עת"מ
בית המשפט המחוזי ירושלים
|
23764-03-13
05/08/2014
|
בפני השופטת:
נאוה בן אור
|
- נגד - |
העותרים:
1. הדיה עטיה אלאטרש 2. עיסא איברהים מחמוד אלאטרש 3. סועאד מוחמד חסן אלאטרש 4. מוסטפה איברהים מחמוד אלאטרש 5. אמנה מוחמד אלאטרש 6. מחמוד איברהים מחמוד אלאטרש 7. בדריה חסן אלאטרש 8. חוסאם מחמוד אברהים אלאטרש 9. מיסון אברהים אלאטרש 10. בסאם מחמוד אברהים אלאטרש 11. רשא אברהים אלאטרש 12. עצאם מחמוד אברהים אלאטרש 13. נרימן מחמוד אברהים אלאטרש 14. יוסף מחמוד אברהים אלאטרש 15. נורה מחמוד אברהים אלאטרש 16. אברהים מחמוד אברהים אלאטרש 17. גסאן מחמוד אברהים אלאטרש 18. מונתצר מחמוד אברהים אלאטרש 19. אחמד אברהים מחמוד אלאטרש 20. מוחמד אברהים מחמוד אלאטרש 21. אמנה אברהים מחמוד רבאח 22. שדיה עלי מחמוד שחאדה 23. אלהאם אחמד אברהים אלאטרש 24. עאיד חסן מוחמד אלמנצרה 25. האשם עיסא אבראהים אלאטרש 26. חזאם עיסא אבראהים אלאטרש 27. אמג'ד מוצטפא אבראהים אלאטרש 28. אבראהים מוצטפא אבראהים אלאטרש
עו"ד אהרון גבע
|
המשיב:
משרד הפנים עו"ד אחוה ברמן
|
פסק דין |
1.העותרים כולם הם בני משפחה אחת. אם המשפחה, הדיה עטיה אלאטרש היא אלמנתו של אברהים מחמוד יוסף אלאטרש. ילדיהם הם עותרים 2 (עיסא), 4 (מוסטפא), 6 (מחמוד), 19 (אחמד), 20 (מוחמד), ו- 21 (אמנה). יתר העותרים הם כלותיהם וחתניהם, נכדיהם ונכדותיהם של בני הזוג הדיה ואברהים המנוח.
עניינה של העתירה בהחלטת המשיב מ- 27.1.13 לדחות את בקשת העותרים להעניק להם רישיון לישיבת קבע בישראל. הבקשה מתבססת על הטענה כי הם מתגוררים ברציפות בשכונת עין ג'ויזה שבכפר וולאג'ה, אותו חלק בכפר המצוי בתחום מדינת ישראל החל מ- 1967.
2. בירור העתירה, הרביעית במספר שהוגשה מטעם העותרים בניסיון להשיג את מבוקשם, נמשך זמן רב, על מנת לאפשר לעותרים להציג מסמכים שונים שלא הוצגו קודם לכן, ולאפשר למשיב לבדקם שמא ישנה את עמדתו. במהלך חילופי הודעות מטעם הצדדים הסכים ב"כ העותרים כי עותר 19 (אחמד), עותר 20 (מוחמד) ועותרת 23 (אלהאם, בתו של אחמד) חיים בחו"ל ולפיכך אינם זכאים למעמד כאן (הודעה מ- 23.6.13). לטענת ב"כ המשיב, גם אשת עותר 19 (שדיה, עותרת 22) מתגוררת בחו"ל וכך גם מתגוררת בחו"ל אמנה (עותרת 21). בנוסף מתגורר בחו"ל גם עותר 24 (עאיד), בן זוג של נכדתה של הדיה אשר נולדה בירדן וכלל אינה בין העותרים. הודעה בעניין זה הוגשה על ידי ב"כ המשיב ב- 9.7.14 ולא הוכחשה על ידי ב"כ העותרים.
