העתירה
1.לפניי עתירה מינהלית נגד החלטת יו"ר ועדת ההשגה לזרים במרחב ירושלים, משיבה 1, לדחות את ההשגה שהגישו העותרים על החלטת הוועדה הבינמשרדית לעניינים הומניטאריים, שבה הוחלט שלא להעניק מעמד בישראל לעותרת 2. העותרים טוענים, כי בהחלטות כאמור לא ניתן משקל מספק לנסיבות ההומניטאריות המיוחדות בעניינה של עותרת 2, ובכללן – לעובדה שלכל אחיה ניתן מעמד בישראל, וכן להיותה מטופלת בשלושה ילדים קטנים, לאחר שנישאה בנישואי בוסר; וכי הושם דגש מוגבר ובלתי סביר על העובדה שעותרת 2 נישאה לתושב אזור יהודה ושומרון (להלן – האזור).
הרקע העובדתי
2.עניינה של עתירה זו בבקשה להסדרת מעמד מטעמים הומניטאריים של עותרת 2 (להלן – העותרת), אשר הִנה בִתו של עותר 1 (להלן – העותר), ואִמם של הקטינים עותרים 5-3. להגשת הבקשה קדמו הליכים נוספים להסדרת מעמדם של העותרת ובני משפחתה, אשר חלקם הגיעו לפתחו של בית-משפט זה, כפי שעולה מכתבי-הטענות על נספחיהם, כמפורט להלן.
3. העותר, אביה של העותרת, הִנו תושב קבע בישראל אשר בשנת 1986 נישא לאזרחית ירדן – אִמה של העותרת. לאחר הנישואים התגוררו בני הזוג בירדן, שם נולדו שלושה מתוך ששת ילדיהם, וביניהם העותרת, ילידת 8.3.1990. בשנת 1995 הגיעה המשפחה לישראל, אולם ביום 10.11.96 פקע רישיונו של העותר לישיבת קבע, לנוכח העתקת מקום מגוריו אל מחוץ לישראל. העותר פתח בהליך להשבת מעמדו, שארך כתשע שנים; ובמהלכן נולדו לבני הזוג שלושה ילדים נוספים בישראל – אחיה הצעירים של העותרת. רק ביום 7.9.2005 הושב לעותר הרישיון לישיבת קבע בישראל, ובסמוך לאחר מכן פתח הלה בהליך איחוד משפחות עבור אשתו וששת ילדיו, לרבות העותרת. לילדיו של העותר אשר נולדו בישראל – ניתן מעמד של תושבי קבע; אולם את בקשתו של העותר לקבלת מעמד עבור ילדיו שנולדו בירדן (וביניהם העותרת, כאמור) – התנה משרד הפנים בהנפקת דרכונים ירדניים עדכניים. העותרים השיגו על הדרישה האמורה במסגרת עתירה מינהלית שהגישו לבית-משפט זה; בין-היתר, הואיל וחששו שטיפול בבקשתם של הילדים להיכנס לישראל בחזרתם מירדן, לאחר הנפקת הדרכונים, עלול לארוך זמן רב, שבמהלכו יוותרו בירדן במנותק ממשפחתם. בסופו של יום הורה בית-המשפט (כב' השופטת סגנית הנשיא (כתוארה אז) י' צור) כי משרד הפנים יבדוק את הבקשה למתן אשרת כניסה עבור העותרת ואחיה בתוך שמונה ימים מיום הגשת הבקשה (עת"מ 1084/06 סיאם ואח' נ' שר הפנים ואח' (18.2.2007)).
4.בהתאם לפסק-הדין, ניתנו לעותרת ולאחיה אשרות כניסה לישראל בתכוף לאחר הגשת בקשה לקבלן, עם הנפקת הדרכונים בירדן; ויודגש: בבקשה שהגישה אִמה של העותרת לקבלת אשרת כניסה עבור העותרת כאמור, ביום 26.4.2007, צוין כי העותרת רווקה. לאחר כניסתה לישראל, ביום 9.5.2007, ניתן לעותרת רישיון לישיבת ארעי בישראל, למשך שנה. במעמד זה, קרי – ביום 9.5.2007 – מילאו העותרת ואִמה שאלון, וגם בו צוין כי העותרת רווקה. בדיעבד נתחוור למשרד הפנים, כי מדובר במידע כוזב, שכן בשני המועדים האמורים העותרת כבר הייתה נשואה: העותרת כרתה ביום 29.6.2006 חוזה נישואים עם תושב עזריה שבאזור, אשר אינו רשאי לשהות בישראל; ושלושה חודשים מאוחר יותר, בחודש דצמבר 2006, השניים נישאו.
