1.בעתירה זו מבקשות העותרות מבית המשפט להורות למשרד הרווחה והשירותים החברתיים (להלן – המשיב) לבטל את מכרז פומבי מס' 106/2015 אותו פרסם, להפעלת פנימיות שיקומיות מלאות ופנימיות יום במבנה ארגוני קבוצתי או משפחתוני עבור ילדים ובני נוער, מכל המגזרים, בפריסה ארצית (להלן – המכרז); לפרסם את המכרז בנוסח חדש הכולל פירוט של כל מרכיבי תעריף האחזקה שישולם לפנימיות השיקומיות המלאות (דהיינו פנימיות הכוללות לינה) ושל העלות שנקבעה לכל מרכיב; להתאים תעריף זה למלוא העלויות הדרושות בפועל להפעלת פנימיות על פי דרישות המכרז; ולהשוות את התעריף המשולם לגוף ציבורי לתעריף המשולם לגוף פרטי, לרבות בנוגע למרכיב הרווח.
2.בעתירה נטען כי תעריף האחזקה החודשי הקבוע במכרז לחניך בפנימייה שיקומית מלאה (שהוא אותו תעריף המשולם כיום לפנימיות, בהסדר הנוכחי בו ההתקשרות עמן נעשית בצורה פרטנית וללא מכרז) הוא תעריף הפסד, שאינו מכסה את העלות בפועל הנדרשת לאספקת השירותים בהם מחויב מפעיל הפנימייה השיקומית על פי הוראות המכרז. לטענת העותרות, עד כה נאלצו מפעילי הפנימיות לגייס תרומות לשם כיסוי הגירעון הנוצר מתעריף ההפסד. כעת, משהחליט המשיב לבצע את ההתקשרות באמצעות מכרז, שומה עליו להבטיח שהתעריף הנקוב במכרז (שהוא תעריף קבוע שאינו נתון לתחרות בין המציעים, המתחרים במכרז על איכות ההצעות בלבד) יהיה סביר ולא יהיה תלוי בגיוס תרומות. התרומות אינן מובטחות, ובהיעדרן יאלצו הזוכים במכרז לספק לחניכים רמת שירות נמוכה מזו הנדרשת במכרז, תוך פגיעה בזכותם הבסיסית של החניכים לקיום מינימאלי בכבוד, ותוך הפרת התחייבות הזוכים כלפי המשיב. לכך מצטרפת העובדה שהמשיב לא פרסם – במסגרת המכרז או בהבהרות שבאו לאחר פרסום המכרז – פירוט מלא של מרכיבי תעריף האחזקה ועלותם לשיטת המשיב, לרבות מרכיב הרווח, על אף שהתבקש לעשות כן. כתוצאה מכך נמנע מהעותרות ומיתר המציעים הפוטנציאליים לכלכל את הצעותיהם, לבחון את מידת התאמת התעריף לעלות הריאלית, ולתקוף את התעריף בפני בית המשפט. לטענת העותרות, אי-פרסום נתונים אלה על ידי המשיב זמן מספיק קודם למועד האחרון להגשת ההצעות, מהווה הפרה של חובת הגילוי המוטלת על מפרסם המכרז. יתר על כן, מתשובה שמסר המשיב לפניית העותרות לאחר פרסום המכרז, התברר כי בעוד תעריף האחזקה שנקבע לגופים פרטיים כולל בתוכו מרכיב רווח, התעריף המתייחס לגופים ציבוריים אינו מוסיף מרכיב כזה. מלבד שיש בכך הפרה נוספת של חובת הגילוי (שכן המידע לא נמסר לכל המשתתפים במכרז), לוקה הדבר גם בהפרה של עיקרון השוויון ובאפליה פסולה של הגופים הציבוריים, הזכאים לתמורה אחידה בעד השירות הזהה המסופק על ידם בהשוואה לגופים הפרטיים. טענה נוספת של העותרות תוקפת את התעריף הנקוב במכרז עבור הוצאות שכר דירה של הפנימייה. מרכיב זה מופיע במכרז תחת הכותרת: "סל של הוצאות נלוות", המתווספות לתעריף האחזקה. העותרות גורסות כי גם מרכיב זה גרעוני ואינו מבטא את הוצאותיהן בפועל. כך, באשר המשיב הגביל את השתתפותו בעלות הדיור של הפנימייה, ל"שכר דירה" ש"ישולם לפי הוצאות בפועל כנגד הצגת הסכם שכירות וחשבוניות, ולא למעלה מ-600 ₪ לחניך לחודש". העותרות טוענות כי סכום זה אינו סביר לחלוטין ועומד על כמחצית דמי השכירות הממוצעים בגין מבני פנימייה (כ-1,200 ₪ לחניך), מה עוד שדמי השכירות משתנים מאזור לאזור, ובאזורים מסוימים עשויים להגיע אף כדי פי ארבעה מהסכום הנקוב במכרז. זאת ועוד: בעוד שהמכרז נכון לשפות את מפעילי הפנימיות הפועלות במבנים שכורים, אין בו כל השתתפות של המדינה בהוצאות הגבוהות הנדרשות ממפעילי פנימיות אשר מחזיקים מבנים בבעלותם או בחכירה מהמדינה, הנדרשים להשקיע כספים רבים (לרבות עלויות מימון) בהקמת המבנים או בהתאמתם לצרכי פנימייה.
