עת"מ
בית משפט לעניינים מנהליים באר שבע
|
17116-05-16
30/05/2016
|
בפני השופטת:
רות אבידע
|
| - נגד - |
העותר:
פריד גראבלי
עו"ד רענן כרמון
|
המשיבה:
מדינת ישראל
משרד ראש הממשלה/המשרד הראשי
שר הביטחון
ממונה על מינהלת התיאום והתקשור
עו"ד ירון פנש
|
| פסק דין |
1. העותר, תושב עזה, עתר לחידוש האישור לכניסתו לישראל לצרכי מסחר שלטענתו החזיק בו במשך כעשרים שנה. המשיבים טענו כי דין העתירה להידחות.
2. עולה מהעתירה כי העותר, המתגורר בעזה, בשנות הארבעים לחייו הינו בעלים של חברה גדולה לייבוא בדים מסוגים שונים לעזה. העותר ומשפחתו העניפה ועשרות משפחות נוספות עובדים בעסקי העותר ומתפרנסים מהם. עוד נטען בעתירה, כי העותר מייבא בדים לא רק מישראל אלא אף מסין באמצעות מכולות המגיעות לנמל אשדוד ומשם מועברות לעזה. אי חידוש אישור הכניסה לישראל, נטען ע"י העותר, יביא להרס העסקים המשפחתיים ואובדן הכנסה ופרנסה לא רק לעותר ומשפחתו אלא אף לעשרות העובדים בעסקי העותר ומשפחותיהם.
3. בחודש 11/15, נעצר העותר לאחר שהעביר שלא כדין סכום של 250,000 ₪ לחלפן כספים בחברון. לטענת העותר – בעתירתו – "התהליך היה פשוט: החלפן החברוני "שחרר" 250,000 ₪ של שותפיו בעזה בהוראה טלפונית (פחות עמלת העברה) לידי מנהל הכספים של העותר – ובו זמנית העותר בחברון מסר לידיו של החלפן בחברון סכום זהה. אולם, ללא ידיעתו של העותר התמים – התברר שהחלפן בחברון היה קשור בקשרי כספים עם החמאס – והיה תחת מעקב של השב"כ. ברגע שהעותר העביר לו בתום לב את ההפקדה – הוא נחשד בסיוע". בעקבות העברת הכספים לחלפן כאמור, נעצר העותר, ושהה במעצר במשך 24 ימים. ביום 8/12/15, בעקבות הסדר טיעון שנערך בין העותר והתביעה הצבאית, הורשע העותר בעבירה של הוצאת כספי אויב מהאזור, עבירה לפי סעיפים 6(ד) לצו בדבר הכנסת כספים לאזור (יהודה ושומרון) (מספר 973), התשמ"ב-1982; ו- 199ג(א) לצו בדבר הוראות ביטחון [נוסח משולב] (יהודה ושומרון) (מספר 1651), התש"ע-2009. בהתאם להסדר הטיעון, נדון העותר ל- 24 ימי מאסר שאותם כבר ריצה במעצרו, וכן לקנס בסך 30,000 ₪ ולמאסר על תנאי.
4. בינואר 2016, ביקש העותר לחדש את אישור כניסתו לישראל לשם עסקיו, אך נענה בשלילה. בתגובת מנהלת תאום וקישור עזה נאמר, בין היתר, כי הגורמים המוסמכים החליטו שלא לאשר את כניסתו לישראל "מטעמים ביטחוניים" וכן בגין התנגדות המשטרה לאור עברו הפלילי של העותר. הצעתו של העותר להפקיד ערבות בנקאית שתבטיח את ציותו לחוקי המדינה אף היא נדחתה – ומכאן העתירה בענייננו.
5. לטענת העותר, הסירוב לאפשר לו להיכנס לישראל יסב אסון כלכלי כבד עליו ועל משפחתו ומשפחות העובדים בעסקיו. עוד טען כי מסירת הכספים לחלפן בחברון היתה מעידה חד פעמית שכן לעותר אין רישום פלילי כלשהו וכאמור מזה שנים הוא נכנס ויוצא מישראל במסגרת ניהול עסקיו. לטענת העותר, העברת הכספים ב- 11/15 לחלפן בחברון נעשתה בתמימות ולכן אין זה מידתי שבעקבות העברה זו ייאסר על העותר להיכנס לישראל ובכך למוטט את מטה לחמו ומטה לחמם של אחרים התלויים בו. ב"כ העותר אף אזכר את ההלכות שנקבעו בבג"צ 799/80 פנחס שללום נ' פקיד הרישוי לפי חוק כלי הירייה, 1949 ואח', שם נקבע כי לא הרי ביטול רישיון שכבר ניתן, כי הרי מתן רישיון חדש, שכן משניתן רישיון, מקבל הרישיון רשאי להניח שרישיונו לא יבוטל אלא אם יתרחש אירוע חדש אשר יוכיח "בצורה משכנעת, באופן שאינו מותיר מקום לספק סביר בדבר התרחשותו" ואשר יהא בו כדי להצדיק את ביטול הרישיון.
6. בענייננו, טענה המשיבה כי אכן התרחש אותו אירוע המצדיק את ביטול אישור הכניסה לעותר לשם ניהול עסקיו, ושהיה לו במשך שנים רבות. בפרפרזה של החומר הסודי שמסר ב"כ המשיבה בראשית הדיון, נאמר: "אשר לסכום כסף של 230,000 ₪ אשר הועבר ע"י העותר בחודש 11/15, המדובר בהעברת כספים שנעשתה באופן שאינו תמים. המדובר בהעברה בצורה חשאית של כספי טרור ואין מדובר בחלפנות כספים, כפי טענת העותר".
7. עיינתי בחומר הסודי שהוגש לעיוני, ומצאתי שיש בחומר תימוכין לאמור בפרפרזה, וכי לא מדובר בהעברת כספים תמימה, כנטען ע"י העותר.
8. בנסיבות אלה, לא מצאתי כי יש מקום להתערב בהחלטת המשיבה ולפיכך, העתירה נדחית.
9. העותר ישלם למשיבה הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום של 5,000 ₪. הסכום האמור, יישא הפרשי הצמדה וריבית עד לתשלומו המלא בפועל.
10. מזכירות בית המשפט מתבקשת לשלוח עותק מפסק הדין לב"כ הצדדים.
ניתן היום, כ"ב אייר תשע"ו, 30 מאי 2016, בהעדר הצדדים.
חתימה