אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> עת"מ 20811-10-13 ישיבת פוניבז' בע"מ נ' רשם ההקדשות – רשות התאגידים (משרד המשפטים)

עת"מ 20811-10-13 ישיבת פוניבז' בע"מ נ' רשם ההקדשות – רשות התאגידים (משרד המשפטים)

תאריך פרסום : 15/12/2015 | גרסת הדפסה
עת"מ
בית המשפט המחוזי ירושלים בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים
20811-10-13
08/12/2015
בפני השופט:
יורם נועם

- נגד -
העותרת:
ישיבת פוניבז' בע"מ
פרופ' י' גרוס ועו"ד ד' פורר
המשיב:
רשם ההקדשות – רשות התאגידים (משרד המשפטים)
עו"ד באמצעות פרקליטות מחוז ירושלים (אזרחי)
פסק-דין

 

העתירה

1. לפניי עתירה מינהלית המופנית נגד החלטת המשיב, רשם ההקדשות, מיום 3.6.13, לרשום את העותרת – ישיבת פוניבז' בע"מ – בפנקס החברות לתועלת הציבור, כחברה לתועלת הציבור; זאת, בדרך של "רישום כפוי", שלא ביוזמת העותרת, לפי סעיף 345ג(ד) לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן – חוק החברות או החוק). העותרת טוענת, כי המשיב חרג מסמכותו כאשר רשם אותה כחברה לתועלת הציבור לפי הסעיף הנ"ל, מבלי שהתקיימו התנאים הנדרשים בסעיף 345א וסעיף 345ב לחוק; כי היא אינה עומדת בתנאים לרישומה כחברה לתועלת הציבור – הואיל והיא עוסקת בפעילות שאינה ציבורית ואינה אוסרת על חלוקת רווחים; כי מכל מקום, החלטת המשיב נשענת על תשתית עובדתית חלקית וחסרה; כי החלטת המשיב מפלה בינה לבין גופים אחרים, שלדידה זכו להקלות בעת רישומם כחברות לתועלת הציבור; וכי ההחלטה מסבה פגיעה חמורה בזכויות הקנייניות של בני משפחת כהנמן, אשר השקיעו הון בעותרת על-מנת שיוכלו להוריש את הזכויות בה ליורשיהם, אך רישומה לתועלת הציבור – מאיין את יכולת הורשת הזכויות, ובאופן רטרואקטיבי.

 

 

הרקע המשפטי – חברה לתועלת הציבור

2.סעיף 345א לחוק החברות מגדיר "חברה לתועלת הציבור": "חברה שבתקנונה נקבעו מטרות ציבוריות בלבד וכן איסור על חלוקת רווחים או חלוקה אחרת לבעלי מניותיה (בפרק זה – חלוקת רווחים)"; כאשר "המטרות הציבוריות" פורטו בתוספת השנייה לחוק.

 

"דרך המלך" לרישום חברה לתועלת הציבור, נקבעה בסעיף 345ב ובסעיף 345ג. לפי סעיף 345ב(א), על המבקש לרשום חברה, שבתקנונה נקבעו מטרות ציבוריות בלבד ונאסר על חלוקת רווחים, כחברה לתועלת הציבור, להגיש בקשה מתאימה לרשם החברות, ולבקשה יצורפו – תצהיר המבקש; מסמכי רישום חברה, לפי סעיף 8 לחוק, לרבות תקנון שבו נקבע כי החברה היא חברה לתועלת הציבור; הצהרה של חברי ועדת הביקורת הראשונים על נכונותם לכהן כחברי ועדת ביקורת; שמו של היזם ומענו; פירוט הנכסים שיוקנו לחברה שמתבקש רישומה והגורמים שמהם הועברו; וכן הצהרת בעלי המניות, הדירקטורים הראשונים וחברי ועדת הביקורת הראשונים כי ידוע להם שמתבקש רישומה של חברה לתועלת הציבור. סעיף 345ב(ב) קובע, כי לצורך רישומה של חברה כחברה לתועלת הציבור, או אם נדרש שינוי תקנון לשם כך – יתקבל אישורו של רשם ההקדשות, לפיו החברה עומדת בשני התנאים שפורטו בסעיף 345א; ולפי סעיף 345ב(ג), אם החליטה חברה לשנות את תקנונה כך שיתקיימו בו התנאים שבסעיף 345א לרישומה כחברה לתועלת הציבור – עליה לפנות לרשם החברות בתצהיר בחתימת מרבית הדירקטורים והמנהל הכללי שלה, ולא יהיה תוקף להחלטה כאמור אלא לאחר רישום השינוי בידי רשם החברות. על-פי סעיף 345ב(ד) וסעיף 345ב(ה), לאחר רישומה של חברה כחברה לתועלת הציבור על-ידי רשם החברות, תימסר לה תעודת ההתאגדות המתוקנת, ועותק ממנה יועבר לרשם ההקדשות. סעיף 345ב(ז) קובע כדלהלן: "לא הצהירה החברה בפני הרשם כאמור בסעיף זה, אין בכך כדי לגרוע מהיותה חברה לתועלת הציבור והיא חייבת להגיש בקשה לרשם ההקדשות לרישום בפנקס כאמור בסעיף 345ג בצירוף עותק מתעודת ההתאגדות ומרשימת בעלי המניות והדירקטורים בחברה וכן מהמסמכים האמורים בסעיף קטן (א); עם קבלת הודעה מרשם ההקדשות כאמור בסעיף 345ג(ג), על רישומה של חברה כאמור בפנקס, יתקן הרשם את תעודת ההתאגדות של חברה כאמור בסעיף קטן (ד), בשינויים המחויבים". סעיף 345ג קובע, כי רשם ההקדשות ינהל פנקס של חברות לתועלת הציבור (להלן – הפנקס); וכי עם העברת תעודת ההתאגדות החדשה – ירשום רשם ההקדשות את החברה כחברה לתועלת הציבור.

 

3.בצד זאת, קובע סעיף 345ג(ד), כדלקמן:

"(1)בלי לגרוע מחובת חברה לתועלת הציבור להגיש בקשה לרישומה לפי הוראות סעיף 345ב, נודע לרשם ההקדשות בדרך אחרת על קיומה של חברה הפועלת למען מטרות ציבוריות בלבד ואוסרת על חלוקת רווחים, ירשום אותה בפנקס.

(2)רישום כאמור בפסקה (1) ייעשה לאחר שרשם ההקדשות ישלח, בדואר רשום, הודעה לחברה על כוונתו לרשום אותה בפנקס; לא הגיבה החברה להודעה בתוך 45 ימים מיום משלוח ההודעה, ירשום אותה רשם ההקדשות בפנקס וימסור על כך הודעה לחברה ולרשם.

(3)עם קבלת הודעת רשם ההקדשות יתקן הרשם את תעודת ההתאגדות של החברה כאמור בסעיף 345ב(ד) וימסור אותה לחברה, ויראו את החברה כחברה לתועלת הציבור".