3.בתשובת המשיב לעתירה נטען כי תעריף האחזקה וסל ההוצאות הנלוות, כפי שפורסמו במסמכי המכרז, הנם סבירים וראויים, ואין כל עילה להתערבות בית המשפט בהם. לדברי המשיב, תעריף האחזקה נקבע בהתאם להמלצות ועדה בראשות מר גדעון שלום, סגן מנהל האגף לשירותים אישיים וחברתיים במשרד הרווחה. הוועדה מונתה בשנת 2011 על ידי מנכ"ל משרד הרווחה לבדיקת מודל דמי האחזקה של מסגרות חוץ ביתיות לטיפול בילדים בסיכון. העותרות, באמצעות העמותות לקידום הפנימיות השיקומיות והטיפוליות, הופיעו בפני הוועדה וטענו בפניה תוך שהסתייעו בחוות דעת של רואה חשבון מטעמן; ומאז שהוגשו המלצות הוועדה בחודש יולי 2012 ועד הגשת העתירה בחודש אוקטובר 2015 לא חלקו על ההמלצות משך למעלה משלוש שנים, ואף קיבלו בפועל תשלום מהמשיב בהתאם לאותן המלצות, בהליך יישום הדרגתי שכלל שלוש פעימות (האחרונה מחודש ספטמבר 2015). המשיב טוען כי לאחר שהעותרות שטחו את טענותיהן בפני ועדת גדעון, ולאחר שהוועדה מצאה כי התעריף עליו המליצה (הגבוה מהסכום ששילם עד אז המשיב למפעילי הפנימיות) אינו גרעוני ומאפשר תפקוד תקין של הפנימיות, אין לאפשר לעותרות כיום לתקוף את המלצות הוועדה באמצעות תקיפת המכרז. כך במיוחד בהינתן העובדה שבנוסף לתעריף האחזקה, צפוי המשיב לשלם למפעילי הפנימיות את סל ההוצאות הנלוות בסכומים הנקובים במכרז; וכן בהתחשב בכך שמכלול תעריפי המכרז מתעדכנים מעת לעת בהתאם להחלטת ועדת התעריפים של משרד הרווחה, שרכשה מומחיות בתחום זה. ממילא אין לייחס משקל לחוות הדעת של רואה החשבון מטעם העותרות, המצורפת לעתירה, בעניין השוואת העלויות בפועל של פנימייה שיקומית אל מול תעריף האחזקה הקבוע במכרז. לטענת המשיב, התערבות בית המשפט בתעריף תחתור תחת הכלל שנקבע בפסיקה, המפקיד בידי עורך המכרז את שיקול הדעת הבלעדי בנושא התמורה המכרזית, והשולל התערבות של בית המשפט הכופה תשלום תמורה גבוהה מזו שעורך המכרז מוכן לשלם. לא זו אף זו, אלא שהתעריף אינו מתיימר לבטא את העלות בפועל של הפעלת כל פנימייה, וכל מטרתו להציג ערכים ממוצעים, כאשר החלוקה הפנימית של עלויות המרכיבים השונים בתוך התעריף אינה נבדקת על ידי המשיב אלא נתונה לשיקול דעת פרטני של כל מפעיל, ובלבד שיספק את השירותים הנדרשים במכרז, בהיקף ובאיכות האמורים בו ובהתאם לדרישות החוק. לכן, גם אם קיים פער בין הוצאות העותרות וטבלאות השכר עליהן מתבססות העותרות לבין התעריף הנקוב במכרז, אין בכך כדי להצביע על חוסר סבירות התעריף. קביעת התעריף מבוססת על טבלאות שכר בשירות הציבורי, המביאות בחשבון תוספות בגין ותק כמתחייב מדרישות המכרז. פעמים שטבלאות אלה גבוהות ממחירי השוק; אך גם במקרים בהם מחיר השוק גבוה מהטבלאות, אין בכך כדי להצביע על חוסר סבירות התעריף, שכן המדינה רשאית להסתמך על תנאי השכר במגזר הציבורי ואינה חייבת לבסס את תעריף המכרז על העלויות המקובלות בשוק הפרטי. מפעיל פנימייה השוקל להתמודד במכרז, נדרש אפוא לבחון את כדאיות המהלך מבחינתו בהתאם לנתונים אלה, ולהחליט האם להגיש הצעה.
אשר למרכיב הרווח – בתגובה לעתירה הודיע המשיב על כוונתו לעדכן את התעריף לגופים הציבוריים, באופן שיתווסף אליו מרכיב רווח בשיעור של 4% החל מיום 1.1.16.
