עת"מ 28163-07-16 מגדל צפון בע"מ נ' עיריית נהריה ואח'

המבקשת הגישה עתירה מנהלית המכוונת כנגד חיובי ארנונה שהטילה עליה המשיבה 1 ("העירייה") וכנגד הליכי גביה מנהלית שהעירייה נקטה כלפיה. בגדר העתירה הגישה המבקשת בקשה למתן צו ביניים לביטול עיקול בסכום של כ-1,270,000 שהוטל על חשבונות הבנק שלה המבקשת בגין חובות ארנונה המיוחסים לה.

עם הגשת העתירה והבקשה, ביום 14.7.16, הוריתי, על דרך של צו ארעי, כי עד למתן החלטה אחרת לא תנקוט העיריה בצעדי גביה מנהלית ולא תטיל עיקולים נוספים וכי אם הוטלו עיקולים הם לא ימומשו.

המשיבות הגישו תשובה וביום 20.7.16 התקיים דיון במעמד באי כוח הצדדים ונציגי המבקשת. בשל שביתת הקלדניות, ערכתי בכתב ידי פרוטוקול ובו עיקרי הדברים שנאמרו.

ביום 22.7.16 הגישה המבקשת בקשה להוסיף תיעוד התומך בטענתה, שעליה אעמוד להלן, שהודעות החיוב ששלחה העירייה נשלחו לכתובות שגויות ולא הגיעו לידיה.

רקע

המבקשת עוסקת ביזמות נדל"ן ובמסגרת זו היא הקימה את המבנה המצוי בגוש 18172 בחלקות 48,49,270,274 הסמוך לתחנת הרכבת בנהריה ("מבנה הרכבת").

לטענת המבקשת, ביום 2.2.10 קיבלה המבקשת דרישת תשלום ארנונה בקשר לשלושה נכסים שבמבנה הרכבת שלטענתה נמכרו בשנת 2006 לסימון עמר ("עמר"), ניסים דדוש ולחברת נוף הגליל בע"מ ("הרוכשים"). הרוכשים החזיקו בנכסים במשך שנים רבות ושילמו את הארנונה בגינם. בחלק מן הזמן החזיקו בנכסים שוכרים ששילמו את הארנונה. ביום 21.2.10 היא הגישה השגה על החוב שצוין בדרישת תשלום שהופנתה אליה אולם עוד קודם שהמשיבות החליטו להשגה, הטילה העירייה עיקולים על חשבונות הבנק של עמר בגין החובות הנטענים. עמר הגיש עתירה מנהלית כנגד הליכי הגביה אולם זו נדחתה (עת"מ (חי') עמר נ' עיריית נהריה (8.12.10)). עמר הגיש ערעור לבית המשפט העליון וביום 6.7.11 נחתם הסכם פשרה בינו לבין העיריה והערעור נמחק (עע"מ 345/11 עמר נ' עיריית נהריה (10.7.11)).

עוד טוענת המבקשת שביום 22.5.11 שינתה המשיבה 2 ("מנהלת הארנונה"), שלא כדין, את רישום המחזיקים בנכסים ורשמה את המבקשת כמחזיקה ובתוך כך היא חויבה בדיעבד בחובות הארנונה המתייחסים לתקופה שבין 2007 – 2009. לאחר שהעירייה נקטה נגד המבקשת בהליכי גביה מנהלית, הגישה המבקשת ביום 3.4.13 עתירה מנהלית לביטולם (עת"מ 4417-04-13 מגדל הצפון בע"מ נ' עיריית נהריה) ("העתירה הראשונה"). ביום 11.6.13 התקיים דיון בעתירה הראשונה ולאחר מכן, ביום 21.7.13, קיבל בית המשפט את בקשת העותרת (המבקשת כאן) והורה על מחיקת העתירה. בשנת 2015 הטילה העירייה עיקולים נוספים על חשבונות הבנק של המבקשת.