 

4.כלל הסעיפים שצוינו לעיל, נוספו לחוק במסגרת תיקון 6 לחוק החברות (חוק החברות (תיקון מס' 6), התשס"ו-2007, ס"ח 2098). בדברי ההסבר להצעת החוק, צוינו הטעמים שעמדו ביסודו: "החוק המוצע נועד להסדיר את פעולתה של חברה הפועלת למטרות ציבוריות, ללא כוונת רווח, באופן שיימנע ניצול לרעה של צורת התאגדות זו, וזאת נוכח האינטרסים הציבוריים ואינטרסים נוספים, למשל בתחום הלבנת ההון, למנוע מחברות אלו לפעול ללא פיקוח ובקרה. בחברה לתועלת הציבור, בהיותה גוף הפועל ללא מטרות רווח, הממומן, ככלל, מכספי ציבור (לדוגמא, חברה הממומנת על ידי גיוס כספים בעקיפין או על ידי פטור ממסים), מתעוררת בעיה מיוחדת, הנגזרת מ"בעית הנציג"... כאשר מדובר בחברה עסקית, שבה נושאי המשרה מנהלים את נכסי החברה, הבעיה פחותה, משום שלבעלי המניות יש אינטרס כלכלי.... ואולם, בחברה הפועלת ללא כוונת רווח, הבעיות האמורות חמורות יותר – ראשית, מעצם טבעו של הגוף, הוא פועל ככלל, לקידום מטרה ציבורית, בעבור ציבור נהנים גדול ובלתי מסוים. לציבור זה, לעיתים אין מידע באשר לפעילותו של התאגיד לטובתו, ומכל מקום, אין לו את הכלים או את היכולת להתארגן יחדיו לשם הבטחת קיום מטרות התאגיד. שנית, בתאגיד הממומן מתרומות הציבור, אין לתורם, בדרך כלל, יכולת או רצון להקצות את המשאבים הנדרשים חשם בחינה האם התרומה הגיעה ליעדה. כמו כן, מאחר שהחברה אינה רשאית לחלק רווחים לבעלי מניותה, הרי שכלל, לבעלי המניות אין את אותו אינטרס כלכלי, לפקח כי נושאי המשרה בחברה מנהלים את החברה לשם השגת מטרותיה" (הצעת חוק החברות (תיקון מס' 4) (חברה לתועלת הציבור), התשס"ה-2005, ה"ח 195). מטרת התיקון היא "לקבוע באופן מפורש מגבלות על שינוי מטרותיה ותקנונה של חברה לתועלת הציבור כדי למנוע את הפיכתה לחברה עסקית... וכן להסדיר את הפיקוח והבקרה על חברה לתועלת הציבור, תוך הוספת כלים לפיקוח" (שם).

 

הרקע העובדתי העולה מכתבי-הטענות

5.העותרת, ישיבת פוניבז' בע"מ (להלן גם – החברה), הוקמה בשנת 1940 ונרשמה כחברה בע"מ.

 

סעיף ב לתקנון החברה (להלן – התקנון או התזכיר), מונה את 25 המטרות שלשמן הוקמה; ובכללן – "להשיג בדרך של רכישה, חליפת חכירה או בכל דרך אחרת את כל או איזה מחלקות האדמה, המצויות בכפר הקריה, אשר ליד בני ברק..." (סעיף ב.1); וכן "להקים, לבנות.... בניינים.... שהִנם הכרחיים או נוחים לעסקי החברה, לתרום או לסבסד או להצטרף לפירמות, חברות או אנשים אחרים בהקמה, בנייה, אחזקה או החלפה של איזה מהדברים שלעיל... לתת בחכירה את הבניינים שהוקמו ו/או שייכים לחברה ולבצע כל עסקים אחרים, כפי שייראה לחברה... כדי להגדיל את הערך או כדי להביא לרווחיות של איזה מזכויות או נכסי החברה" (סעיף ב.2). בפרט, קובע סעיף ב.3: "לבצע ולהקים ישיבה (בית ספר רבני) בכל מקום בפלסטינה עם כל הסניפים וכיתות הכנה, כמו גם בתי פנימייה לסטודנטים של הישיבה ושל סניפיה וכיתות ההכנה שלה, ולמטרה זו להעסיק מנהלים, מרצים, מורים, פקידים, וכל אנשי צוות אחרים, הנדרשים לצורך האדמיניסטרציה והניהול של הישיבה, סניפיה וכיתות ההכנה שלה" (ההדגשה הוספה). יוער, כי סעיף ב, המפרט את מטרות החברה, מונה 25 סעיפים בסך הכל. בין-היתר, מופיעות ברשימה זו מטרות שונות, כגון – רכישת אדמות או רכוש, אשר נדרש או נוח למטרות של עסקי החברה; רכישת עסקים, מוניטין או נכסים, שביצועם נחשב כמיטיב עם החברה או כמקדם את האינטרסים שלה; להשקיע ולסחור בכספי החברה, שאינם נדרשים באופן מידי למטרות עסקיה; להלוות כספים, לתת ערבויות או להפקיד בטחונות; להקים או לקדם הקמה של כל חברה אחרת באופן שמקדם, ישירות או בעקיפין את מטרות החברה; ולעשות כל פעולה שהחברה תחשוב כמועילה להשגת המטרות שצוינו.

 

יודגש, כי בשנת 1965 עדכנה החברה את תזכירה, כך שנוספה לו הוראה האוסרת על חלוקת רווחים בין חבריה; זאת, כפי שעולה מכתבי-הטענות ומהחלטות המשיב בענייננו, על-מנת ששר האוצר יכיר בה כמוסד שעניינו חינוך, לצורך קבלת פטור ממס עיזבון. במסגרת שינוי התזכיר, הוסיפה העותרת את סעיף ד(4), הקובע: "כל רווחי החברה ישמשו אך ורק לקידום מטרות החברה ואסור יהיה לחברה לחלק לבעלי מניותיה דיבידנד או הטבות הנאה אחרות באיזו צורה שהיא" (ההדגשה אינה במקור). בתמיכה לבקשה לשינוי התזכיר, אשר לימים אושרה על-ידי רשם החברות ובית-המשפט, נערך תצהירו של מר משה פרטמן, מנהל החברה דאז, ובו צוין: "המבקשת הִנה מוסד שעניינו חינוך וכל הכנסותיה משמשות לקידום מטרותיה בלבד. גם בהתאם לתקנותיה כל רווחיה חייבים לשמש לקידום מטרותיה מבלי שבעלי המניות יהיו זכאים לקבל דיבידנד או כל טובת הנאה אחרת איזו שהיא" (ההדגשות הוספו). כפי שעולה מהחלטות המשיב בעניין דנן, אף בפרוטוקול האסיפה הכללית של העותרת מיום 23.1.46 הוחלט על איסור חלוקת רווחים; וכאמור שם: "הואיל ומטרות החברה אינן עסקיות, והחברה אינה שואפת לרווחים כלל וכלל, והואיל והיא משקיעה את כל העודפים בפיתוחם של המוסדות החינוכיים אשר להחזקתם נוסדה החברה, והואיל ולמעשה כל בעלי המניות השתתפו בחברה לא לשם קבלת רווחים בצורת דיוידנדות או הטבות אלא אך ורק כדי לתמוך ולהצעיד את מטרות החברה קדימה, לפיכך מן הרצוי שגם באופן פורמאלי-משפטי תבוטל הזכות של בעלי המניות באופן שלא מחזיקי מניות היסוד ולא מחזיקי המניות הרגילות יהיו זכאים לקבלת דיוידנדות והטבות באיזו צורה שהיא" ((ההדגשות אינן במקור).

 

יצוין, כי חרף הוספתו של הסעיף הנ"ל, נותר על כנו סעיף ב. 21 לתזכיר, המפרט את אחת ממטרות החברה כדלהלן: "לחלק בין חבריה בדרך של מזומנים ורכוש של החברה או כל הכנסות של אותו דבר או בדרך של היפטרות מכל רכוש של החברה, אולם באופן כזה שלא תבוצע כל חלוקה בסכום כזה, שיש בו כדי להפחית את ההון...".

 

6.ביום 8.3.10 פנה הרב שמואל מרקוביץ' למשיב, רשם ההקדשות, בבקשה להפעיל את סמכותו לפי סעיף 345ג(ד)(1) לחוק החברות ולרשום את העותרת כחברה לתועלת הציבור (להלן גם – חל"צ), ב"רישום כפוי"; זאת, כפי שנטען, הואיל והעותרת התנהלה למן הקמתה כחברה לתועלת הציבור, והיות שמטרותיה הולמות את התנאים הנדרשים לצורך רישומה כחל"צ, לפי סעיף 345א לחוק.

