העתירה שבכותרת הוגשה ביום 12.6.2014 והתבקשו בה שני סעדים המכוונים כנגד שני המשיבים בנפרד. ראשית, להחזיר את הסיווג הנכס שבו מחזיקה העותרת מסיווג "מוסדות" לסיווג "מגורים" וזאת בהתייחס לשנים 2008-2007. שנית, להורות למשיבה 2, עיריית ירושלים לתת "פטור גמור" או הנחה של "66%" לעמותה שמפעילה העותרת וזאת כמוסד חינוך או כמוסד דתי.
העותר הוא יו"ר של עמותת מבשר טוב שמחזיקה כאמור בנכס המצוי בירושלים. אין חולק שבמקום מופעל בית ספר בלא שיש לו רישיון לפי חוק הפיקוח על בתי ספר, תשל"ט-1969. העותר טען בעתירתו שמזה מספר שנים הוא פונה לגורמים הרלבנטיים בבקשה לקבלת הנחה בארנונה. אולם בקשותיו מסורבות והוא מופנה מגורם אחד לגורם שני בלא שיש לדבר סוף. לגופו של עניין טוען העותר שהוא זכאי לפטור מכוח פקודת מיסי העיריה ומיסי הממשלה (פיטורין), 1938. זאת היות שהמוסד שהוא מפעיל הוא מוסד חינוך או לחלופין מוסד דתי. ומוסיף העותר וטוען, שככל שקיימת מחלוקת בשאלה אם חלה הפקודה ואם מדובר במוסד דתי אם לאו, צריך להכריע בכך הממונה על המחוז. והדבר לא קורה, לטענת העותר בעתירתו, שכן המשיב 1 עומד על כך שהעותר יציג רישיון לבית הספר לפי חוק הפיקוח, ובאין רישיון לא מקודם נושא הפטור. העותר טוען שדרישה זו לרישיון אינה כדין. ומעבר לכך, שלא נבחנת מהות המוסד שהוא מפעיל וחשיבותו, הן עבור הילדים והן עבור הוריהם. בכל הקשור לעיריית ירושלים טען העותר, ביחס לסיווג הנכס בשנים 2008-2007. בעבר הנכס סווג כ"מגורים" ורק בהמשך שונה הסיווג ל"מוסדות". אלא שלטענתו יש להחזיר את הסיווג ל"מגורים". בשל פעולה שלא כדין של העירייה, לפי הטענה, נוצר חוב משמעותי הכולל הפרשי ריבית והצמדה והכל שלא כדין. התבקש לכן לשנות את הסיווג ביחס לשנים אלה.
עם הגשת העתירה ונוכח הטענות שעלו בה בהתייחס להחלטות ותקופות שחלפו זה מכבר לכאורה, התבקש העותר להתייחס לסוגיית השיהוי ואי מיצוי ההליכים. הוא הגיש תגובה מטעמו שנידרש אליה בהמשך ולפיה אין מקום לדחות את העתירה על הסף מטעמים אלה. בהמשך לכך, התבקשו המשיבים להגיש תגובות מקדמיות לעתירה. הוגשו תגובות מפורטות בנדון הן מטעם שר הפנים (המשיב 1) והן מטעם עיריית ירושלים (המשיבה 2). בתגובות אלה נטענו טענות שונות לדחיית העתירה, הן טענות סף והן טענות לגופו של עניין. ניתנה בהמשך לכך לעותר ההזדמנות להגיב לטענות אלה והוא עשה כן בתגובה מפורטת מטעמו.
