אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> בילג נ' עירית תל-אביב-יפו

בילג נ' עירית תל-אביב-יפו

תאריך פרסום : 28/09/2017 | גרסת הדפסה

עת"מ
בית משפט לעניינים מנהליים תל אביב - יפו
18572-05-17
17/09/2017
בפני השופטת:
רחל ברקאי

- נגד -
העותר:
אליהו מאיר בילג
המשיבה:
עירית תל-אביב-יפו
עו"ד גלי זוסמן
פסק דין
 

 

בפני עתירת העותר לביטול חיובי ארנונה, אותם מבקשת המשיבה (להלן: "העיריה") לגבות ממנו, בטענת התיישנות ולחילופין שיהוי ניכר.

 

  1. העותר הינו הבעלים והמחזיק של בית מגורים ברח' רומנילי 19 בתל אביב (להלן: "הנכס").

     

  2. בשנת 2008 פעלה העיריה להגדלת שטח הנכס לצרכי ארנונה, וזאת לטענתה לאחר שהסתיימה בניה שביצע העותר בנכס, על דרך של הגדלת הקירוי במרפסת הצפונית וסגירת המרפסות בקומת הקרקע מעל מרתף חלקי. שטח הנכס עודכן לחיוב בארנונה והוגדל מ- 110 ממ"ר ל- 135 ממ"ר, החל מיום 1.1.08.

     

  3. לאחר תכתובות יזומות בין העותר לבין העיריה, התאפשרה מדידה של הנכס בחודש יוני 2009, ושטח הנכס לחיוב בארנונה הוקטן מ 135 ממ"ר ל-129 ממ"ר, החל מיום 1.1.08, תוך מתן זכות הגשת השגה בפני מנהל הארנונה.

     

  4. ביום 5.12.09 שלח העותר הודעת השגה בעניין השטח לחיוב בארנונה, כשהוא מבקש להשיג אחר חיובו בארנונה לגבי שטח מרפסת, לתוכה כרך גם דרישה להשבת כספים אשר לטענתו נגבו ממנו ביתר שלא כדין.

    הודעה זו הופנתה אל מחלקת גביית ארנונה, מחלקת חיובי ארנונה, היועמ"ש לעיריה וכן אל מבקר העיריה.

     

  5. העותר לא קיבל כל מענה להשגה ואולם, במכתב אשר נשלח אליו על ידי העיריה, מיום 25.01.2010, צוין כי מכתבו מיום 5.12.09, אינו בגדר "השגה" מאחר והוא מופנה אל מבקרת העיריה ולא אל מנהל הארנונה.

     

  6. העותר חזר והלין בפני העיריה, כי מכתבו מיום 5.12.09 עניינו "השגה". ואולם, העיריה דחתה פנייתו זו על הסף במכתב נוסף מיום 25.05.2010, בטענה כי אין המדובר בהשגה וכי בירורים כספיים עליו לעשות אל מול מחלקת גביית הארנונה.

     

  7. לטענת העותר במהלך שנת 2010 פנה הוא טלפונית אל מחלקת הגבייה בעיריה ומוקדנית השיבה לו, כי הוחלט שלא לגבות ממנו את החוב. לפיכך, ובעקבות שיחה זו, ראה עצמו פטור מכל חוב.

     

  8. לדבריו גם העיריה לא נקטה נגדו בהליכים לגביית החוב וזאת עד ליום 17.3.2015, כחמש שנים מאוחר יותר. לגרסתו, באותו יום חזר הוא לביתו לאחר חגיגת נישואיו לבחירת ליבו, ומצא בגינת ביתו מכתב דרישה לתשלום חוב ארנונה, אזהרה בטרם נקיטת הליכים, מכתב אותו שלחה אליו העיריה.

     

  9. לטענת העותר בעקבות קבלת מכתב דרישה זה פנה הוא בשורה של מכתבים אל היועמ"ש בעיריה והזכיר את ההתכתבות הקודמת בנדון, לרבות שיח טלפוני שקיים עם העיריה. לטענתו, פניותיו לא נענו ואולם, בשיחה טלפונית מיום 6.5.2015 השיבה לו עובדת המחלקה, עמה ניהל השיחה, כי קיבלה הוראה שלא לנהל עמו שיחות. העותר העביר מספר פניות למחלקה המשפטית ופניותיו לא נענו. (אעיר כבר עתה כי העיריה בתגובתה נמנעה להתייחס לטענות אלו).