 

בתמצית יצוין, כי הרב שמואל מרקוביץ', מגיש הבקשה (להלן גם – הרב מרקוביץ') הִנו בעל מניות בעותרת; וכי הלה הגיש למשיב בקשות שונות לרשום את העותרת כחברה לתועלת הציבור, עוד טרם שלח את הבקשה הנ"ל, אולם הטיפול בבקשות אלו התארך והתעכב, משסבר המשיב כי הרב מרקוביץ' הגישן בשם החברה, לפי סעיף 345ב לחוק, וטיפל בהן ככאלה. לאחר שהוגשה הבקשה הנ"ל, והמשיב נוכח כי היא אינה מוגשת בשם החברה אלא כי מדובר בבקשה ל"רישום כפוי" – היא טופלה על-ידי המשיב לפי סעיף 345ג לחוק. עוד יוער, כפי שעולה מכתב-העתירה, כי הרקע להגשת הבקשות הנ"ל לרישום העותרת נעוץ ככל הנראה, בסכסוך שבין הרב מרקוביץ' לבין הרב אליעזר כהנמן (להלן גם – כהנמן), אשר מחזיק כיום בכל 11 מניות היסוד של העותרת: כפי שנטען בכתב-העתירה, 10 מתוך 11 מניות יסוד בעותרת, היו מוחזקות בידי אביו של הרב אליעזר כהנמן, הרב אברהם כהנמן ז"ל, אשר הוריש אותן לאשתו, הרבנית רבקה כהנמן (להלן גם – הרבנית); וסמוך לאחר פטירתו של הרב אברהם כהנמן – העבירה הרבנית את 10 המניות האמורות לבנה, הרב אליעזר כהנמן, אשר כפועל יוצא מחזיק כיום, כאמור, בכל 11 מניות היסוד. כפי שעולה מהחלטות בהליכים משפטיים שונים, בין הרב כהנמן ולבין הרב מרקוביץ' – גיסו של הרב כהנמן – נטושה מחלוקת באשר לשליטה בעותרת (ראו למשל: רע"א 4333/12 חברת ישיבת פוניב'ז ואח' נ' מסורת התורה בבני ברק ואח' (14.6.12)); ולשיטת העותרת, בקשתו של הרב מרקוביץ' לרישומה של העותרת כחל"צ – שההחלטה בה היא העומדת בלב העתירה דנן – נועדה לסכל את העברת המניות מהרבנית לרב כהנמן.

 

7. ביום 9.5.10 הודיע המשיב לעותרת, כי הוא שוקל לעשות שימוש בסמכותו לפי סעיף 345ג(ד) לחוק החברות ולרשמה כחברה לתועלת הציבור; וביקש את התייחסותה לכך. בתגובת העותרת מיום 22.8.10 צוין, בין-היתר, כי החברה אינה פועלת למטרת ציבורית כלשהי, אלא מבצעת פעילות בתחום אחזקת הנדל"ן, כפי שניתן ללמוד מהדו"חות הכספיים של החברה לשנים 1966, 1979 וכן 2007-2005, אשר לעמדת העותרת מצביעים על פעילות של החזקה ורכישת נדל"ן בלבד; כי פעילותה העסקית של החברה כוללת הפרשה לקרנות שונות, העברת כספים לגופים שאינם ציבוריים בארץ ובחו"ל, וכן השאת רווחים מנדל"ן, כאמור; כי מספר שנים לאחר הקמת החברה – הוקמה בצִדה עמותה, המשמשת לצורך ניהול הישיבה בלבד, ופועלת למטרות ציבוריות בלבד בתחום הדת והחינוך (להלן – העמותה) – כאשר העמותה היא העוסקת ביישום המטרות המצוינות בסעיף ב.3 לתקנון, בעוד עניינה של החברה, כאמור, הוא בפעילות עסקית; וכי 25 המטרות המפורטות בתקנון החברה מעידות על הקמתה של העותרת כחברה עסקית, אשר רשומה כחברה בע"מ, ומעולם לא פנתה לשינוי רישום זה. כן צוין, בין-היתר, כי אמנם סעיף ד(4) לתזכיר אוסר על חלוקת רווחים בין בעלי המניות בחברה, והוא נועד לצורך קבלת פטור ממס עיזבון; אולם יש לקרוא אותו יחד עם סעיף ב.21 לתזכיר, המאפשר חלוקת מזומנים בין בעלי המניות; וזאת באופן שמאיין את רישום העותרת כחברה לתועלת הציבור. במכתב נוסף מיום 19.6.10 ביקשה העותרת לחסות את ההליך המתנהל לפני המשיב. חלק ניכר מהתגובה הוקדש לסכסוך העומד ברקע להגשת הבקשה לרישום העותרת כחל"צ; המחלוקות שבין הרב כהנמן לבין הרב מרקוביץ'; והמניעים העומדים ביסוד פעולותיו של האחרון.

 

ביום 7.11.10 הודע לעותרת כי הואיל ובקשתה לחיסיון ההליך הוגשה לאחר שמסרה את תגובתה לגופם של דברים – הרי שהתגובה כבר הועברה לרב מרקוביץ עוד קודם קבלת בקשת החיסיון. בהתייחס לתגובה העניינית מיום 22.8.10, ביקש המשיב כי העותרת תצרף דו"חות כספיים משנת 2004 ואילך; וכן הסכמים לעניין הקשרים הכלכליים בין החברה לבין העמותה. עוד נתבקשה העותרת להבהיר – האם החברה מעמידה לרשות העמותה את נכסי הנדל"ן שלה או את חלקם, בתמורה או שלא בתמורה; מהי הקהילה שהחברה פועלת לרווחתה; מהן המטרות שלשמן הפרישה החברה כספים לקרנות שונות, תוך צירוף אסמכתאות ודו"חות כספיים רלבנטיים; וכן לפרט אודות פרויקט של הקמת בנייני מגורים, ישיבה מרכזית, בית-ספר, בתי כנסת ומקווה שהחברה לקחה בו חלק, כפי שעלה מנספח ז' לתגובתה – שלא צורף על-ידי מי מהצדדים לעתירה דנן. בתשובה מיום 23.1.14 השיבה העותרת, בין-השאר, כי היא מעמידה נכסים לרשות הישיבה או גופים אחרים לפי שיקול דעתה המוחלט, לרבות העמותה; כי הפעילות בקרנות שצוינו נעשתה בהתאם לשיקול דעתם של הרב יוסף כהנמן ז"ל והרב אברהם כהנמן ז"ל; וכי היא אינה יכולה למסור פרטים נוספים שהתבקשו, ללא הבטחת חיסיון מוחלט. כן צורפו למכתב זה דו"חות כספיים מתקופות שונות המצביעים לשיטת העותרת על היעדר פעילות ציבורית; אם-כי עותק מהם לא צורף על-ידי מי מהצדדים לתיק בית-המשפט. יוער, כי חלק הארי של התגובה הוקדש אף הוא למניעיו של הרב מרקוביץ אשר לעמדת העותרת עומדים ביסוד הגשת הבקשה נושא ההליך הנדון. תגובת העותרת הועברה להתייחסותו של הרב מרקוביץ.