התפתחות נוספת בתגובת המשיב לעתירה נוגעת לדרישת העותרות לקבלת פירוט של מרכיבי התעריף ועלותם. לתגובה צורף נספח ובו פירוט מרכיבי התעריף, תוך שהוסבר כי פירוט זה לא נמסר קודם לכן לעותרות וליתר המציעים "בשל הצורך בעבודת הכנה". עוד נאמר שם כי מסמך הפירוט יישלח לכל רוכשי המכרז לפני המועד החדש שייקבע להגשת ההצעות (לאחר שביום 15.10.15 ניתן צו ארעי המשהה את המועד האחרון להגשת ההצעות עד למתן החלטה אחרת). בפועל נשלח המסמך לכל רוכשי המכרז ביום 10.11.15, סמוך לאחר הגשת כתב התגובה.
המשיב דוחה את טענת העותרות בעניין תשלום הוצאות שכר דירה. לטענת המשיב, מאחר שמדובר בתשלום בעד הוצאות שכירות בפועל, אין יסוד לטענת העותרות בדבר אפליה פסולה בין מפעילים שבבעלותם מבנה לבין מפעילים השוכרים מבנה. בנוסף, גם מפעיל השוכר מבנה, ולא רק מפעיל שהמבנה בבעלותו, נדרש לבצע על חשבונו את התאמת המבנה לפנימייה, מבלי שהוא מקבל מהמדינה השתתפות בעלויות ההתאמה. הסכום המרבי להשתתפות המדינה בשכר הדירה (600 ₪ לחודש לחניך בפנימייה רגילה ו-820 ₪ לחודש לחניך במסגרת משפחתונית) נקבע באופן שוויוני לגבי כל שטח המדינה וללא אבחנה בין האזורים השונים.
4.לאחר ששקלתי את טענות הצדדים והבאתי בחשבון גם את השינויים שנערכו בתעריפי המכרז לאחר הגשת העתירה ובעקבותיה, הגעתי לכלל מסקנה כי חרף הרתיעה מביטול מכרז והזהירות הנדרשת מבית המשפט הבא להורות על ביטול מכרז, אין מנוס ממתן הוראה כזאת במקרה הנוכחי.
5 .כאמור, במכרז בו עסקינן מתקיימת התחרות בין המציעים על איכות ההצעות ולא על המחיר, המוכתב מראש על ידי המשיב. משכך, ובהתחשב בכך שעניינו של המכרז באספקת מלוא צרכי הקיום והשיקום של ילדים ובני נוער בעלי צרכים מיוחדים במסגרת פנימייתית הכוללת לינה, חובה על המדינה, אגב החלטתה להפריט שירותים אלה, להבטיח כי מפעיל פנימייה הזוכה במכרז, יספק לחניכים המתגוררים בה – המשתייכים לקבוצה מוחלשת באוכלוסייה – את מלוא הצרכים שיאפשרו להם קיום מינימאלי בכבוד. מילוי חובה זאת אינו מתבטא אך בהגדרת היקף השירותים אותם מחויב הזוכה במכרז לספק לחניכים – חובה בה עמד המשיב במסגרת רשימת השירותים המקיפה והמפורטת בפרק 2 לתנאי המכרז – אלא גם בהתאמת התמורה המשולמת על ידי המדינה לזוכה אל מול עלות השירותים אותם מחויב הזוכה לספק על פי המכרז. בהינתן כי התמורה המכרזית מהווה צד הכרחי של המשוואה האמורה להבטיח קיום מינימאלי בכבוד של החניכים בעלי הצרכים המיוחדים, משתרעת הביקורת השיפוטית גם על גובה התשלום הנקוב במכרז (עת"מ (ת"א) 2724/07 ביחד עטרת אבות ומוסדות נוספים נ' מדינת ישראל (23.5.11)).
6.נקודת המוצא לביקורת השיפוטית על קביעת גובה התמורה במכרז שעניינו בהפרטת שירותי רווחה, היא שגם בעניין זה נהנית המדינה מחזקת התקינות המינהלית. אלא שכמו בכל הקשר אחר – ואולי אף יותר מהקשרים אחרים שאינם נוגעים בזכות היסוד לקיום בכבוד – חזקת התקינות המינהלית ניתנת לסתירה, וסתירתה מעבירה אל המדינה את הנטל להוכיח את סבירות התשלום שנקבע על ידה במכרז לנותן השירות. בהקשר זה נפסק כי "מי שטוען נגד תקינות ההליך של רשות שלטונית צריך לבסס טענותיו בתשתית עובדתית, ולו מינימלית, כדי להעביר את הנטל לכתפיה של הרשות. [...] אין חובה להמציא ראיות חותכות וחד משמעיות, ודי ביצירת ספק מהותי כדי להעביר את הנטל לכתפיה" (בג"ץ 2731/11 עמותת אל סדק נ' הוועדה למינוי קאדים, פסקה 16 (14.6.11)).