     

  10. העותר שב ופנה אל מחלקת הארנונה בעיריה, שם לדבריו, קיבל תשובה ולפיה מעוכבים הליכי הגבייה נגדו עד לסיום בירור טענותיו.

    ואולם, להפתעתו, ביום 5.5.2017, בשיחה טלפונית שניהל עם הבנק, נודע לו כי העיריה הטילה עיקול על חשבון הבנק שלו.

     

     

  11. בעקבות הטלת העיקולים על חשבון הבנק הזדעק העותר והגיש, ביום 9.5.17, עתירה זו לבית המשפט.

     

    טענות העותר

  12. במסגרת העתירה טען העותר כי מכוח הנחיות היועמ"ש 7.1002 – בעניין הפעלת הליכי אכיפה מנהליים לפי פקודת המיסים – גביה – פברואר 2012 (להלן: "הנחיות היועמ"ש"), המקצרות את תקופת ההתיישנות ל- 3 שנים, יש לקבוע כי הליכי הגבייה התיישנו ועל כן יש להורות על ביטולם.

     

  13. לטענתו, העיריה לא עשתה שום פעולה אופרטיבית לגביית חובותיו, מאז אוגוסט 2008 ועד הטלת העיקול בבנק בחודש מאי 2017 או לכל המוקדם בעת שליחת מכתב האזהרה מחודש מרץ 2015. לטענתו, גם אם נשלחו דרישות תשלום ו/או אזהרות קודמות על ידי העיריה אליו, אין לראות בכך פעולה אופרטיבית מצד העיריה, מאחר ואזהרות אלו לא הגיעו לידיו והעיריה לא הוכיחה כי ידע על פעולות אלו, על מנת שניתן יהיה להגדירן כפעולות אופרטיביות אשר נעשו לשם גביית החוב, והכל לצרכי התיישנות.

     

  14. לחילופין, טען כי גם אם אין להחיל על המקרה הנדון את הנחיות היועמ"ש, עדיין יש לקבוע כי חל שיהוי ניכר בתוך תקופת ההתיישנות המצדיק ביטול פעולות הגבייה.

     

  15. לחילופי חילופין טען, כי מקום שלא השיבה העיריה להשגה אותה הגיש בעניין החוב הנטען, יש לקבוע כי טענותיו התקבלו ובהתאם לאיין החוב.

     

    טענות המשיבה

  16. העיריה טענה, כי נקטה כנגד העותר בהליכי אכיפה מינהלים לגביית החוב כבר ביום 21.10.13, על דרך של שליחת דרישת תשלום חוב, לפי סעיף 4 לפקודת המיסים (גביה). לטענתה, הדרישה נשלחה לכתובת העותר, כפי שהיא מופיעה במשרד הפנים, רח' ארנון 7 גבעתיים. (כתובת זו היתה עדכנית במשרד הפנים עד ליום 24.8.14).

     

    כן צוין, כי ביום 29.11.11 נשלחה תזכורת לתשלום לכתובת הנכס (רח' רומנילי 19 תל אביב), וביום 24.1.16 נשלחה הודעה על קיום חוב לכתובת הנכס.

     

    עוד ציינה העיריה, כי דרישה מיידית לתשלום חוב מכוח סעיף 4 לפקודת המיסים (גביה), נשלחה אל העותר גם ביום 2.12.13, ולאחריה ביום 24.12.15 וביום 2.2.16, כולן לכתובת הנכס, ברח' רומנלי 19 תל אביב.

  17. טוענת העיריה, כי במהלך השנים ערכה היא ניסיון לרישום בעיקול בכתובת הנכס בחודש מרץ 2015 וכן נשלחו באמצעות מערכת מדיה מגנטית, עיקולים לחברות אשראי, חברות ביטוח ובנקים, החל מחודש יוני 2014 , אך אלו לא הניבו פרי.

     

  18. אשר לטענת ההתיישנות מכוח הנחיות היועץ משפטי, טענה העיריה כי תחולתן הינן מחודש אוקטובר 2012, ובהנחיות אלו נקבע, כי אלה יחולו על חובות קיימים שטרם התיישנו.

    במקרים אלה, קובעות ההנחיות, תשלח הודעת הדרישה לפי הפקודה, בתוך שנתיים מיום תחילתה של הנחיה זו, והרשות תמשיך לנהוג לאחר מכן לפי ההנחיה, ובלבד, שלעניין חובות שביום תחילתה של הנחיה זו חל עליהם שיהוי – טרם התיישן החוב.