 

8.ביום 3.4.10 הודיע המשיב לעותרת, כי הוא סבור שיש מקום לרשמה כחברה לתועלת הציבור לפי סעיף 345ג לחוק החברות; הואיל ונתקיימו התנאים שבסעיף זה, לרישום ביוזמתו של המשיב של חברה כחל"צ – אשר לא נרשמה כך בניגוד לחובתה. כך נמצא, כי על החברה חל איסור על חלוקת רווחים בין חבריה, בהתאם – לתזכיר החברה לאחר עדכונו בשנת 1965; לתצהירו של מר משה פרטמן בתמיכה לבקשה לשינוי התזכיר; וכן לפרוטוקול האסיפה הכללית של העותרת מיום 23.1.46. בהקשר זה הדגיש המשיב, כי סעיף ב.21 לתקנון אינו משנה ממסקנה זו, בשים לב לכך שסעיף ד(4) לתקנון מהווה סעיף ספציפי האוסר על חלוקת רווחים, והוא נוסף לתזכיר לאחר ניסוח סעיף ב.21 לתקנון; ובמובן זה – סעיף ד(4) מעגן את כוונת החברה כפי שהובאה במסמכים הנ"ל לאסור על חלוקת רווחים. כן נמצא, כי העותרת פועלת למען מטרות ציבוריות בלבד; זאת, כפי שצוין בפרוטוקול האסיפה, ובפרט בשים לב לכך – שהעותרת הציגה את עצמה כחברה הפועלת למטרות ציבוריות בלבד, הן לצורך קבלת הפטור ממס עזבון בשנת 1965, כאמור, והן במסגרת השגה על שומת מס הכנסה לשנת 1977. לעמדת המשיב, העובדה שהעותרת לא זכתה בכל הפטורים או ההקלות שלצורך קבלתם הציגה את עצמה כמוסד ציבורי שעניינו דת וחינוך, שכל הכנסותיו משמשות להשגת מטרות ציבוריות אלה – אינה מעלה או מורידה דבר לענייננו; בשעה שהעותרת פירשה את פעילותה ככזו. עוד צוין בהקשר זה, כי בדו"ח רו"ח שהגישה העותרת למשרד החינוך במסגרת ביקורת משנת 2004, צוין, בין-השאר, כי "חברה זו הייתה והינה מוסד ללא כוונת רווח והינה מוסד ציבורי כהגדרתו לפי סעיף 9(2) לפקודת מס הכנסה"; וכן כי "עיון במסמכי ההתאגדות של החברה מעלה כי 'מטרות החברה אינן עסקיות והחברה אינה שואפת לרווחים כלל וכלל... והיא משקיעה את כל העודפים בפיתוחם של המוסדות החינוכיים אשר להחזקתם נוסדה החברה...". בנוסף נסמך המשיב על "מסמך אישרור הבנות" שנחתם בין הישיבה לבין העמותה ביום 25.8.04, בנוגע להסדרת הפעילות בין השתיים (להלן – מסמך אישרור ההבנות). במסמך זה צוין, כי החברה הוקמה "במטרה לרכוש, להקים ולייסד ישיבות ולפתחן, ולהקים מבנים הדרושים להפעלת ישיבה על סניפיה, ובהתאם לתזכיר הבע"מ כל הכנסותיו עומדים אך ורק לקידום מטרותיו", ובמרוצת השנים עסקה החברה "בבינוי ופיתוח"; כי העמותה הוקמה "במטרה לחנך בני תורה וגידולים לגדולי תורה בישראל", ועסקה "בתפעול הרוחני והגשמי השוטף של מוסדות התורה ותלמידיה"; וכי השתיים מעוניינות להעלות על הכתב את הסכמי העבר וכן את הסיכומים החדשים לגבי העתיד. בכלל זה הוסכם, כי כספי תרומות שהתקבלו במטבע חוץ שייכים לעותרת; כי "יתר ההכנסות השוטפות, כולל דמי שכירות מבתי נציבים ו/או מהחלפת דיירים וכן עזבונות או הכנסות שוטפות אחרות, שייכים ומיועדים לתפעול השוטף של הישיבה"; וכי "כיום גם כספי המט"ח המתקבלים באופן שוטף בעיקרם מיועדים לחזקתה השוטפת של הישיבה, לכן גם התרומות המתקבלות במט"ח הינן הכנסות הישיבה, פרט לתקבולים ספציפיים שיתקבלו והמיועדים לבינוי או ופיתוחים מוגדרים". על-יסוד מסמך אישרור ההבנות הסיק המשיב, כי פעילויות החברה והעמותה שזורות זו בזו, ושתיהן פועלות למטרות ציבוריות.

 

המשיב ציין, כי בנסיבות האמורות, הנטל להראות שהעותרת פעלה למען מטרות שאינן ציבוריות בלבד – הועבר אליה; כי חרף האמור, העותרת לא המציאה את מרבית המסמכים שנתבקשה ובפרט נמנעה מלהראות אסמכתא לכך שפעלה למטרות שאינן ציבוריות; כי מהתשתית הראייתית האמורה עולה שפעילות החברה שזורה בפעילות העמותה, אשר פועלות למען מטרות ציבוריות בלבד ואף מציגות את עצמן ככאלה; וכי לעותרת ניתנת זכות תגובה לפני רישומה כחברה לתועלת הציבור. בהמשך, לבקשת העותרת, הבהיר המשיב כי מטרות העמותה ופעילותה באות בגדר המטרות המצויינות בתוספת השנייה לחוק החברות תחת פריטים – (3) "דת, מורשת או הנצחה"; (6) "חינוך, הכשרה מקצועית, תרבות או אמנות"; ו- (11) "רווחת הקהילה או פעילות קהילתית, חברתית או לאומית".

 

בתגובתה מיום 15.2.12 מסרה העותרת את התנגדותה לרישומה כחברה לתועלת הציבור, בהסתמך על חוות דעתו של פרופ' יוסף גרוס. בתמצית נטען, כי המשיב מתעלם מההפרדה הברורה שבין העמותה – שעניינה מטרות ציבוריות בלבד, לבין החברה – שלה עניינים עסקיים, כפי שנלמד מריבוי המטרות המפורטות בתקנונה, שמהן התעלם המשיב; וכי החברה מבצעת פעילות עסקית של ממש, ובימים אלה פועלת לבניית מאות יחידות דיור באשדוד, בנוסף למאות יחידות הדיור שבבעלותה. כן נטען, כי ההחלטה מסבה פגיעה חמורה בזכות הקניין של בני משפחת כהנמן, באופן רטרואקטיבי, שכן הפיכת החברה לחל"צ – תביא לביטול בדיעבד של צו הירושה של הרב אברהם כהנמן, שכן אשתו הרבנית לא יכולה הייתה לרכוש זכות טובה במניות היסוד שהוריש לה, ואף לא להעבירן לבנה, בזיקה להוראות חוק הירושה, התשכ"ה-1975; זאת, מבלי שהמשפחה תוכל להתמודד עם ההשלכות של הפגיעה הקניינית כאמור, ולאחר שכל דורות המשפחה השקיעו בחברה סכומים אדירים מרכושם הפרטי. עוד נטען, כי ממילא תיקון 6 אינו נועד לחול על חברות קיימות, כגון העותרת, כי אם על חברות המבקשות להירשם כחברה במקום עמותה; כי מכל מקום – לא ניתן לרשום כחברה לתועלת הציבור, חברה אשר בתקנונה לא נקבעו מטרות ציבוריות בלבד, כבעניינה של העותרת; וכי מטעם זה הרישום נעשה בחוסר סמכות. כן נטען, כי נפל פגם בהליך הטיפול בבקשה ל"רישום הכפוי" של העותרת כחל"צ, בכך שהמשיב נמנע מלבחון את הנתונים הרלבנטיים באופן עצמאי, והסתמך על דבריו של הרב מרקוביץ, תוך העברת מידע שראוי היה לחסותו. אף בגדרו של מכתב זה חזרה העותרת על הטענה לפיה לא ניתן להתעלם מפעולותיו ומניעיו של הרב מרקוביץ בעניין דנן.