ביום 11.1.16 התקיימה פגישה בין מנהלת הארנונה, מנהל המבקשת ובא כוחה שבה הוסכם על הסרת העיקולים מלבד עיקול בסך 25,800 ₪ אשר מומש לטובת העיריה. פגישה נוספת התקיימה ביום 29.5.16 ובה ביקשה מנהלת הארנונה לקבל מסמכים ואסמכתאות לבירור טענות המבקשת וביום 30.5.16 העבירה המבקשת את המסמכים הנדרשים. ביום 23.6.16 הטילה העיריה עיקולים נוספים על חשבונות הבנק של המבקשת. עיקולים אלה הם, בין השאר, נושא העתירה הנוכחית והבקשה לצו ביניים.

עיקר הטענות 

טענתה העיקרית של המבקשת היא כי אינה חייבת בחובות המיוחסים לה מאחר ואינה מחזיקה בנכסים שבגינם הוטלו עליה חיובים. המבקשת גם טוענת שהיא לא קיבלה דרישות תשלום, הודעות חיוב או שומות ארנונה ואלו נשלחו לכתובות שגויות. לטענתה, מאחר ולא חלפה תקופת ההשגה, והחובות לא הפכו סופיים ולא מתקיימים התנאים הנדרשים לנקיטת הליכי גביה מנהלית. עוד היא טוענת שחובות הארנונה מתייחסים לתקופות עבר שבהן הנכסים לא היו בבעלותה והיא לא החזיקה בהם. לעניין מאזן הנוחות טענה המבקשת כי העיקול אינו מאפשר את המשך פעילותה העסקית והנזקים הנגרמים לה הם רבים ומצטברים. עוד טוענת המבקשת כי גם משיקולי צדק ויושר יש לקבל את בקשתה. לגישתה, התנהלות המשיבות לוקה בחוסר תום לב, מנהלת הארנונה מתעמרת במבקשת שלא כדין, והעירייה מפרה את חובת ההנמקה המוטלת עליה. כמו כן נטען כי המשיבות הטילו עיקולים באופן פסול ובשיהוי ניכר.

מנגד ביקשו המשיבות לדחות את הבקשה לצו ביניים. נטען כי המבקשת לא הוכיחה כי מאזן הנוחות נוטה לטובתה. המבקשת לא הצביעה על נזק שיגרם לה כאשר מנגד חיובי הארנונה משמשים את העירייה בביצוע פעולותיה השוטפות. מעבר לכך נטען כי סיכויי העתירה הם נמוכים. המבקשת ידעה אודות חובותיה במשך תקופה ממושכת וקיבלה התראות בגין חובות אלה. עוד טענה העירייה כי המבקשת הגישה כבר ביום 3.4.13 את העתירה הראשונה אשר בסופו של דבר נמחקה על פי בקשתה שלה. לכן, כך טוענות המשיבות, המבקשת ידעה מזה זמן רב אודות חובותיה אולם לא שילמה אותם וגם לא נקטה בהליכי השגה או ערעור בגינם. עוד נטען כי התנהלות המבקשת לוקה בחוסר ניקיון כפיים המצדיק את דחיית בקשתה.

בדיון שהתקיים ביום 20.7.16 חזרו הצדדים על טענותיהם. במהלך הדיון הצעתי לצדדים הסדר בנוגע להליך הגבייה המנהלית אולם העותרת דחתה את ההצעה .

דיון 

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ועיינתי בחומר שהוגש החלטתי לדחות את הבקשה ולבטל את הצו הארעי מיום 14.7.16.

בפתח הדברים אציין כי לא היה מקום לצרף את מנהלת הארנונה כמשיבה בעתירה. העתירה אינה מכוונת כלפי החלטה של מנהלת הארנונה ועל אף יריעת הטענות הנרחבת לא ניתן להבין את העילה לצירופה כמשיבה.

לעצם העניין, בקשה לצו ביניים מצריכה בחינה של סיכויי העתירה ושל מאזן הנוחות. כך, בבר"ם 5338/10 מנרב הנדסה ובניין בע"מ נ' החברה הלאומית לדרכים בישראל בע"מ (9.8.10) נאמר: