עת"מ 19634-10-13 חברת נמל חיפה בע"מ נ' עיריית חיפה

1.בקשה שהגישה דגון בתי ממוגורות לישראל בע"מ להתיר לה לעיין במסמכי התיק עת"מ 19634-10-13. הבקשה הוגשה על פי תקנה 4 לתקנות בתי המשפט ובתי הדין לעבודה (עיון בתיקים), התשס"ג-2003. המבקשת אינה בעלת דין בתיק .

2.המבקשת מפעילה ממגורות לתבואה מספוא וגרעינים עבור חברת נמלי ישראל פיתוח ונכסים בע"מ ופועלת בתחום שטח המוכרז כ"נמל חיפה". בין המבקשת לבין העירייה נטושה מחלוקת לעניין שומות ארנונה, שהוציאה לה העירייה בשל החזקתה בנכסים המצווים בשטח נמל חיפה. בין היתר חלוקים הצדדים על דרישת הערייה שהוציאה למבקשת שומת ארנונה מתוקנת ורטרואקטיבית עבור השנים 2000-2011 בגין הנכס שבבעלותה. בשומה זו, הגדילה העירייה את חיוב הארנונה השנתי שהוטל על המבקשת בכ-2.4 מיליון ₪, ודרשה תוספת של כ-70 מיליון ₪ לכיסוי הפרשי השומה עבור השנים הקודמות שהן נשוא השומה.

המבקשת חלקה על הדרישה והגישה השגה וערר. משנדחו טענותיה, הגישה גם ערעור לבית משפט זה. כמו כן, הגישה העורת עתירה כנגד הטלת החיובים באופו רטרואקטיבי (עת"מ 38861-06-14). במסגרת הליכים אלו טוענת המבקשת, בין היתר, כי יש לבטל את סיווג הנכסים כפי שנקבע על ידי הערייה וכי יש לסווג את נכסיה המצויים בשטח הנמל, בסיווג שנקבע בהסכם שבין עיריית חיפה לבין חברת נמלי ישראל פיתוח נכסים בע"מ מיום 27.4.2003. נטען כי, בהסכם זה נקבע כי כל הנכסים בשטח הנמל יסווגו בסיווג מיוחד- הסיווג הנמלי.

3.בתיק הנוכחי, הגישה חברת נמל חיפה בע"מ (להלן: "חנ"ח") עתירה נגד עיריית חיפה, לביטול שומת ארנונה שהוציאה לה עיריית חיפה לשנים 2005-2012. אחת הטענות שעלו בדיון עניינה שינוי בסיווג הנכסים של חברת נמל חיפה. העותרת סומכת טענותיה, בין היתר, על אותו הסכם משנת 2003 שבו נקבע כיצד יסווגו נכסים בשטחי הנמל.

4.בבקשה זו, עותרת המבקשת להתיר לה לעיין במסמכי תיק זה, לרבות בטענות הצדדים ובהחלטות בית המשפט. לטענת המבקשת, זכות העיון נובעת מעיקרון פומביות הדיון הקבוע בסעיף 3 לחוק-יסוד: השפיטה ומהזכות לעיין במסמכים של רשויות וגופים ציבוריים. זכות זו נובעת מכוח חובת האימון המוטלת על רשות ציבורית כלפי הציבור. לטענתה, להליכים המשפטיים בתיק זה יש היבטים עובדתיים ומשפטיים משותפים להליכים שהיא מנהלת כנגד העירייה ויש להם השפעה ישירה על חיובה בארנונה.

5. בקשת המבקשת לעיין במסמכים הועברה לתגובת הצדדים בתיק. חנ"ח לא מצאה לנכון להגיב לבקשה. הערייה מצידה מתנגדת לבקשת העיון. לטענתה, בקשת המבקשת נובעת מסקרנות גרידא, שכן הדרישה שהוצאה לחנ"ח לתשלום ארנונה אינה קשורה כלל במבקשת. בנוסף, נטען כי המבקשת לא נימקה את בקשתה.

יצוין כי המבקשת הוסיפה הבהרה לבקשתה ובה הסבירה את מניעי הבקשה ואת החשיבות אותה היא רואה למתן זכות העיון.

הכרעה

6.נקודת המוצא לדיון הינה כי לכל אדם יש זכות לעיין בתיקי בית המשפט. זכות העיון נגזרת מעיקרון פומביות הדיון המעוגן בסעיף 3 לחוק-יסוד: השפיטה. סעיף זה קובע כי "בית משפט ידון בפומבי, זולת אם נקבע אחרת בחוק או אם בית המשפט הורה אחרת לפי חוק". עוד נזכיר את הכלל החל על רשות ציבורית שלפיו, מסמכים שברשותה צריכים להיות פתוחים וגלויים לציבור, אלא אם יש הוראה חקוקה האוסרת את זה (ע"א 4825/97 גהל נ' פקיד השומה למפעלים גדולים, פ"ד נה(2) 433, 437 (2000)).

7.עיון בתיקי בית המשפט מוסדר בתקנות העיון. לפי תקנה 4(א) לתקנות העיון, ניתנת לכל אדם, גם אם אינו צד בהליך, זכות לבקש מבית המשפט לעיין בתיקי בית המשפט, כל עוד אין איסור על פי הדין על העיון. לפי תקנה 4(ב), המעוניין לעיין נדרש להגיש בקשה לעיון בתיק לבית המשפט. הבקשה צריכה להיות מנומקת, לפי תקנה 4(ג). בתקנה 4(ד) נקבע כי לצורך מתן החלטה בבקשה, נדרש בית המשפט לערוך איזון בין אינטרסים וזכויות מנוגדים ולשקול שיקולים שונים, כמו סוג העניין הנדון, מידת הפגיעה הפוטנציאלית בצדדים כתוצאה מהעיון וסבירות הקצאת המשאבים לצורך העיון. משמע, זכות העיון הינה יחסית ואינה בלתי מוגבלת.