 

9.בהחלטה נושא העתירה מיום 3.6.14 הודיע המשיב על רישומה של העותרת כחברה לתועלת הציבור, מהטעמים שפורטו במכתב המשיב מיום 3.4.11. בנוסף הודגש, כי הסכסוך הנטען בין בעלי המניות או המניעים העומדים בבסיס פנייתו של הרב מרקוביץ לרישום העותרת כחברה לתועלת הציבור – אינם רלבנטיים להליך הנדון; כי בניגוד לטענת העותרת, המשיב סבור כי ניתן לרשום חברות לתועלת הציבור אף אם בתקנון לא נקבעו מטרות ציבוריות בלבד; וכי אם הוראות בתקנון המורות על מטרות שאינן ציבוריות הִנן בבחינת "אות מתה" שאינה מיושמת בפועל – לא יהיה בכך כדי למנוע את רישום החברה כחל"צ לפי סעיף 345ג(ד)(1) לחוק החברות. עוד נקבע, כי יש לבחון את המטרות הספציפיות המפורטות בתזכיר לצורך הכרעה אם מדובר במטרות ציבוריות; כי בענייננו המטרות הספציפיות של העותרת צוינו בסעיפים ב.1 ו-ב.3 לתקנון; כי סעיף ב.1 עניינו רכישת שטח מסוים – "מן הסתם שטח שעליו מצויה או אמורה הייתה להימצא הישיבה"; וכי משהוגשמה מטרה זו, המטרה הספציפית היחידה שנותרה לחברה היא זו המופיעה בסעיף ב.3 שעניינה הקמת ישיבות, קרי – מטרה ציבורית לצורכי דת וחינוך. על חשיבותה ומעמדה הבלבדי של מטרה זו כמטרה הספציפית היחידה של העותרת, למד המשיב מנוסחו של סעיף 5(ד) לתזכיר החברה: "במקרה של פירוק החברה כל עודף שיישאר לאחר סילוק חובותיה והתחייבויותיה של החברה ולאחר שתשלם 1 לירה לכל בעלי המניות ביחס, יועבר לישיבת פוניבז', אגודה עותמנית, או לגוף משפטי אחר שמטרותיו דומות למטרות המפורסמות בס"ק 3 מסעיפי המטרות הכלולות בתזכיר ההתאגדות של החברה".

 

טענות הצדדים

10.העותרת טוענת, כי המשיב אינו מוסמך לרשום חברה כחברה לתועלת הציבור מבלי שנתקיימו התנאים הנדרשים בסעיף 345ב; וכי בנסיבות העניין היה המשיב רשאי לכל היותר לדרוש מהחברה להגיש בקשה לרשם ההקדשות לרישומה ככזו, ולצירוף המסמכים הרלבנטיים לפי סעיף 345ב הנ"ל. מכל מקום היא גורסת, כי הרשם אינו מוסמך לרשום חברה לתועלת הציבור אם לא התקיימו בה שני התנאים שבסעיף 345א; וכי בענייננו לא מתקיים התנאי הדורש שבתקנון תירשמנה מטרות ציבוריות בלבד, שכן התקנון מפרט 25 מטרות, שהמשיב התעלם מרובן המכריע, אף שאינן ציבוריות כלל. לשיטתה, לא בכדי מונה התקנון מטרות רבות שאינן ציבוריות, ובהקשר זה היא מציינת, כי היא אינה עונה להגדרת "חברה לתועלת הציבור", שכן מאז שנוסדה, היא פעלה כחברה פרטית בעירבון מוגבל, בהתאם למטרות העסקיות שפורטו במסמכי ההתאגדות, ועיקר פעילותה בתחום פיתוח עסקי נדל"ן והחזקת נכסים; כי היא נמנעה מרישום כחברה לתועלת הציבור (במסגרת ההסדר הישן, שהתאפשר מכוח פקודת החברות), בכוונה תחילה, כדי להפריד בין הפעילות הציבורית הנעשית על-ידי העמותה לבין הפעילות העסקית המבוצעת באמצעות העותרת; כי מסמך אישרור ההבנות מלמד שהעמותה היא העוסקת בפעילות הרוחנית, ולא העותרת; וכי אף רשויות המדינה לא ראו בה כ"מוסד ציבורי" הזכאי בגין כך לפטור ממס. לשיטת העותרת, לא מתקיים אף התנאי הנוסף לצורף הרישום לפי סעיף 345א לחוק, האוסר על חלוקת רווחים, חרף קיומו של סעיף ד(5) לתקנון; זאת, בשים לב לסעיף ב.21 לתקנון, לפיה חלק ממטרות החברה הוא לחלק נכסים או מזומנים בין חבריה. עוד גורסת העותרת, כי המשיב נשען על תשתית עובדתית חלקית בלבד ובלתי מבוססת, ובכלל זה – התעלם מרובן הגדול של מטרות החברה, המופיעות בתקנון, ומעידות על פעילותה העסקית של החברה; והניח, ללא כל תשתית, כי המטרה המפורטת בסעיף ב.1 לתקנון – רכישת הקרקעות המפורטות שם – הוגשמה, "מן הסתם", לצורך בניין הישיבה. בהקשר זה היא טוענת, כי בפועל נעשה בשטח שימוש עסקי לשם הקמת מבני מגורים והשכרתם. כן גורסת העותרת, כי התאגדותה כחברה בע"מ נעשתה במתווה סדור ורשום, במטרה להבטיח את זכותו הקניינית של בעל המניות להעביר את מניותיו הלאה ליורשיו – זכות אשר נשללת כשעסקינן בחברה לתועלת הציבור; וכי "רישום כפוי" כחברה לתועלת הציבור מסב פגיעה רטרואקטיבית קשה בזכויות משפחת כהנמן, ויביא לביטול רטרואקטיבי של צו הירושה, זאת בשעה שהרב ומשפחתו תרמו רבות לחברה – על-מנת שיוכלו להוריש את זכויותיהם בה לצאצאיהם. עוד היא מוסיפה, כי המשיב הפלה אותה לעומת חברות אחרות; ונקט יחס שונה כאשר דן ברישומן של קרן קיימת לישראל (להלן – קק"ל) וקרן היסוד כחברות לתועלת הציבור, ובכלל זה – איפשר רישום כחל"צ ממועד הרישום ואילך, ולא באופן רטרואקטיבי. בצד הסעד העיקרי לביטול ההחלטה נושא העתירה, מבקשת העותרת כסעד חלופי, להחיל בעניינה את סעיף 345לא1 לחוק, המסמיך את שר המשפטים לקבוע כי הוראה מהוראות פרק זה לא תחול על סוגים של חברות לתועלת הציבור שיקבע או שתחול בשינויים שיקבע.

 

