שי - שירותי ייעוץ לניצולי שואה בע"מ נ' ועדת המכרזים של הרשות לזכויות ניצולי שואה במשרד האוצר

רקע

1. הרשות לזכויות ניצולי השואה (להלן: "הרשות") פועלת על פי חוק נכי רדיפות הנאצים, התשי"ז-1957 ועל פי חוק הטבות לניצולי השואה, התשס"ז-2007. בדברי ההסבר להצעת חוק הטבות לניצולי השואה, התשס"ו-2005 נאמר:

   "ציבור ניצולי השואה תרם תרומה רבה להקמת מדינת ישראל ולהמשך קיומו של העם היהודי. אין חולק כי על מדינת ישראל מוטלת החובה המוסרית להבטיח כי ציבור זה יוכל לחיות בכבוד. רבים מהנמנים עם אוכלוסיית ניצולי השואה חיים בתנאים כלכליים קשים ומצבם הבריאותי אינו תקין."

   בהתאם לכך, מעניקה הרשות לניצולי שואה, בין היתר, טיפול נפשי הממומן על ידה. כ - 6,400 ניצולי שואה מקבלים כיום טיפול נפשי כאמור.

    

   עניינה של העתירה במכרז שפרסמה הרשות בחודש פברואר 2017 להסדרת שירות חשוב זה, שכותרתו "מכרז פומבי לאספקת שירותים בתחום בריאות הנפש לניצולי שואה" (להלן: "המכרז").

   העותרת, חברה פרטית, שעל פי מכרז משנת 2009, מספקת במהלך שמונה השנים האחרונות שירותי טיפול נפשי לכ - 900 מטופלים במסגרת האמורה, מבקשת להורות על ביטול המכרז, או לחלופין לקבוע כי המכרז יחול רק על מטופלים חדשים, או לחלופי חילופין להכניס תיקונים בתנאי המכרז ובעיקר בתנאי הסף שבו, באמות המידה שנקבעו בו, וכן בהסכם ההתקשרות ובמפרט ההפעלה שעל פיו.

2. ביום 16.2.2017 פורסם המכרז ובו נקבע כי ביום 30.3.2017 יחול המועד האחרון להגשת ההצעות (נספח 1 לעתירה).

   ביום 1.3.2017 פנתה העותרת במכתב למשיבה ובו הציגה את עיקרי טיעוניה נגד המכרז (נספח 18 לעתירה). ביום 9.3.2017, במכתב ששלחה לעותרת, דחתה המשיבה את הטיעונים האמורים (נספח 19 לעתירה).

   מכאן העתירה שלפנינו, אשר הוגשה ביום 13.3.2017 לבית המשפט לעניינים מנהליים של מחוז המרכז, אשר בשל טענה לחוסר סמכות מקומית, החליט להעביר את הדיון בה לבית משפט זה.

   טיעוני הצדדים

3. בכתבי הטענות שלה ובשני דיונים שהתקיימו בעתירה ביום 29.3.207 וביום 6.4.2017, טענה העותרת כי המשיבה פרסמה את המכרז בחוסר סמכות, שכן בכתב המינוי שלה היא הוגבלה לעסוק ב"עניינים פעוטים בלבד, כאשר הסמכות בעניינים מורכבים כגון מכרזים מהסוג דנא נשמרה לוועדת המכרזים העליונה של משרד האוצר". טיעון זה נשען על ידיעותיו של מנכ"ל העותרת, אשר שימש בעבר כמנהל הרשות, והמאשר בתצהירו טענה זו (סעיפים 53-57 לעתירה ותצהיר העותרת), וכן על פרשנות תקנה 8(א)(3) לתקנות חובת מכרזים תשנ"ג-1993 (להלן: "תקנות המכרזים"), שלפיה הקמת מספר ועדות מכרזים במסגרתו של משרד ממשלתי, מחייבת לחלק את הסמכויות ביניהן. העותרת טוענת כי אין בכתב המינוי של חברי הוועדה, אשר במענה לפנייתה הוצג לפניה, כדי לתת מענה לשאלת גדרי סמכותה של הוועדה.

   המשיבה טענה כי המדובר בטענה חסר שחר ומסרה כי לא מוכר לה כתב הסמכה המגביל את סמכויותיה. לטענתה המסמך הרלוונטי היחיד שהוצא בעניין זה הוא כתב ההסמכה של חבריה שאין בו התייחסות לסמכויותיה. המשיבה הוסיפה כי לאורך השנים היא ראתה עצמה מוסמכת לפרסם ולנהל מכרזים בנושא שלפנינו, ובין היתר במסגרת זו, זכה העותר לפני כשמונה שנים במכרז קודם. ב"כ המשיבה הוסיפה במהלך הדיון על טיעוניה שבכתב ועל מענה שקיבלה העותרת בעתירה שהגישה לפי חוק חופש המידע, תשנ"ח-1998, ומסרה כי לקראת הדיון נערכה בדיקה נוספת אשר גם בה לא עלה דבר קיומו של מסמך מהסוג הנטען על ידי העותרת. בנוסף היא הפנתה לפרסום בילקוט הפרסומים 4737 מיום 15 במרס 1999 המתייחס לחוק נכסי המדינה, התשי"א-1951, שעל פיו הוענקו לה סמכויות רחבות יותר מבעבר ובין היתר להתקשר בעסקאות כמפורט בסעיפים אלה.