לאחר עיון במכלול החומר שלפניי, מסקנתי היא שדין העתירה להידחות על הסף, וזאת בשל טעמים של שיהוי ואי מיצוי הליכים. בכל הקשור להפעלת הסמכות לפי פקודת הפיטורין, נטען מפי המשיב 1 בהרחבה לכך שהמוסד שמפעילה העותרת הוא בית ספר שחייב ברישיון לפי חוק הפיקוח. משמעות עמדה עקרונית זו היא שממילא לא חלים על מוסד זה סעיפי הפטור בפקודת הפיטורין המתייחסים למוסדות חינוך החייבים ברישיון. משמעות עמדה עקרונית זו היא גם שלפי עמדת המשיב העותרת אינה יכולה לחסות תחת סעיפי פטור שלא דורשים אמנם רישיון מבית ספר ככזה אך מוגבלים למוסדות שמלכתחילה לא נדרשים לרישיון שכזה. ועוד נטען, שהמוסד שמפעילה העותרת לא יכול להיחשב במוסד דתי. מבלי צורך להכריע בטענות אלה לגופן, הרי שברור מהתכתובות השונות שצורפו לעתירה וכן לתגובה המקדמית, שהחלטות בבקשות להכרה ניתנו בשנים 2013-2012 כאשר ההחלטה האחרונה הנוגעת לעניין ההכרה בעותרת כ"מוסד דתי" ניתנה ביום 14.8.2013. העתירה שבכותרת הוגשה כאמור ביום 12.6.2014. זאת, בלא בקשה להארכת מועד. משעה שעניין לנו בבקשת פטור מחבות בארנונה שהיא בהגדרה חבות מתחדשת על בסיס שנתי; וביחס לנתונים עובדתיים שאף הם בני שינוי, אין מקום לברר עתירה זו לגופה בהינתן שיהוי זה. לא נעלמה מעיניי עמדת העותרת, שאינו מיוצגת (באמצעות העותר), ביחס לנסיונות להביא לשינוי בעמדת המשיב 1 וקבלת החלטה כפי בקשותיו. לא נעלמו מעייני גם הטענות לעניין המצב הכלכלי שנבע מהליכי גבייה של החוב שנוצר, והניסיון לאסוף מידע. אולם אין בטעמים אלה כדי להצדיק דיון בעת הזו בשאלת סבירות ונכונות ההחלטות שניתנה בבקשות שהגיש העותר ושהוכרעו לפני שנה ושנתיים, לפי העניין. מדובר לא רק בשיהוי סובייקטיבי (שעה שמתגובת העותר עולה שהוא היה ער לכך שהיה עליו להגיש עתירה במועד מוקדם יותר ואף הוא נקט הליכים בין היתר בבית משפט זה בנדון, תוך שהובהר לו בהם שעליו למצות הליכים); אלא גם בשיהוי אובייקטיבי נוכח מהות העניין (חבות בארנונה לשנת מס) ובהיעדר נתונים המביאים לכדי איון שיהוי זה כעניין של פגיעה חמורה בשלטון החוק כביכול. ער אני גם לכך שיו"ר העותרת המשיך להתכתב עם הלשכה המשפטית במשרד הפנים בנדון גם במהלך שנת 2014. בהמשך התכתבויות מעין אלה לאחר שניתנו כבר החלטות, אין כדי לאיין את קושי השיהוי. מה גם, שהמענה האחרון בעניין בתכתובת דוא"ל ניתנה כעולה מסעיף 18 לתגובה המקדמית של המשיבה 1 עוד ביום 6.3.2014 ואילו העתירה הוגשה בשיהוי אפילו ממועד אחרון ומאוחר זה.
אשר לסעדים שהתבקשו מן המשיבה 2, הרי שלבד מקושי השיהוי גם ביחס לטענות כלפי העירייה, והעובדה שהעותרת שילבה באותה עתירה עניינים שונים באופן שדי בו כדי להצדיק סילוקה על הסף, קיימים טעמים נוספים לסילוק העתירה על הסף. בכל הקשור לסיווג הנכס בשנים 2008-2007, הרי שהעותר ער לכך שעניין זה מצוי בסמכותה של ועדת הערר לענייני ארנונה. הסיבה שהוא הגיש לדבריו את העתירה לבית משפט זה היא שוועדת הארנונה דנה רק בטעמים לפטור לגבי שנת מס מסוימת ומועד זה חלף. אולם לא מצאתי בנימוק זה טעם מדוע חלוף המועד מסמיך בית משפט זה לדון בהליך שהיה מקום לדון בו מלכתחילה בהליך אחר. ועוד יוסף, מעבר לנדרש, שעניין הסיווג עלה גם במסגרת ערעור מינהלי שנדון בבית משפט זה (עמ"נ 33795-10-13) תוך שבית המשפט קבע בפסק דין שנוכח הסיווג כ"מוסדות" מן המועד האמור לעיל של 1.7.2008 "התייתר חלק זה של העתירה". ממילא אין מקום להיזקק לעניין זה במסגרת עתירה נוספת שהגישה העותרת. לעותר טענות נגד קביעה זו שבפסק הדין אולם אין המקום לתקוף אותן במסגרת עתירה לבית משפט זה (סעיף 6 לתגובתו המשלימה).
באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.
האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.