11.המשיב טוען, כי חוק החברות קובע שני מסלולים, שאינם תלויים זה בזה, לרישום של חברה לתועלת הציבור; וכי בעניינו נרשמה העותרת לפי המסלול השני, המעוגן בסעיף 345ג(ד), המאפשר את רישומה של חברה הפועלת למען מטרות ציבוריות בלבד – אף אם תקנונה כולל מטרות שאינן ציבוריות – ואוסר על חלוקת רווחים. הוא מדגיש, כי עוד בשנת 1946 קבעה האסיפה הכללית שמטרות החברה אינן עסקיות, שהחברת אינה שואפת לרווחים ושעודפיה מושקעים במוסדות החינוכיים שלשמם נוסדה; וכי העותרת הציגה את עצמה במרוצת השנים כמוסד חינוך, שאינו פועל למטרות רווח, וזכתה בשל כך להטבות השמורות למוסדות ציבוריים; כי העותרת אף שינתה באופן יזום את תזכירה, כך שנוסף לו איסור על חלוקת רווחים. לעמדת המשיב, אף אם העותרת עוסקת בהקמת מבני נדל"ן וניהולם, הרי שהדבר נעשה לקידום מטרותיה הציבוריות של הישיבה – תוך שימוש ישיר של הישיבה בנדל"ן או שימוש בתשואה לצורך מימוש מטרותיה; ובמובן זה, העיסוק בנדל"ן הִנו הדרך שבה פועלת העותרת להגשמת מטרותיה הציבוריות, ולא מהווה עיסוק בפני עצמו. לעמדת המשיב, בנסיבות אלו, ממילא העותרת עומדת אף בתנאי סעיף 345א לחוק, לצורך רישומה לפי המסלול הנוסף. בהקשר זה הוא גורס, כי לא ניתן לקבל את פרשנות העותרת, לפיה כל חברה הכוללת בתקנונה מטרות שאינן ציבוריות – לא תוכל להירשם כחל"צ לפי סעיף 345א לחוק; וכי יש לבחון את המטרות הספציפיות בתזכיר לצורך הכרעה בשאלה זו, כפי שנעשה בענייננו. כן מציין המשיב, כי הטענה לפיה הרב אברהם כהנמן ז"ל העביר מרכושו לחברה על-מנת שיוכל להוריש את מניותיו בה לילדיו, הועלתה לראשונה בעתירה; ומכל מקום, לא ניתן להתחקות כיום אחר מניעיו, ויכול שהלה רצה לתרום את נכסיו, מה-גם, שאם היה הרב רוצה להורישם – היה יכול לעשות כן ללא העברתם לחברה. המשיב חוזר וטוען, כי העובדה שהעותרת לא זכתה להקלות שלטובתן טענה כי היא מוסד ציבורי הפועל למטרות ציבוריות ואינו נועד למטרת רווח – אינה משנה את העובדה שהעותרת מציגה את עצמה ככזו במשך שנים רבות; כי אין הלימה בין ההצדקה להכיר בגוף מסוים כמוסד ציבורי לצורכי מיסוי, לבין ההוראות התאגידיות לעניין רישום כחברה לתועלת הציבור; וכי מכל מקום העותרת זכתה להטבות מסוימות בגין כך. באשר לטענות האפליה מציין המשיב, כי לשתי החברות שצוינו נשלחו פניות, בדומה לעותרת, בדרישה להתייחס לאפשרות רישומן כחל"צ; כי חרף טענותיה של קק"ל, היא נרשמה כחברה לתועלת הציבור ברישום כפוי, ללא הקלות כלשהן; כי קרן היסוד ניצלה את פניית המשיב ופתחה בהליך מטעמה לרישומה כחל"צ, שטרם נסתיים; וכי מכל מקום, מדובר בשני מוסדות ציבוריים, בעלי מעמד לאומי מיוחד. בכל הנוגע לתשתית העובדתית שביסוד ההחלטה מציין המשיב, כי העותרת לא העבירה אסמכתאות לביסוס הטענה בדבר קיומה של פעילות למען מטרות שאינן ציבוריות, ודי בכך כדי לדחות את טענותיה לעניין זה; כי אף בגדרה של עתירה מסתפקת העותרת בטענה כללית לפיה המקרקעין המוזכרים בסעיף ב.1 לתקנון משמשים להשכרה, מבלי לטעון – וממילא לתמוך בראיות – שפירות ההשכרה משמשים אותה למטרות שאינן ציבוריות; וכי אף אם העותרת עוסקת בהקמת מבני נדל"ן וניהולם, הרי שהדבר נעשה לצורך קידום מטרות הישיבה – בין בשימושה במבנה ובין בהעברת התשואה מהנדל"ן אליה. באשר לסעד החלופי טוען המשיב, כי אין מדובר בסעד כי אם בבקשה להתליית הליכים, ומשכך אין להידרש לה, מה-גם שבקשה לשר טרם הוגשה; בפרט כשהעותרת ממילא לא פירטה אילו הקלות היא מבקשת להחיל בעניינה. מכל מקום, לדידו, הסעיף הנ"ל נועד ל"סוג מסוים" של חברות לתועלת הציבור, ולא ברור כיצד הוא יכול להועיל לעניינה הפרטני של העותרת.

 

 

דיון והכרעה

12.החלטת המשיב לרישום העותרת כחברה לתועלת הציבור, הִנה החלטה מינהלית שבשיקול דעת. תפקידו של בית-המשפט המינהלי בעת שהוא מקיים ביקורת שיפוטית על החלטות כאמור, הִנו "לבחון את תקינות המעשה המינהלי ולוודא שהסמכות הופעלה על-ידי הרשות בגדרי סמכותה, משיקולים ענייניים ובמתחם הסבירות הפתוח לפניה" (עע"מ 9018/04 סאלם מונא ואח' נ' משרד הפנים (12.9.05)). בית-המשפט המינהלי אינו שם עצמו בנעלי הרשות המינהלית, לא אמור לבצע במקומה את מטלותיה ואל לו להעמיד את שיקול-דעתו תחת שיקול-דעתה (עע"מ 10811/04 מוחמד עבדאללה סורחי נ' משרד הפנים (17.3.05); ובג"ץ 708/06 גורסקי נ' משרד הפנים (23.9.07)). בית-המשפט אף לא מהווה ערכאת ערעור על החלטותיה של הרשות המינהלית, או בוחן האם ניתן היה לקבל החלטה נבונה יותר מזו שנתקבלה (בג"ץ 1905/03 ראגח עכל נ' מדינת ישראל – שר הפנים (5.12.10)); אלא רק מעביר את ההחלטות תחת שבט ביקורתו השיפוטית, בהתאם לכללי המשפט המינהלי (בג"ץ 2028/05 חסן אמארה נ' שר הפנים (10.7.06)).

 

לאחר שבחנתי את טיעוני הצדדים הגעתי לכלל מסקנה, כי לא נפל פגם בהחלטת המשיב לרישום העותרת כחברה לתועלת הציבור; ודין העתירה, אפוא, להידחות.

 

13.כעולה מהסקירה הנורמטיבית שלעיל, במסגרת תיקון 6 לחוק החברות עוגנו שני מסלולים לרישום חברה לתועלת הציבור: האחד, "מסלול יזום" לבקשת החברה, שבו היא נדרשת להוכיח לרשם החברות את התקיימותם של תנאי סעיף 345א לחוק – "שבתקנונה נקבעו מטרות ציבוריות בלבד וכן איסור על חלוקת רווחים" – וכן להגיש את המסמכים הנדרשים בסעיף 345ב לחוק; והשני, מסלול של "רישום כפוי", שבו "נודע לרשם ההקדשות בדרך אחרת על קיומה של חברה הפועלת למען מטרות ציבוריות בלבד ואוסרת על חלוקת רווחים", לפי סעיף 345ג(ד) לחוק. לא מצאתי מקום להתערב בפרשנות המשיב, אשר הולמת את לשון החוק ואת תכליתו, לפיה מדובר בשני מסלולים נפרדים, שאינם תלויים זה בזה. כפועל יוצא, פרשנות המשיב הִנה, כי לצורך "רישום כפוי" לפי סעיף 345ג הנ"ל – די להראות כי החברה "פועלת למען מטרות ציבוריות בלבד", כנוסחו של סעיף זה; ואין דרישה להוכיח "שבתקנונה נקבעו מטרות ציבוריות בלבד", כלשון סעיף 345א לחוק. פרשנות זו הולמת את לשון החוק ותכליתו, ונסמכת עליו.

 

אעיר בהקשר זה, כי על השוני בין שני המסלולים, ובפרט על ייחודו של מסלול "הרישום הכפוי" ביחס למסלול "הרישום היזום", ניתן ללמוד מפרוטוקולי הדיונים לפני ועדת חוקה, חוק ומשפט של הכנסת ה-17 (להלן – הוועדה), בעניינו של תיקון 6 לחוק החברות. באחד הדיונים, עמדו חברי הוועדה על הדומה והשונה בין שני המסלולים; וכך ציינה לפרוטוקול נציגת משרד המשפטים, בהתייחס לסעיף 345ג לחוק: "מדובר בחברה שמתאימה להגדרה של פסקה 1, שהיא חברה למטרות ציבוריות, איסור חלוקת רווחים... אבל שמאיזושהי סיבה היא לא הגישה בקשה לרישום... טעויות בדרך יכולות לקרות. אם מישהו פספס משהו וחברה עונה להגדרה של חברה לתועלת הציבור, אז אנחנו חושבים שזה נכון שרשם ההקדשות יכול לרשום אותה אצלו גם מיזמתו. זאת, כמובן, אם היא מתאימה לכל המטרות והיא לא הגישה בקשה". על כך השיב יו"ר הוועדה: "בסדר, הבנתי... זה סעיף הפספוסים, דהיינו, הם לא שמו לב וזה נרשם ופתאום נודע לו" (פרוטוקול ישיבה מספר 175 של ועדת החוקה, חוק ומשפט, הכנסת ה-17, 35 (17.4.07)). בדיון אחר, דנה הוועדה בחשש הטמון במימוש הסמכות לפי מסלול "הרישום הכפוי", כפי שציינה לפרוטוקול היועצת המשפטית לוועדה: "שימו לב שכתוב כאן: נודע לרשם על קיומה של חברה הפועלת למען מטרות ציבוריות ולא שבתקנונה נקבעו. כאן תוכלו לתפוס חברות שהן לא לתועלת הציבור, לפי הגדרה שלכם כי בהגדרה זה משהו שבתקנונה נקבע"; ובתגובה השיב נציג רשם העמותות: "לכן אנחנו שולחים להן [הודעה על הכוונה לרשום בפנקס, לפי סעיף 345ג(ד)(2) – י.נ.] והן יגידו" (פרוטוקול ישיבה מספר 184 של ועדת החוקה, חוק ומשפט, הכנסת ה-17, 9 (8.5.07)). דהיינו, ההבדלים בין שני המסלולים היו ידועים היטב למחוקק, אשר עיגן אותם כך בחוק בכוונת מכוון; ואת החשש ל"רישום כפוי" של חברה שאינה מגלמת את דרישות החוק – פתרה הוועדה בעצם השימוע שיערך לחברה, טרם רישומה כחל"צ, שבו היא תוכל לשכנע כי היא מקיימת פעילות שאינה ציבורית ולכן אין לרשמה בפנקס.