    19.נוכח האמור, טענה העיריה, כי לא יכולה להישמע כלפיה כל טענת התיישנות מאחר ונקטה בהליכי גבייה כנגד העותר במהלך כל השנים ובפרט במהלך השנים 2013-14-15.

    בעניין זה הפנתה העיריה לפסק דין עע"מ 8832/12 עיריית חיפה נגד יצחק סולומון (מיום 15.4.15), שם נקבע, כי פעולת גביה שהובאה לידיעת החייב, מקימה חזקה בדבר איפוס תקופת ההתיישנות. רוצה לומר, כי טענת העותר שנטענה לעניין התיישנות, נסתרת מכוח העובדה, כי העותר מעיד על דרישות שנתקבלו אצלו לאורך התקופה.

    20. הוסיפה העיריה וטענה, כי יש לדחות טענות העותר לעניין גודל הנכס לחיוב, טענות אותן היה על העותר למצות בהליכי השגה וערר בפני ועדת הערר ולא במסגרת עתירה מינהלית זו.

    21.לבסוף טענה לשיהוי בפניית העותר אל בית המשפט כאשר לטענתה היה עליו למצות זכותו להגשת עתירה כנגד הרשות בסמוך לאחר קבלת האזהרה בטרם גבייה, אותה קיבל בחודש מרץ 2015, ולא להשהות פנייתו שנים מאוחר יותר.

     

    דיון והכרעה

    22. טענת השיהוי – טענת הסף אותה העלתה העיריה- ראיתי לנכון לדחות.

    לכאורה, יש לראות במועד בו קיבל העותר אזהרה לפני גבייה בחודש מרץ 2015 – כמועד ממנו יחל מניין הימים להגשת העתירה. ברם, כעולה מכתב העתירה, והעיריה לא כפרה בכך, נוהל דין ודברים בין העותר לבין העיריה על פיהם יכול היה העותר להבין כי העיריה עיכבה את הליכי הגביה נגדו עד למיצוי בירור טענותיו.

    אמנם, ניהול מו"מ או החלפת דברים, אינו יכול לכשעצמו, לשמש חסם בפני טענת שיהוי (בג"צ 410/78 מילס ישראל בע"מ נ' שר האוצר (ניתן 18.1.79), אולם, העיריה יצרה אצל העותר מצג עליו יכול היה להסתמך כי עניינו זוכה לבירור ועל כן המתין לתשובתה. – "תשובה" אותה קיבל למעלה משנתיים מאוחר יותר על דרך של עיקול חשבון הבנק שלו.

    בנוסף, לא הצביעה העיריה על נזק מיוחד שיגרם לה כתוצאה מבירור העתירה להיפך, נסיבות העניין מחייבות בירור הטענות מקרוב, נוכח התנהלות בלי הולמת מצד העיריה, ולו בנסיבות בהן נמנעה במודע מליתן מענה ברור וענייני לטענות העותר, אשר הזדעק בפניה זו אל בית המשפט לאחר שעוקל חשבון הבנק שלו.

     

    23.לגופו של עניין המדובר בחוב ארנונה, על סך של 360 ₪ נכון לאוגוסט 2008, הנובע מהפרשי חיובים עקב הגדלת שטח הנכס בו מחזיק העותר, כך לטענת העיריה. בפיו של העותר, כפי שפירט בהודעת ההשגה שלו, נמצאו טענות הנוגעות לגודל שטח הנכס ועדכון רטרואקטיבי של החיובים. (טענות שאינן עומדות על הפרק בעתירה זו)

    יש להניח כי אזרח אחר היה נוטש המערכה ומשלם את סכום החוב הנדרש על ידי הרשות ואולם, העותר לא הרים ידיים וביקש למצות זכויותיו אל מול הרשות ועל כן חזר ופנה אל העיריה בכתב ובטלפונים ואילו זו הדפה אותו על הסף מבלי להטות אוזן קשבת לגופן של טענות.

    נכון, טענות העותר ארוכות ומסורבלות, מכתביו קשים לקריאה, בפרט אלה הכתובים בכתב יד. ואולם, עדין מחובתה של הרשות להטות אוזן קשבת לכל אזרח הבא בפניה, וליתן לו מענה גם אם שפתו או דרכו מסורבלת או חריגה.

     

    24.כך, לא מובן מדוע סירבה העיריה לראות במכתב ההשגה, אותו הגיש העותר בדצמבר 2009 כהשגה לכל דבר ועניין, גם אם הופנה לגורמים נוספים בעיריה, כגון מבקר העיריה.