הכזב נתגלה במשרד הפנים כאשר ביקשה העותרת לרשום במרשם האוכלוסין בישראל את בנה מהנישואים האמורים, עותר 3, שנולד בירושלים ביום 21.10.2007. לנוכח ההצהרה השקרית, החליט משרד הפנים ליטול מידיה של העותרת את רישיונה לישיבת ארעי בישראל, וסירב לרשום את עותר 3. העותרת הגישה ערר על החלטה זו, וטענה, בין-היתר, כי במועד הגשת הבקשה לאיחוד משפחות הייתה מאורסת, אך עדין לא נישאה; כי במועד אישור הבקשה התגוררה בבית-הוריה בירושלים ונסמכה על שולחנם; וכי נישואי קטין אינם אמורים להשפיע על זכותו לקבלת מעמד במסגרת הליך איחוד משפחות שבו פתחו עבורו הוריו. משנדחה הערר, פנו העותר, העותרת ובנה – עותר 3 – בעתירה מינהלית לבית-משפט זה, והלינו על החלטת הדחייה. במסגרת העתירה נטען, כי בעת הגשת הבקשה לאיחוד משפחות הייתה העותרת מאורסת בלבד, והתגוררה בבית-הוריה; כי גם בעת אישור הבקשה, בחודש מאי 2007, התגוררה העותרת בבית-הוריה יחד עם בעלה, והשניים עברו לדירה נפרדת, המצויה בבניין שבו גרים ההורים, בחודש נובמבר 2007; וכי ממילא זכאותו של קטין והוריו לאיחוד משפחות נמשכת גם כאשר הקטין נישא, שכן תכליתה היא שמירה על התא המשפחתי ושלום הילד – אשר מתגורר עם הוריו ונסמך על שולחנם. באשר לרישום הכוזב בשאלון צוין בעתירה, כי מדובר בטעות שנפלה מבלי משים, ושממילא אינה מהווה עילה לשלילת מעמד. לאחר דיון בעתירה החליט בית-המשפט (כב' השופט מ' סובל) לדחותה, על-יסוד ההלכה הקובעת כי מסירת מידע כוזב למשרד הפנים עשויה להוות עילה לביטול מעמד, וזאת ללא קשר למידת השפעתו של המידע הכוזב על ההחלטה לגופה. בית-המשפט ציין, כי העותרת ואִמה חתמו על השאלון שבו מסרו מידע כוזב לפיו העותרת רווקה, ביום 9.5.07, חמישה חודשים לאחר נישואי העותרת, וממילא לאחר תקופת האירוסין; כי אף בבקשת לקבלת אשרת כניסה עבור העותרת ואחיה, מירדן לישראל, מיום 26.4.07, צוין שהעותרת רווקה; וכי בנסיבות העניין, שבהן העותרת נישאה לתושב האזור, שאינו מורשה להתגורר בישראל – לא ניתן לקבל את טענת העותרת, לפיה אין בנישואיה כקטינה כדי לפגוע בהליך איחוד המשפחות ולאפשר לה להמשיך ולהתגורר בחיק משפחתה, שכן חזקה שהעותרים הִנם שומרי חוק, ולכן לא יוכלו לחיות יחד כמשפחה בישראל, הואיל ולבעלה של העותרת אסור לשהות כאן (עת"מ 8390/08 סעיד סיאם ואח' נ' שר הפנים ואח' (12.11.2008)).
5.העותרים ערערו על-פסק הדין האמור; ובמהלך הדיון בערעור הגיעו הצדדים להסכמה, לפיה תוגש בעניינה של העותרת בקשה לוועדה הבינמשרדית לעניינים הומניטאריים (להלן – הוועדה הבינמשרדית), שתיבדק לפי סדר הבקשות, ושבמהלך בדיקתה העותרת לא תורחק מישראל. על-יסוד האמור ולבקשת העותרים הערעור נמחק (עע"מ 10499/08 סייאם ואח' נ' שר הפנים ואח' (21.6.2010)).
6.ביום 30.11.2010 הגיש העותר בקשה לוועדה הבינמשרדית לקבלת מעמד מטעמים הומניטאריים עבור העותרת – אשר בשלב זה כבר הייתה אם לשניים, לאחר שביום 1.1.2010 נולדה עותרת 4. בין הטעמים האמורים צוין, כי העותרת נישאה נישואי בוסר בגיל 16, והפכה לאם בגיל צעיר ביותר – עת הייתה בת 17 בלבד, כך שהיא זקוקה לתא המשפחתי התומך של הוריה ואחיה; כי בבית בעלה בעזריה לא תקבל העותרת סיוע דומה, בפרט כאשר אִמו של הבעל מתגוררת בירושלים; וכי מרכז חייה של העותרת הוא בירושלים, בשים לב לכך שהיא וילדיה מתגוררים בבית הוריה ונסמכים על שולחנם, וחיים בנפרד מבעלה אשר גר בעזריה עם אביו ואחותו, והם אינם מקיימים משק בית משותף, אלא נפגשים לפרקים כאשר העותרת והילדים מבקרים את הבעל בביתו. עוד נטען, כי במצב החוקי דהיום, העותרת אינה יכולה לקבל מעמד באזור, שכן לפי עמדת המדינה כפי שהובאה בפסקי-הדין של בית-המשפט העליון – הליכי איחוד המשפחות בין תושבי האזור לבין זרים אינם חלים כיום בעניינו של מי שאינו מתגורר באזור. בנוסף צוין, כי גם משפחתה של העותרת זקוקה לה בישראל, בשים לב לכך שאחיה חולה בלוקמיה, והיא עוזרת במשק הבית.
ביום 24.7.2011 התכנסה הוועדה הבינמשרדית לדון בבקשה. בפרוטוקול הדיון צוין הרקע להגשת הבקשה, ולאחריו הופיעה המלצת חברי הוועדה – מבלי שנרשמו דעות או דיון בעניין – "לסרב לבקשה". בסמוך לאחר מכן החליט משיב 3, מנכ"ל רשות האוכלוסין, ההגירה ומעברי הגבול, המשמש כיו"ר הוועדה הבינמשרדית: "הבקשה על כלל נספחיה הועלתה לדיון בפני חברי הוועדה. לאחר בחינה מעמיקה של הבקשה הוחלט כי אין בעובדות אלו כדי להיעתר לבקשתה לקבלת מעמד בישראל. העובדות אשר הוצגו בפני הוועדה לא מעידות על נסיבות הומניטאריות מיוחדות, ולפיכך הוחלט לסרב לבקשה".