 

על רקע האמור סבורני, כי פרשנות המשיב לפיה תנאי "הרישום הכפוי" של חברה לתועלת הציבור שונים מכללי "הרישום היזום", כך "שרישום כפוי" של חברה כחל"צ מתאפשר גם כאשר לא הוכח ש"בתקנונה [של החברה] נקבעו מטרות ציבוריות בלבד" – הולמת את הן את לשון החוק והן את תכליתו; ולפיכך באה בגדר מתחם הסבירות. לא מצאתי, כי המשיב אינו מוסמך לרשום בפנקס חברה לתועלת הציבור, במסגרת "רישום כפוי", אף שבתקנונה נקבעו מטרות שאינן ציבוריות. מדובר, כאמור, "ברישום כפוי", לפי סעיף 345ג שבו מושם הדגש על פעילות החברה בפועל, כלשון הסעיף, במובחן מרישום מטרות ציבוריות בלבד בתקנון, במסלול היזום, לפי סעיפים 345א-345ב לחוק. בהתאם לכך, אין פגם בהחלטת המשיב לבחון במסגרת "רישום כפוי", המתמקד באופי הפעילות, אילו מבין המטרות המפורטות בתקנון – ממומשות הלכה למעשה; וככל שנמצא כי החברה מבצעת פעולות המשרתות אך ורק את מטרותיה הציבוריות, במשך עשרות שנים – הרי שאין פגם בהחלטה הקובעת כי המטרות שאינן ציבוריות נזנחו, והן בבחינת "אות מתה".

 

14.כך – ככלל, ובפרט – בנסיבות המקרה שלפנינו.

 

כאמור, המשיב הודיע לעותרת כי בכוונתו לרשמה כחברה לתועלת הציבור, בהתקיים שני התנאים הנדרשים לכך לפי סעיף 345ג(ד): העותרת פועלת למען מטרות ציבוריות בלבד, וכן אוסרת על חלוקת רווחים. על התקיימותו של התנאי הראשון, בדבר פעילות ציבורית בלבד, למד המשיב – מניסוח המטרה הציבורית הפרטנית בסעיף ב.3 לתקנון (זאת במובחן מיתר המטרות, שהִנן כלליות במהותן), להקמת ותפעול ישיבות, באופן שמהווה פעילות ציבורית בתחום החינוך והדת; מהדברים שצוינו בפרוטוקול האסיפה הכללית של העותרת מיום 23.1.46, שבו צוין כי "מטרות החברה אינן עסקיות" וכי רווחיה מושקעים "בפיתוחם של המוסדות החינוכיים אשר להחזקתם נוסדה החברה" (ההדגשה הוספה); מבקשותיה של העותרת לקבלת פטור משתלום מסים שונים, שבהם הציגה את עצמה כמוסד ציבורי הפועל למען מטרות ציבוריות בלבד בתחומי החינוך והדת; וכן ממסמך אישרור ההבנות בין העותרת לבין העמותה, שממנו עולה כי העותרת עוסקת אמנם בבינוי ובפיתוח, אך כל ההכנסות מפעילות זו – נועדו לפעילות הציבורית, בתחומי החינוך והדת.

 

העותרת ביקשה להפריך את מסקנתו של המשיב, בטענה כי היא מבצעת פעילות עסקית; אולם לאחר בחינת מכלול טיעוניה, לא מצאתי מקום להתערב בהחלטת המשיב לפיה העותרת לא הוכיחה ביצועה של פעילות כאמור. ראשית, לתיק בית-המשפט לא צורפו אי-אילו מסמכים המעידים על פעילות עסקית כלשהי מצד העותרת, לרבות הדו"חות הכספיים שהגישה העותרת למשיב לצורך הוכחת הטענות בדבר הפעילות העסקית. במובן זה, משלא הוצגו לבית-המשפט נתונים כלשהם בתמיכה לטענות העותרת בדבר פעילות שאינה ציבורית, הרי שהעותרת לא הרימה את הנטל להוכיח, במסגרת העתירה, כי נפל פגם במסקנת המשיב בדבר פעילותה הציבורית בלבד; ודי בכך כדי לדחות את העתירה. שנית, כפי שציין המשיב, העותרת נמנעה מלהגיש למשיב את מכלול הנתונים שנתבקשה, לצורך הוכחת טענותיה, ואף לא התייחסה לכך במסגרת הטיעונים בעתירה. שלישית, אף אם תתקבל טענת העותרת – אשר אינה נתמכות בכל ראייה מינהלית כאמור – לפיה היא עוסקת בפעילות שאינה ציבורית בתחום הנדל"ן, הרי שהעותרת ממילא אינה מכחישה כי כל רווחיה מפעילותה זו מושקעים בפעילות החינוכית והדתית של הישיבה, אשר מהווה פעילות ציבורית; וזאת, אף באופן שעולה בקנה אחד עם מדיניות העותרת ביחס לפעילותה הציבורית בלבד, הנלמדת מפרוטוקול האסיפה הכללית מיום 23.1.46: "מטרות החברה אינן עסקיות... והיא משקיעה את כל העודפים בפיתוחם של המוסדות החינוכיים אשר להחזקתם נוסדה החברה". לפיכך, לא מצאתי מקום להתערב במסקנת המשיב, לפיה אף אם העותרת עוסקת בפעילות שאינה ציבורית (וממילא לא הוצגו ראיות לכך) –מטרתה של פעילות זו היא לטובת מטרתה הציבורית של העותרת; זאת, בין אם לשימוש ישיר של הישיבה, ובין אם לצורך העברת מלוא הכספים לישיבה, כפי שנלמד ממסמך אישרור ההבנות בין העותרת לבין העמותה.