    גם אם שגה העותר ולא הפנה ההשגה אל מנהל הארנונה, היה זה מחובתה של הרשות החבה חובת אמון ומתן שירות הולם כלפי האזרח, להעביר הודעת ההשגה אל מנהל הארנונה ולא להקפיד בקטנות ולדחות פנייתו על הסף, אך בשל כשל פרוצדורלי זה.

     

    25.די בטעם זה – העדר מענה להשגת העותר בסוגיית הארנונה - כדי לראות את טענותיו של העותר כאילו התקבלו ובהכרח להורות על ביטול הליכי הגבייה מכוח דרישת החוב הנדונה.

    ואולם, לא אעשה מלאכתי קלה ואוסיף ואתייחס לטענות המהותיות הנוספות אותן העלה העותר שעניינן התיישנות ו/או שיהוי.

     

    26.העותר העלה כאמור טענת התיישנות ולחילופין טענה בדבר שיהוי בהליכי הגבייה, המצדיקים ביטול דרישת החוב.

    גם אם לא נגועים הליכי הגבייה בהתיישנות על פי חוק, חל בנסיבות העניין שיהוי ניכר במיצוי הליכי הגבייה כנגד העותר. שיהוי המצדיק ביטול הליכי הגביה. אנמק:

     

    משטר השיהוי עומד בפני עצמו בכל הליך מינהלי. גם אם נהוג לעשות בו שימוש כנגד עותרים המשתהים בפנייתם אל בית המשפט בהליך המינהלי, יכול ותבחן טענת השיהוי אל מול מעשה הרשות.

    עמד על כך כב' השופט פוגלמן בעע"ם 8329/14 עירית קרית אתא נ' נילי קורן (ניתן ביום 31.5.16) – (להלן: "פרשת קורן"). כדבריו:

    "החובה שלא להשהות חלה אם כן על שני השחקנים בזירה הציבורית: זו חובתו של הפרט להעלות טענותיו נגד החלטת הרשות במועד המתאים, וזו גם חובתה של הרשות שלא להשתהות בקבלת החלטות מינהליות ובנקיטת צעדים מינהליים...., ובניסוחו היפה של כב' השופט י' זמיר, "הצדק אינו חד סיטרי. כשם שהוא עשוי לחסום טענה של האזרח, כך הוא עשוי לחסום גם טענה של הרשות" (ע"א 1188/92 הוועדה המקומית לתכנון ולבניה ירושלם נ' ברעלי, פ"ד מט(1) 463, 472 (1995)"

     

    חובה, אפוא, על הרשות להפעיל סמכותה במהירות הראויה. עקרון זה הינו בבחינת מושכלות ראשונים של מנהל תקין. חובה זו הינה חובה מנהלית הנובעת מעיקרון הסבירות שהוא עקרון יסוד במשפט המינהלי.

    עקרון זה חל גם בכל הנוגע להליכי גבייה מינהליים. הרשות אינה יכולה לנקוט בדרך של שב ואל תעשה במשך שנים רבות ואז להתעורר ולנחות על האזרח במפתיע תוך שימוש באמצעי גבייה מינהליים נוקשים. (ראה עת"ם 1312/07 אלזינטי נ' עירית לוד (פורסם בנבו 22.10.08) וכן פרשת קורן לעיל)

     

    כאמור, חובה על הרשות לפעול במהירות הראויה תוך מתן הדעת לחובתה כנאמן הציבור לפעול בסבירות ומידתיות גם בהליכי אכיפת החוק. בהתאם, על הרשות לנהוג בזהירות מירבית בטרם נקיטת אמצעי גבייה דרסטיים מכוח פקודת המיסים (גביה), שמא נחיצות ההליך ויעילותו אינם נדרשים נוכח גובה החוב.

    כנאמן הציבור, חבה הרשות בטרם נקיטת אמצעי גבייה דרסטיים, לשים לנגד עיניה ולהתחשב באינטרס ההסתמכות של הפרט, אשר נוכח חילופי דברים עם הרשות יכול להבין כי הרשות חזרה בה מדרישת החוב. אמנם, אינטרס ההסתמכות של הפרט אינו יכול לקבל משקל עוצמתי נוכח עמדה אחרת העומדת מנגד, והיא אינטרס ציבורי לגביית תשלומי חוב ואולם, מלאכת האיזונים מסורה לרשות נוכח עוצמת הכוח המסור לידיה.

