עת"מ 25032-08-15 כהן נ' ועדת הערר המחוזית לתכנון ובניה ירושלים ואח'

עניינה של עתירה זו הוא בהחלטת המשיבה 1 (ועדת הערר המחוזית לתכנון ולבנייה ירושלים) מיום 11.3.2014. בהחלטה זו קיבלה ועדת הערר את עררם של המשיבים 3-6 ("המשיבים") לעניין דרישת המשיבה 2 (הוועדה המקומית לתכנון ובניה) שלפיה על המשיבים לקבל הסכמה פוזיטיבית של העותרת או של עמידר כתנאי למתן היתר בניה. ועדת הערר קבעה שהמשיבים לא צריכים לקבל הסכמה פוזיטיבית כאמור. אקדים אחרית לראשית ואציין כבר עתה שמסקנתי היא שדין העתירה להידחות בשל השיהוי שבהגשתה.

רקע רלבנטי

העותרת והמשיבים התגוררו בבניין הנמצא ברחוב סולם יעקב 4 בירושלים, הידוע כגוש 30716 חלקה 37, בתקופה הרלבנטית. עד סוף 2014 העותרת הייתה שוכרת בדירה שהייתה אז בבעלותה של "עמידר" – דירה מס' 37, הנמצאת בקומת הקרקע. בסוף 2014 רכשה העותרת את זכויותיה של עמידר. המשיבים היו בתקופה הרלוונטית בעלי הזכויות בדירות מס' 42 ו- 47, הנמצאות מעל לדירה בה מתגוררת העותרת, בקומה הראשונה והקומה השנייה.

תכנית מק/12045, שאושרה בשנת 2008, קבעה זכויות בניה שאפשרו את הרחבת הדירות של העותרת והמשיבים. המשיבים הגישו ביום 10.3.2011 בקשה להיתר בניה, אשר כלל את הרחבת דירותיהם בהתאם לתכנית המאושרת, וכן את סגירת מפלס המרתף שנוצר בעקבות הרחבה זו לשם שימוש כמחסנים, כהקלה בהתאם לסעיף 147 לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965. לאחר שנערך פרסום לפי סעיף 149 לחוק התכנון והבניה, ולא הוגשו התנגדויות, אישרה ועדת המשנה של הוועדה המקומית (ביום 3.10.2011) את מתן ההיתר וזאת כפוף למספר תנאים אשר אינם נוגעים לענייננו. לאחר שהמשיבים לא הצליחו להשלים את מילוי התנאים בטרם חלוף תום תקופת תוקפה של החלטת הוועדה המקומית, הגישו המשיבים בקשה להארכת תוקפה של ההחלטה. ביום 10.7.2013 אישרה ועדת המשנה של הוועדה המקומית את הארכת תוקף ההחלטה עד ליום 3.10.2013.

לאחר ההחלטה על הארכת תוקף ההחלטה, נדרשו המשיבים על ידי הוועדה המקומית לקבל את הסכמתו הפוזיטיבית של בעלי הדירה שבה מתגוררת העותרת לבקשה להיתר בניה, בשל הכוונה לבנות מעטפת בסמוך לדירה. תנאי זה (של קבלת הסכמה פוזיטיבית) לא הופיע בהחלטתה של ועדת המשנה על אישור הבקשה להיתר בתנאים. המשיבים פנו לעמידר, שהייתה בעלת הנכס באותה עת, לצורך קבלת הסכמתה. עמידר לא התנגדה לבקשה, אך היא התנתה את אישורה בקבלת אישורה של העותרת. בעקבות זאת פנו המשיבים לעותרת, אך זו לא נתנה את הסכמתה. הצדדים חלוקים על הסיבה שעמדה מאחורי סירוב זה.

לאחר שלא הצליחו לקבל את ההסכמה שנדרשה, הגישו המשיבים ביום 11.2.2014 בקשה להארכה נוספת של החלטת הוועדה המקומית, וכן הגישו ביום 16.2.2014 ערר על דרישת הוועדה המקומית לקבל את הסכמת עמידר להיתר. בערר צוין שהעוררת תשמח אם ועדת הערר תוכל לזמן נציג של עמידר לדיון, כדי שיציג את עמדת עמידר.

ביום 19.2.2014 החליטה ועדת המשנה לאשר מחדש את הבקשה להיתר, כפוף לשלושה תנאים, שאחד מהם הוא הסכמת דיירים מלאה או לחילופין ביצוע פרסום חדש של הבקשה להיתר.

הדיון בוועדת הערר

ביום 11.3.2014 נערך הדיון בערר שהגישו כזכור המשיבים נגד הדרישה לקבלת ההסכמה. בדיון נכחו המשיבים ונציגי הוועדה המקומית. ועדת הערר קיבלה את הערר, בקבעה כך:

"באופן עקרוני אנו מקבלים את עמדת הוועדה המקומית כי נדרשת הסכמה פוזיטיבית. עם זאת, בנסיבות המיוחדות של מקרה זה, כאשר הבעלים הינה עמידר וכאשר יש דיירת ונעשתה פנייה לעמידר וזו לא התנגדה ואף הסכימה בתנאי חתימת הדיירת, הרי ניתן לראות בסיטואציה זו כהסכמה, בפרט שגם אין התנגדות של הדיירת.