עת"מ 1991-03-14 ברהנה(עציר) ואח' נ' משרד הפנים

בקשה לפי פקודת בזיון בית-המשפט, במסגרתה מבוקש לאכוף את המשיב לקיים את פסק-הדין של בית-משפט זה מיום 18.3.14 במובן זה, שיורה למשיב לחדש את אשרתו של המבקש 1 [להלן: המבקש].

המבקשים – הם העותרים בעת"מ 1991-03-14, כאשר במסגרת פסק-דין מיום 18.3.14 ניתן פסק-דין אשר הורה על שחרורו של המבקש ממשמורת. עוד נקבע, כי אשת המבקש, היא המבקשת 2 [להלן: המבקשת], תגיש בקשת מקלט פרטנית תוך 20 יום, והמבקש לא יורחק מישראל עד חלוף 30 ימים ממועד המצאת החלטה סופית בעניין בקשת הפליטות שהגשה המבקשת ולא יינקטו הליכי אכיפה כנגדו. נקבע, בנוסף, כי על נציג המשיב לדאוג להנפקת אשרה למבקש לפי סעיף 2(א)(5) לחוק הכניסה לישראל.

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובת ב"כ המשיב ובתגובה החוזרת של ב"כ המבקשים עולה, כי בקשת המקלט של המבקשת נדחתה ביום 9.6.14. מאז, הוגש עיון חוזר – אשר נדחה אף הוא, וכיום עניינה של המבקשת מתברר בבית-הדין לעררים בירושלים.

הבקשה הוגשה על רקע סירובו של המשיב לחדש את אשרתו של המבקש ודורש הוא את יציאתו של המבקש מישראל. לטענת ב"כ המבקשים, משמעות מתן "החלטה סופית" בעניינה של המבקשת היא החלטה של הערכאות השיפוטיות, כאשר אם תוכר המבקש כפליטה במסגרת הערר – גם המבקש יקבל מעמד בישראל.

לטענת ב"כ המשיב, משמעות ההוראה בפסק-הדין היא להאריך את רשיונו של המבקש עד ל – 30 ימים מיום שתינתן החלטה סופית של המשיב בבקשת המקלט, כאשר למעשה ניתנה למבקש ארכה בת מספר חודשים מאז, ובינתיים המבקשים עושים שימוש לרעה בהליך המשפטי מתוך רצון להאריך שלא בתום לב את רשיונו של העותר.

לאחר עיון בפסק-הדין ובטענות הנוכחיות של ב"כ הצדדים אני מבהירה, כי המשמעות של מתן החלטה סופית בעניינה של המבקשת 2 כוללת את האפשרות של מיצוי הליכים בערכאות שיפוטיות. על כן יש לכבד את פסק-הדין עד למתן החלטה של הערכאות השיפוטיות בעניינה של המבקשת ובינתיים אין לנקוט בהליכי אכיפה כלפי המבקש ויש להמשיך ולהנפיק לו אשרה.

ב"כ המבקשים הוא שיחליט אם יש מקום לצרף את המבקש כצד לערר הנדון כעת בבית-הדין לעררים, כשאיני נוקטת עמדה בסוגיה זו.

המזכירות תעביר החלטה זו לב"כ הצדדים.