עת"מ 21777-01-1414 ינואר 2015

בפניי בקשה של העותרת, בהתאם לסעיף 6(1) בפקודת בזיון בית המשפט, בה התבקש בית המשפט לזמן את המשיבים ליתן הסבר מדוע לא מילאו אחר פסק הדין המוסכם, שניתן בעתירה זו ביום 18.2.14, כמו גם להורות למשיבים להעביר מיידית וללא דיחוי את הכספים המעוכבים על ידם, שלטענת העותרת היא זכאית להם (להלן – הבקשה). כן התבקש בית המשפט לאכוף את ביצוע פסק הדין באמצעות מאסר או קנס שיוטל על מר חגי כץ, מרכז בכיר לפיקוח תקציבי במשרד החינוך (המשיב 2).

העותרת היא מוסד ללא כוונת רווח, אשר מנהל מוסדות חינוך במזרח ירושלים. העתירה נסובה סביב החלטת המשיב 1 לפיה הופסקה העברת תקציב העותרת, המשמש לה לתשלום משכורות למורים ולעובדים. בדיון בעתירה שנערך בפניי ביום 18.2.14, הגיעו הצדדים למתווה פשרה, בעקבות הצעת בית המשפט, ובו מועדים להעברת כספים מאת המשיב 1 לעותרת, בכפוף לכך שהעותרת תוכיח למשיב כי היא משלמת את חובותיה, שנוצרו עקב אי ביצוע תשלומים והפרשות שונות להבטחת זכויות הסוציאליות של עובדיה (להלן ולעיל – פסק הדין). ביום 4.12.14 הגישה העותרת את הבקשה וטענה כי המשיב 1 אינו מכבד את התחייבויותיו בהתאם לפסק הדין. המשיבים טענו מנגד, כי דווקא העותרת היא זו שאינה מקיימת התחייבויותיה ולא ביצעה השבת שכר לעובדיה כפי שהוסכם שתעשה. לאור הפערים בין הכספים אותם היתה צריכה העותרת להשיב, לבין אלו שהושבו אליבא דמשיב 1, טען האחרון בתגובה כי הוא זכאי לקיזוז כספים של קרוב לשני מיליון ₪. העותרת טענה בתגובתה לתגובה כי הליקויים להם טענו המשיבים בתגובתם לא הועלו בפניה, וכי פירוט הסכומים הנקוב בתגובה הוא שגוי.

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה לה ובתגובה לתגובה (המשתרעת על פני 80 עמודים, כולל נספחים), התעורר בלבי הספק בדבר התאמת ההליך לפי סעיף 6 לפקודת בזיון בית המשפט, שנקטה בו העותרת, לנסיבות הבקשה דנן. משכך הוריתי לצדדים, ביום 30.12.14, להגיש טיעוניהם בעניין זה עד ליום 7.1.15. כן הוריתי כי טיעונים אלו לא יעלו על שני עמודים, לכל צד.

בעקבות זאת, העותרת טענה כי יש לדון בעניין דנן כהליך לפי פקודת ביזיון בית המשפט, משום שמדובר בהליך ביזיון שני אותו היא מגישה, כאשר זה הקודם הסתיים בהסכמה בין הצדדים. כן טענה כי היא החלה בהליך ההשבה של הכספים, אותו התחייבה לבצע, אלא שהמשיבים מערימים קשיים בפניה ומעכבים כספים המגיעים לה. בהמשך חזרה העותרת על עמדתה כי סכום החוב בו נוקבים המשיבים הוא שגוי. קיזוז שני מיליון ₪, טענה העותרת, מהווה פגיעה חמורה בקיומה של העותרת, שעמדה בכל התחייבויותיה.