     

    27.במקרה דנן נשאלת השאלה האם עשתה העיריה מאמצים לגבות החוב, במהלך השנים, או שמא זנחה את החוב. ככל שימצא כי העיריה ביקשה לגבות חוב ישן שלא פעלה לגבותו לאורך שנים כך תיטה הכף לדעה ולפיה גבייתו תעמוד בניגוד לחובה לפעול בהגינות. כך גם תבחן התנהלות הפרט שמא נגועה בחוסר תום לב המבטאת ניסיון לחמוק מתשלום החוב (ראה דברי השופט פוגלמן בפרשת קורן).

    בהינתן האמור לעיל, ונוכח השיקולים העומדים על כפות המאזניים בהכרעה בשאלה אם השתהתה העיריה בגביית החוב, מחד גיסא אינטרס הציבור לגבות מס אמת אל מול אינטרס ההסתמכות של הפרט , סבורה אני כי בנסיבות העניין גובר אינטרס הפרט.

    כפי שצויין לעיל, המדובר בדרישת חוב בסך של 360 ₪ נכון לתחילת שנת 2009 עליה המשיך והשיג העותר בפני העיריה.

    העותר הקפיד בהפניית בקשותיו והשגותיו לגורמים הרלבנטיים בעיריה במהלך שנת 2009, ואולם, תחת התייחסות עניינית לבקשותיו מצא העותר עצמו חשוף לחקירה משטרתית בחשד לדברי איומים כלפי עובדת העיריה.

    כאשר שב ופנה אל העיריה בשנת 2010 כדי לברר היכן עומדים הדברים נענה, כי הוחלט שלא לגבות חוב זה. העיריה לא סתרה גרסה עובדתית זו.

    על פי עמדת העותר לא ידע הוא דבר אודות דרישות תשלום חוב ששלחה העיריה אליו עד לחודש מרץ 2015.

    העיריה אמנם, הציגה מספר מכתבי דרישת תשלום, לרבות אזהרות על פי פקודת המיסים גביה, אשר נשלחו אל העותר במהלך השנים 2013 – 2014, ואולם, העיריה לא השכילה להציג בפני אישורי מסירה של דרישות התשלום אשר נשלחו אל העותר, ועל כן אין לראות בדרישות אשר נשלחו כהליכי גבייה אפקטיביים.

     

    יוצא אפוא, כי העיריה החלה לבצע פעולות גבייה אפקטיביים כנגד העותר רק החל מחודש מרץ 2015, כחמש שנים מאז הדרישה האחרונה שנשלחה אליו ועל כן יש לזקוף לחובתה שיהוי ניכר המבסס את אינטרס ההסתמכות של העותר לפיו הרשות חזרה בה מגביית החוב.

    לכך יש להוסיף, כי לא הוכח חוסר תום לב מצדו של העותר אשר ביקש למצות זכותו האזרחית כתושב העיר הנדרש לשלם תשלומי ארנונה שלטענתו אינם תואמים שטח דירתו ולחילופין, כי יש לבצע התאמות החיובים נגדו נוכח הפחתת שטח הארנונה אשר בוצע במהלך שנת 2009.

    עולה מן האמור, כי העותר יכול היה באמת ובתמים לסבור, כי נוכח טענותיו אשר נפרסו בפני העיריה במכתבו מחודש דצמבר 2009 נתקבלו טענותיו וחוב הארנונה הפעוט – בסך של 360 ₪ נמחק. כך גם סבר לאחר מענה טלפוני מפקידה במחלקת הארנונה בעיריה, בחודש מאי 2015, ולפיו מעוכבים הליכי הגבייה נגדו.

    כפי שציינתי לעיל, העיריה לא סתרה טענות אלו שבעובדה אשר באו מפי העותר.

    אל מול אינטרס הסתמכות מבוסס זה שקלתי את האינטרס הציבורי שעניינו גביית מס אמת על ידי הרשות ואולם, בנסיבות העניין סבורתני כי אין באינטרס הציבורי כדי להטות את התוצאה נוכח סכום החוב הזעום שעומד לגבייה.

     

    28.סוף דבר העתירה מתקבלת ואני קובעת כי יבוטלו הליכי הגבייה לגביית החוב נשוא ההליך מחמת שיהוי ולחילופין מחמת אי מענה מצד העיריה, להליך ההשגה אותו הגיש העותר.

    העיריה תישא בהוצאות העותר אותן אני מעמידה בנסיבות העניין – בהעדר ייצוג משפטי לעותר – על סך של 10,000 ₪ בלבד.

     

     

    ניתן היום, כ"ו אלול תשע"ז, 17 ספטמבר 2017, בהעדר הצדדים.

     

    Picture 1


בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.


חזרה לתוצאות חיפוש >>
שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