עת"מ 18541-05-13 RETA נ' משרד הפנים

1.עניינה של העתירה בהחלטתה של רשות האוכלוסין שלא להמשיך ולתת לעותרת אשרת שהייה בישראל. העותרת מבקשת כי בית המשפט יבטל החלטה זו ואת ההחלטה לגרשה מישראל. זאת משום שהעותרת עומדת לטענתה בדבר מעמדם של פליטים משנת 1951 והפרוטוקול המשלים משנת 1967 (להלן: "אמנת הפליטים") בהיותה ממוצא סודני. לחלופין עתרה העותרת, כי אם יוחלט כי היא אינה עומדת בתנאי האמנה, שבית-המשפט יורה למשיבים להחיל על העותרת את מדיניות אי-ההחזרה וההגנה הזמנית הקבוצתית שחלה על תושבי סודן.

2.בין הצדדים אין למעשה מחלוקת ביחס לרקע העובדתי של העותרת - העותרת היא נוצרייה שנולדה בחרטום שבסודן שנת 1982. אביה של העותרת הוא ממוצא אתיופי ואמה היא ארתיראית. העותרת אינה נושאת דרכון סודני וספק אם היא יכולה לקבל דרכון כזה בהיותה נוצרית.

הוריה של העותרת עברו בשנת 1995 לגור באתיופיה, והיא נשארה לגור עם סבתה בסודן. במהלך השנים 2000-2001 הגיעה העותרת לאתיופיה לתקופה של כשבועיים כדי לנסות לאתר את הוריה. מאחר שהיא לא מצאה אותם, היא חזרה לסודן. העותרת שהתה בסודן עד שנת 2003.

בשנת 2003, לאחר שסבתה נפטרה, יצאה באופן בלתי חוקי מסודן (שכן היא אינה נושאת דרכון סודני). העותרת נכנסה לישראל ממצרים כמסתננת, ומאז היא שוהה בישראל.

3.ביום 7.4.13 ניתנה החלטתה של רשות האוכלוסין בעניינה של העותרת. בהחלטה נקבע כי העותרת אינה זכאית למעמד של פליטה משום שלאור הרקע העובדתי שצוין בהחלטה (שהוא בבסיסו הרקע העובדתי שצוין לעיל), העותרת אינה זכאית להגנת האמנה – גם אם כל העובדות שצוינו על-ידיה יוכחו כנכונות. החלטה זו היא נושא העתירה הנוכחית.

4.כפי שיפורט להלן, אני סבורה כי דין העתירה להידחות. ראשית, העותרת לא הוכיחה לטעמי כי היא זכאית להגנה מכוח אמנת הפליטים, וזאת – גם אם יתקבלו טענותיה העובדתיות (שכאמור אינן שנויות למעשה במחלוקת) במלואן.

5.המונח "פליט" מוגדר באמנת הפליטים כאדם "הנמצא מחוץ לארץ אזרחותו בגלל פחד מבוסס היטב להיות נרדף מטעמי דת, גזע, אזרחות, השתייכות לקיבוץ חברתי מסוים או להשקפה מדינית מסוימת, ואיננו יכול להיזקק להגנתה של אותה ארץ או אינו רוצה בכך בגלל הפחד האמור".

האמנה קובעת כי "שום מדינה ממדינות האמנה לא תגרש ולא תחזיר פליט באיזו צורה שהיא אל גבולות הארצות שבהן יהיו חייו או חירותו בסכנה מטעמי גזע, דת, השתייכות לקיבוץ חברתי מסוים או להשקפה מדינית מסוימת".

כלומר, מכוח האמנה זכאי אדם למעמד של פליט או הוא הוכיח קיומו של "חשש מבוסס" –well-founded fear לרדיפה מאחד מהטעמים המפורטים באמנה.