה יד ימינו של מפקד היחידה, ולכן הכשלים בתפקוד היחידה משליכים גם על תפקיד רכז החקירות. הובהר לעותרת כי הכשלים שנתגלו לעניין טיפול בתלונות היו גם באחריותה במסגרת תפקידה. העותרת הכחישה את הדברים וטענה כי הטענות שהועלו כנגדה הועלו בדיעבד כדי להצדיק את העברתה מתפקידה, העברה שבוצעה משיקולים לא ענייניים.

באותו יום עצמו, רואיינה העותרת ע"י סממ"ז דרום דאז (הראיון צורף כנספח ה' לעתירה, עמ' 27 לנספחי העתירה). העותרת טענה שוב כי ממצאי הביקורת לא נגעו לתפקידה ותפקודה, וכי ההערכות התקופתיות שלה היו טובות. לטענתה נאמר לה שתפקיד רכזת החקירות הוא מעין משרת אמון, יד ימינו של מפקד היחידה, ומשהמפקד כשל, יש להעביר גם אותה מתפקידה. העותרת הוסיפה כי לתחושתה הועברה מהתפקיד כי: "רצו את הכסא שלי". סממ"ז דרום הבהיר לעותרת כי ישוחח עם מפקדיה והשעה את ההחלטה על העברתה לתפקיד אחר עד להחלטה אחרת.

על פי סיכום הראיון, התקיים הראיון עם סממ"ז דרום בנוכחות רפ"ק ליאת לוי. העותרת טענה בעתירה כי לאחר הריאיון המשיכה לשוחח עם רפ"ק ליאת לוי שאמרה לי שהיא מוצבת כשוטרת בתחנה משום שזה התפקיד הפנוי בעקבות העברתה של שוטרת מימ"ר דרום, אלה הלמן, המשיבה 4, לתפקיד אותו ביצעה קודם העותרת. למחרת הראיון הנחתה רפ"ק ליאת לוי את העותרת להתייצב במשרדי אח"מ דרום (מטה אגף חקירות מודיעין דרום) עד לקבלת החלטה בעניינה. העותרת שירתה במקום כשבועיים.

בתאריך 2.7.14 נמסר לעותרת סיכום הראיון עם הסממ"ז. העותרת טוענת כי סיכום הראיון שהתקבל לא כלל את מרבית הדברים שנאמרו בו. באותו יום הודיע תנ"צ תורג'מן לעותרת כי תשובץ בימ"ר נגב.