עת"מ 2245-11-11 ש' נ' קצין התגמולים-משרד הבטחון-אגף השיקום

רקע וטענות העותר

1. עתירה זו עניינה דרישת העותר לקבלת הטבות וזכויות מכוח הוראות אגף השיקום 80.23 (להלן: "הוראות האגף") רטרואקטיבית ממועד תחילת נכותו.

לטענת העותר, סעיף 6 להוראות האגף השיקום קובע כי: "... ההטבות תשולמנה מיום הוועדה הרפואית הראשונה בפניה עמד הנכה, ובה נקבעה דרגת הנכות המקנה לו את הזכאות לתשלום ההטבה", יחד עם זאת, להוראה זו קיים חריג בדמות התנהלות לא תקינה של המשיב כשאז הנכה יהא זכאי לתשלום ההטבות גם באופן רטרואקטיבי (ר' למשל עת"מ 1034/06 פלוני נ' משרד הביטחון (3.12.06), (להלן: "פרשת פלוני")בו קבע בית המשפט, כב' הש' פלפל, כי בשל התנהלות מחדלית של הרשות במשך 7 שנים, לא טופל עניינו של הנכה ולכן נקבעה תחולה רטרואקטיבית להטבות).

2. בנסיבות המקרה דנא טען העותר, כי שרת את המדינה במסגרת המוסד למודיעין ותפקידים מיוחדים בין השנים 75' ל- 79'. באותה העת הוא הוצב בקבוצת מחבלים שהיתה קשורה לרצח הספורטאים הישראלים באולימפיאדת מינכן. חוליה זו נעצרה בגרמניה יחד עם העותר שישב עימם בכלא הגרמני במעצר משך 14 ימים. במהלך חקירת החוליה התברר לחבריה כי העותר היה זה שהעביר את המידע אודותיה והוא עבר מסכת עינויים והתעללות קשה מצד חברי החוליה בתא המשותף בו שהו בכלא.

לאחר שובו של העותר לישראל הוא טופל על ידי רשויות השיקום של המוסד. שלב מסוים הופסק השיקום ללא הסבר. פניות העותר לרשויות המדינה לא הועילו. כך גם פניה למוסד לביטוח לאומי ככתובת לטיפול בענייניו לא הועילה. רק ב- 21.11.02 נודע לעותר כי הוטעה וכי היה עליו להגיש בקשה להכרה בנכות למשיב. בתחילה, דחה המשיב את הבקשה להכרה בטענה, כי ישיבתו בכלא הגרמני אינה קשורה לעבודתו במוסד. רק בתאריך 31.12.06 אישר המשיב כי העותר נקלע להסתבכות עם הרשויות במדינה בה שהה, ככל הנראה בגין פעולות שעשה במסגרת סיועו למוסד.

הדיון בעניינו של העותר התמשך. המשיב טען כי היה "מתנדב" או "שלא הוחתם על חוזה העסקה", ורק בתאריך 30.12.09, היינו כ- 6 שנים לאחר הגשת בקשת ההכרה כנכה, הורה בית המשפט המחוזי בחיפה למשיב במסגרת ע"ו 3668-01-09 ש' צ' נ' קצין התגמולים להכיר בו כנכה. בית המשפט המחוזי תמה באותו הליך מדוע המשיב לא ראה לנכון להעלות את אותן טענות מקדמיות בתשובה לערר, אלא רק לאחר שחלפו 3 שנות התדיינות וכך גם הבהיר ביחס להטעיית העותר על ידי המוסד והפנייתו למוסד לביטוח לאומי ככתובת הלא מתאימה לטיפול בעניינו. למרות פס"ד זה, התמשכה התנהלות המשיב בעניינו של העותר בעצלתיים ורק כשנה ממועד מתן פסה"ד הועבר התיק למומחה מטעם המשיב, וועדה רפואית מתאימה כונסה רק כחודשיים לאחר מכן ורק בתאריך 12.5.11, היינו כמעט 5 חודשים ממועד כינוס הועדה הרפואית, הוציא המשיב החלטה לפיה הוכרה נכותו של העותר בשיעור 50% לצמיתות מיום הגשת בקשת ההכרה.

3. במצב דברים זה טען העותר, כי התנהלות המשיב לא היתה תקינה לאורך השנים, אחרת היה זוכה להטבות מכוח הוראות האגף שנים קודם למועד בו ניתנו לו בפועל. פניות שנעשו בעניין זה למשיב בתאריכים 14.6.11 ו- 22.9.11 לא זכו למענה למרות החובה לכך בסעיף 2(א) לחוק לתיקון סדרי המנהל (החלטות והנמקות), תשי"ט – 1958, (להלן:" חוק ההנמקות"). אי מתן תשובה תוך 3 חודשים מהווה החלטת סירוב לא מנומקת (סעיף 6(ב) לחוק ההנמקות), כאשר אז על עובד הציבור הראיה כי ההחלטה או הפעולה שלא ניתנה לגביהם תשובה או הודעה, נעשו כדין (סעיף 6 (א) לחוק ההנמקות).

לפיכך, התבקש ביהמ"ש לקבוע, כי מאחר והמשיב לא השיב לפניות העותר בעניין זה, כי אז עסקינן בהחלטת סירוב לא מנומקת ולפיכך על המשיב הנטל להוכיח כי הסירוב היה בדין ובמקביל לקבוע, כי בנסיבות עניינו של העותר עסקינן בחריג לכלל, להלכה ולהוראת סעיף 6 להוראת אגף השיקום 80.23, לפיה אין לשלם את ההטבות באופן רטרואקטיבי ולהורות על המועד ממנו יש להתחיל ולשלם הטבות אלה.

טענות המשיב

4. המשיב מצדו טען בתגובת מקדמית, כי בענייננו זה תלוי ועומד ערעור מנהלי בביהמ"ש העליון, במסגרת עע"מ 7335/10 קצין התגמולים נ' משה לופו (להלן: "פרשת לופו") שהוגש על פסק דינה של כב' השופט אגמון במסגרת עת"מ 1860/07 לופו נ' קצין התגמולים ובו בוטלה הוראת אגף השיקום 80.23, בדבר המועד ממנו יש לתן ההטבות והעמידה אותו על מועד קביעת הנכות (בין התגובה המקדמית לתגובה לעתירה עצמה שהוגשה לאחר מיכן ובתאריך 29.12.13 הוכרעה פרשת לופו בביהמ"ש העליון בו נקבע כי יש להשוות את מועד תחילת ההטבות המוענקות לנכי צה"ל מכוח הוראות פנימיות של משרד הביטחון, להטבות המוענקות עפ"י חוק הנכים (תגמולים ושיקום)[נוסח משולב], התשי"ט-1959 אם כי אין להחיל את ההלכה באופן רטרואקטיבי אלא החל ממועד מתן פסה"ד בפרשת לופו ואילך. כלפי פסה"ד הוגשה בקשה לדיון נוסף דנ"מ 302/14 הנדונה בפני כב' הש' ג'ובראן וזו טרם הוכרעה).