 

זאת ועוד: לא מצאתי עילה להתערב בהחלטת המשיב אף לנוכח טענותיה הנוספות של העותרת, לעניין פגמים שנפלו, לדידה, במסקנה בדבר פעילותה הציבורית. כך למשל, אין ממש בטענה לפיה, הואיל ובקשות העותרת לקבלת פטור ממסים שונים נדחו, אזי לא ניתן ללמוד מהליכים אלו על אופייה הציבורי בלבד של פעילות העותרת. בדין דחה המשיב טענה זו. העותרת הציגה את עצמה, במספר הזדמנויות, כמוסד ציבורי, העוסק בפעילות ציבורית בלבד בתחום הדת והחינוך; ובכך יש, לכל הפחות, כדי ללמוד על מדיניותה של העותרת לגבי פעילותה שלה. העובדה שבקשותיה לא נתקבלו אינה מעלה או מורידה לעניין זה, ובוודאי שאינה מקימה למשיב "השתק שיפוטי"; שכן, כפי שצוין, שונים האיזונים והרציונאלים העומדים ביסוד דיני הפטור ממס, מאלו הרלבנטיים לרישום תאגיד. טענת "השתק שיפוטי" יכולה בנסיבות העניין, לכל היותר, לעמוד דווקא לחובתה של העותרת בהקשר זה; והיא אינה יכולה לאחוז בחבל משני קצותיו: מחד גיסא, לבקש פטור ממס על-סמך היותה מוסד ציבורי בלבד, ומאידך גיסא – להתנער מטענות אלו לצורך רישומה התאגידי. אף הטענה בדבר פגם בתשתית העובדתית שעמדה לפני המשיב, בכך שנמנע מלבדוק לאשורו את השימוש שנעשה בקרקעות המפורטות בסעיף ב.1 לתקנון, ו"הניח" כי הן משמשות לטובת הישיבה – אינה מקימה עילה להתערב בהחלטת המשיב בנסיבות העניין. אמנם, על המשיב לבסס את החלטותיו על ראיות מינהליות ולא על הנחות; אולם מכל מקום – אף העותרת נמנעה מלהבהיר במפורש את הפגם במסקנה זו. העותרת טענה, כאמור, כי בפועל נעשה בשטח שימוש עסקי לשם הקמת מבני מגורים והשכרתם; אולם, לא רק שלא הובאה בעתירה ראיה מינהלית אובייקטיבית כלשהי להוכחת השימוש בפועל, אלא שממילא, כאמור, העותרת אינה מכחישה שכל שימוש שנעשה במבנים שהוקמו על הקרקע – משמש את המטרות הציבוריות של הישיבה, בין בשימוש ישיר במבנה ובין בהשקעת הרווחים מפעילות זו. מכל מקום, אף אם בכך נפל פגם בהחלטת המשיב, אזי מדובר בנימוק אחד מיני רבים בהחלטתו, אשר עומדת איתנה גם בהיעדרו של נימוק זה; ולפיכך, לנוכח דוקטרינת "הבטלות היחסית", אין מקום להתערב בהחלטה מטעם זה.

 

15.סיכומם של דברים עד כאן: תקנונה של העותרת אמנם מונה מטרות שאינן ציבוריות, אולם לנוכח נוסח הוראות החוק ותכליתו, לא מצאתי כי המשיב אינו מוסמך לבחון, במסגרת בחינת "רישום כפוי" של חברה כחל"צ, אם המטרות בתקנון שאינן ציבוריות – נזנחו, כך שפעילות העותרת בפועל, מלמדת על עשייה ציבורית בלבד. מבחינת התשתית הראייתית שעמדה לפני המשיב, לא מצאתי מקום להתערב במסקנתו, לפיה המטרות שאינן ציבוריות בתקנונה של העותרת הן בבחינת "אות מתה", שכן העותרת עוסקת בפעילות ציבוריות בלבד, ועל כן מתקיים בעניינה התנאי הראשון בסעיף 345ג(ד) לחוק החברות, לצורך רישומה כחברה לתועלת הציבור.

 

16.בכל הנוגע להתקיימותו של התנאי השני לרישום העותרת כחברה לתועלת הציבור לפי סעיף 345ג, בדבר האיסור על חלוקת רווחים, ביסס המשיב את מסקנתו על – סעיף ד(4) לתקנון החברה, לפיו "כל רווחי החברה ישמשו אך ורק לקידום מטרות החברה ואסור יהיה לחברה לחלק לבעלי מניותיה דיבידנד או הטבות הנאה אחרות באיזו צורה שהיא"; תצהירו של מר מר משה פרטמן, מנהל החברה בתקופה הרלבנטית לשינוי התזכיר, בתמיכה לבקשה לשינויו, שבו צוין כי כל הכנסות העותרת "משמשות לקידום מטרותיה בלבד" וכן כי " כל רווחיה חייבים לשמש לקידום מטרותיה מבלי שבעלי המניות יהיו זכאים לקבל דיבידנד או כל טובת הנאה אחרת איזו שהיא"; וכן פרוטוקול האסיפה הכללית של העותרת מיום 23.1.64, שבו נכתב כי "החברה אינה שואפת לרווחים כלל וכלל", כי "היא משקיעה את כל העודפים בפיתוחם של המוסדות החינוכיים אשר להחזקתם נוסדה החברה" וכן כי "כל בעלי המניות השתתפו בחברה לא לשם קבלת רווחים בצורת דיוידנדות או הטבות". העותרת טענה בהקשר זה, כי האיסור על חלוקת רווחים לפי סעיף ד(4) לתקנון למעשה מתאיין לנוכח סעיף ב.21 לתקנון, לפיו אחת ממטרות החברה היא "לחלק בין חבריה בדרך של מזומנים ורכוש של החברה או כל הכנסות של אותו דבר או בדרך של היפטרות מכל רכוש של החברה, אולם באופן כזה שלא תבוצע כל חלוקה בסכום כזה, שיש בו כדי להפחית את ההון...". סבורני, כי בדין דחה המשיב טענה זו, מהטעמים שפורטו בהחלטתו. מדובר באיסור מפורש, שנוסף לתקנון במועד מאוחר לניסוח מטרות החברה, וזאת בכוונת מכוון, כדי להתאים בין מצבה האמיתי של החברה, שבו לא מבוצעת חלוקת רווחים, לבין הרישום בפועל במסמכי ההתאגדות; כפי שנלמד מהתשתית הראייתית שנפרשה לפני המשיב, והעותרת לא חלקה עליה. מכל מקום, העותרת אף לא הוכיחה כי נעשה שימוש כלשהו בסעיף ב.21, ולכן חזקה, בנסיבות האמורות, כי הוא בבחינת "אות מתה".

 

17.הנה-כי-כן, לא מצאתי כי יש בטענות העותרת שלעיל כדי להצביע על פגם בהחלטת המשיב או בהליך קבלת ההחלטה, המצדיק את התערבותו של בית-המשפט; ולא מצאתי ממש אף בטענות הנוספות שהעלתה, בדבר סבירות ההחלטה. כך למשל, הטענה בדבר פגיעה בזכויות הקנייניות של בני משפחת כהנמן נטענה ללא תימוכין בראיות מינהליות, למצער – בדבר טיב והיקף הפגיעה; ומכל מקום, לא צורפו לעתירה הצדדים הנפגעים. די בכך כדי לדחות את הטענה, מה-גם שמתעוררת שאלה, האם ממילא הפגיעה הנטענת יכולה להשפיע על שאלת רישומה התאגידי של החברה בהתאם לפעילותה, לפי הוראות החוק. לא מצאתי ממש אף בטענה בדבר אפליית העותרת ביחס לקק"ל או לקרן היסוד, מהטעמים שפירט המשיב בטיעוניו, בשים לב לכך שבשתי החברות ננקטו הליכים בהתאם להוראות החוק.

 

על-יסוד האמור לעיל, דין העתירה להידחות, ואין מקום להיעתר לסעד המבוקש של ביטול ההחלטה נושא העתירה. לא מצאתי עילה להידרש אף לסעד החלופי שביקשה העותרת, להשהות את ההליכים עד לסיום הליך פנייה של העותרת לשר המשפטים לפי סעיף 345לא1 לחוק; הן הואיל ולא הוברר אם בקשה כאמור אכן הוגשה, והן היות שממילא לא צוין אילו הקלות מתעתדת העותרת לבקש משר המשפטים להחיל בעניינה.

 

התוצאה

18.אשר על כל האמור לעיל, העתירה נדחית. העותרת תישא בהוצאות המשיב בסך של 10,000 ש"ח.

 

על המזכירות לשלוח עותקים מפסק-הדין לצדדים.

 

ניתן היום, כ"ו בכסלו התשע"ו, 8 בדצמבר 2015, בהיעדר הצדדים.

 

Picture 1

יורם נועם, שופט

 

 

 

 

 


בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.

 



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