המשיבים טענו מנגד כי על העותרת לפנות לבית המשפט בעתירה חדשה. שכן, כפי שעולה מתגובותיה, היא למעשה מלינה על החלטה חדשה של המשיב 1 ואינה מבקשת אכיפה של פסק הדין הקיים. החלטת הקיזוז של המשיב 1, טענו, היא החלטה חדשה שניתנה כדין ובסבירות. לטענתם, ביום 15.7.14 (לאחר מתן פסק הדין המוסכם והליך ביזיון בית המשפט הקודם, שכאמור הסתיים בהסכמה) התקיימה פגישה בנוכחות נציגי הלשכה המשפטית והחשבות של המשיב 1, רואי חשבון מטעם הצדדים והצדדים עצמם, ואלו הגיעו להסדר חדש, אשר אושר על ידי העותרת ביום 22.7.14. אלא שביום 9.12.14 שלח המשיב 1 לעותרת מכתב מטעם אגף החשבות במשיב, בו פורטו מחדלי העותרת בהתייחס להסכם ההשבה החדש. מכתב זה של המשיב 1, טוענים המשיבים, הנו החלטה חדשה. אציין כי תגובת המשיבים לוותה בשמונה עמודי נספחים וכי העותרת התנגדה לאורכה של התגובה, שלא תאם את הגבלת העמודים אותה הצבתי בהחלטתי מיום 30.12.14, כמו גם לתוכנה. בנוסף ביקשה העותרת להתיר לה להגיב על תגובת המשיבים, כאשר הלכה למעשה כבר כללה העותרת בבקשתה את הטיעונים שביקשה להתיר לה לטעון.

סבורני כי ההתנצחות בין הצדדים, שרק מקצתה הובאה לעיל, מדברת בעד עצמה וממחישה מדוע אין הליך הביזיון יפה לפתרון המחלוקת ביניהם. מתגובות הצדדים המתייחסים למעשיהם של נציגים ורואי חשבון מצד שניהם, כמו גם מההסדר נוסף שאליו הגיעו לאחר מתן פסק הדין, עולה כי לצורך הכרעה במחלוקת שנפלה בין הצדדים יש לקבל תצהירים או חוות דעת מומחים (וייתכן אף לשמוע עדויות), לדון בטענות הצדדים ולהכריע במחלוקות העובדתיות שביניהם. הליך שכזה אינו תואם את הליך בזיון בית המשפט אשר נועד להבטיח את ביצוע פסק הדין במהירות האפשרית. זאת שכן מקום בו קיימת בין הצדדים מחלוקת לגיטימית באשר לביצוע פסק הדין (בשונה מניסיון להימנע מביצוע הוראותיו בחוסר תום לב), על הצדדים לפנות להתדיינות במסלול הדיוני "הרגיל" (ע"פ 6981/13 יקבי ירושלים אגודה חקלאית שיתופית בע"מ נ' אנטיפוד השקעות בע"מ (9.12.13), פסקאות 9-11 בפסק דינו של כב' השופט זילברטל; וראו גם רע"פ 7148/98 עזרא נ' זלזניאק, נג(3) 337, עמ' 348-349). לעניין זה יודגש כי טעות בקיום פסק הדין אינה בגדר חוסר תום לב שיש בו להצדיק הכרעה על בסיס פקודת בזיון בית המשפט.

נוסף על כן, לאור טענות המשיבים, לפיה מוקד הסכסוך דנן הנו בהחלטה חדשה של המשיב (מיום 9.12.14) הנובעת מהסדר חדש אליו הגיעו הצדדים (ביום 22.7.14), ונוכח העובדה כי העותרת מסכימה לכך בחצי פה, אלא שהיא טוענת כי ההסדר החדש נכפה עליה וכי המתווה החדש משתלב בהסדר שנפסק בפסק הדין, הרי שעולה מהאמור כי הסכסוך דנן בין הצדדים כלל אינו נובע מציות או אי ציות לפסק הדין אלא מחריגת מי מהצדדים מאותו הסדר חדש אליו הגיעו ביולי. ברי כי הליך ביזיון בית משפט יכול להינקט אך ורק בקשר לציות הצדדים לתוצאות פסק הדין ולא באשר להבנות או הסכמות אליהן הגיעו לאחר מכן.

לאור האמור, דוחה אני את בקשת העותרת.

העותרת תשלם למשיבים הוצאות בסך 5,000 ₪.