משכך, העתירה נדחית ככל שהיא נוגעת לעותרים 19, 20, 21, 22, 23 ו-24.
3. נותרו, אפוא, לדיון, אלה: אם המשפחה, הדיה (עותרת 1) ושלוש ממשפחות ילדיה. המשפחה האחת היא משפחתו של מחמוד (עותר 6) ואשתו בדריה (עותרת 7), בנם הנשוי חוסאם ואשתו מייסון (עותרים 9-8, וילדיהם), בנם הנשוי בסאם ואשתו רשא (עותרים 11-10 וילדיהם), וכן יתר ילדיהם - עותרים 12, 13, 14, 15, 16, 17 ו-18. המשפחה השנייה היא משפחתו של עיסא (עותר 2) ואשתו סועאד (עותרת 3), וילדיהם - עותרים 26-25. המשפחה השלישית היא משפחתו של מוסטפא (עותר 4) ואשתו אמנה (עותרת 5), וילדיהם - עותרים 28-27.
4. בנסיבותיה המיוחדות של העתירה הנדונה, ובעקבות הליכי בירור שקוימו לאחר הגשתה ואשר יפורטו בהמשך, המלצתי כי יוענק לעותרים רישיון לישיבת ארעי מסוג א/5. ב"כ המשיב הודיעה, כי המשיב מסכים ליתן רישיון לישיבת ארעי מסוג א/5 לאותם עותרים שהוכיחו קיום מרכז חיים בישראל ברציפות, גם אם לא משנת 1967. עותרים אלה, לדידו של המשיב, הם הדיה ובניה מחמוד ועיסא. על יסוד מעמד זה, הסכים המשיב ליתן ליתר העותרים היתרי מת"ק, למעט מוסטפא ובני משפחתו ולמעט עותרים 14 ו-16. המשיב מסביר את האבחנה שבין העותרים, מי לרישיון ישיבה מסוג א/5 ומי להיתר מת"ק בכך, שהצעתו לא נועדה לעקוף את נהליו בכלל, ואת נוהל איחוד משפחות בפרט. אשר למוסטפא ובני משפחתו, עמדת המשיב היא כי הלה לא התגורר בישראל אלא באזור, לפחות עד 2010, ומשכך אין הוא זכאי להיתר מת"ק, לא כל שכן לרישיון ישיבה מסוג א/5. ממילא אין זכאים לכך אשתו וילדיו. עותרים 14 ו-16 לא יקבלו היתר מת"ק, שכן עמדת המשיב היא שהשניים עברו להתגורר באזור סמיע, המצוי, לטענתו, מחוץ לתחומי מדינת ישראל (הודעת ב"כ המשיב מ- 9.7.14).
ב"כ העותרים, שהסכים להצעה לפיה יקבלו העותרים כולם רישיון לישיבת ארעי מסוג א/5, דוחה עמדה זו (הודעה מ- 16.7.14). לטענתו, הצעת המשיב נשענת על המתווה הקרוי "הסדר 87" (החלטת ממשלה 2492), בעוד שהעתירה, כמו גם הצעת בית המשפט, נשענת על טענת העותרים כי הם מתגוררים בתחום ישראל החל משנת 1967. לדבריו, בקשות למעמד שאושרו על יסוד רצף מגורים בישראל משנת 1967 אושרו תמיד לכלל בני המשפחה, לרבות בני זוג וילדים, ולרבות אלה שנולדו או נישאו לאחר 1967.
אשר למוסטפא טוען בא כוחו כי עמד בנטל להוכיח כי הוא מתגורר ברצף בתוך תחום ישראל, וכי גם עותרים 14 ו-16 הוכיחו זאת.
5. על מנת לברר את סבירות עמדת המשיב כפי שהתגבשה לקראת סוף בירור העתירה, אפרט להלן את הרקע העובדתי ואת הראיות העומדות ביסוד העתירה.