עת"מ 2808-05-16 ג'משיד נ' עיריית בת ים

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת עתירה מינהלית על "דרישת תשלום חוב ע"י בעל שליטה" מיום 23.12.2015 (להלן – "הדרישה") שנדרשה על-ידי המשיבה, עיריית בת-ים, ביחס לחוב ארנונה שנוצר בגין נכס ברחוב העצמאות 67 בבת-ים (להלן – "הנכס") על-ידי חברת טוביה לוינסקי בע"מ (להלן – "החברה")(נספח "א" לעתירה).

לטענת המבקש, בעל המניות בחברה, הוגשה ביום 28.1.2016 השגה מפורטת על-ידו ביחס לחוב הנטען (נספח "ו" לעתירה), וביום 28.3.2016 נשלחה על-ידי מנהל הארנונה של המשיבה תשובה להשגה ובה נדחו טענות המבקש על הסף (נספח "ז" לעתירה). עוד נכתב בתשובת מנהל הארנונה, כי נתן לערור על תשובת מנהל הארנונה לפני ועדת ערר, בתום 30 יום מיום שנמסרה התשובה (סעיף 10).

המבקש טוען כי לא ברור לו האם הדרישה מהווה החלטה כקבוע בתקנות בתי משפט לעניינים מינהליים (סדרי דין), תשס"א-2000 (להלן – "התקנות"), ומאחר ומבחינה מעשית מדובר בהחלטה, הרי שמוגשת הבקשה דנן למען הזהירות.

עוד טוען המבקש כי במקרה דנן לא היה מקום להגיש השגה, אלא עתירה מינהלית, וכי העתירה דנן מוגשת באיחור עקב טעות בתום לב ובהיסח הדעת של בא-כוחו של המבקש.

עוד טוען המבקש כי אינטרס הסופיות של המשיבה, ככל שקיים, הינו חלק ומוקטן, ולא ברור כי האיחור גרם לנזק או להסתמכות כלשהי, שעה שהדרישה נענתה בהשגה, ושהעתירה הוגשה במסגרת 30 הימים מעת שהתקבלה התשובה להשגה. מנגד, מדובר בחוב כספי בהיקף עצום, ויש ליתן למבקש את יומו בבית המשפט ביחס אליו. כן טוען המבקש כי יש בנימוקיו טעמים של ממש וכי סיכויי הצלחת ההליך נוטים לטובתו.

המשיבה מתנגדת לבקשה. לטענת המשיבה, אין חולק כי המבקש ידע על קיום החוב נגדו כבר ביום 23.12.2015 וכי בחר להגיש השגה במקום עתירה מינהלית, ובחר שלא להגיש ערר על התשובה להשגה שנשלחה עליו ביום 28.3.2016. לאור זאת, המשיבה טוענת כי החוב הפך לחלוט ולמעשה קיים מעשה בית דין המונע מלדון בחוב במסגרת העתירה.

עוד טוענת המשיבה כי היה על המבקש להגיש עתירתו לא יאוחר מיום 7.2.2016, וכי העתירה דנן מוגשת בחלוף למעלה מ-45 יום מהמועד בו התקבלה הדרישה, מכאן שהמבקש ויתר בפועל על זכותו להגיש עתירה ויש לדחותה על הסף. המשיבה טוענת כי המבקש היה מיוצג, עובדה המעצימה את רשלנותו והמוכיחה כי לא עומד לו כל טעם מיוחד למתן הארכה.

בנוסף, המשיבה טוענת כי לבית המשפט דכאן אין סמכות לדון בעתירה שכן היה על המבקש להגיש ערר לפני ועדת הערר תוך 30 ימים מיום שהתקבלה התשובה, ורק לאחר קבלת החלטת ועדת הערר, יכול המבקש לפנות לבית המשפט דכאן בעתירה מינהלית, בהתאם לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), תשל"ו-1976 (להלן – "חוק הרשויות המקומיות"). על כן, המשיבה טוענת כי יש לדחות את הבקשה אף בשל חוסר סמכות עניינית.

המבקש השיב לתגובת המשיבה. לטענת המבקש, אין במקרה דנן מעשה בית דין שכן בהחלטת מנהל הארנונה נכתב במפורש כי ההשגה נדחית על הסף משום חוסר סמכותו, וכי טענותיו של המבקש לא נדחו לגופו של עניין, ולאחר שבא כוחו של המבקש הבין מהי הדרך הפרוצדוראלית הנכונה הגיש את העתירה דנן.

המבקש מוסיף וטוען כי הדרישה איננה "החלטה" ועל כן לא חלף המועד להגשת עתירה מינהלית. עוד טוען המבקש כי לא ניתן לערער על החלטת מינהל הארנונה בפני ועדת הערר. המבקש טוען כי לא ניתן ללמוד מהתנהגותו כי ויתר על זכויותיו, או כי הסכים לקבל את החוב על עצמו, וכי בנסיבות דנן, במקרה של טעות בתום לב, יש לאפשר לו להביא טענותיו בפני בית המשפט, בשל היקף החוב (מעל למיליון ש"ח), סיכויי הצלחת ההליך, ההסבר לאיחור, העדר הסתמכות מצד המשיבה והעובדה שהאיחור איננו משמעותי (של כחודשיים ושבוע).

באשר לסמכות העניינית, טוען המבקש כי טענה זו הינה טענה הפוכה מזו שהעלה מנהל הארנונה בהחלטתו לדחות את ההשגה, ואין לקבלה.

דיון והכרעה