דחיית עתירת הורות משותפת לחייב את משרד הפנים לרשום מען של שני ההורים

"שלושה שותפין יש באדם: הקדוש ברוך הוא, ואביו ואימו"

(נדה לא, א)

בעתירה שבפניי מתבקש בית המשפט להורות למשיב לרשום מען נוסף לילדים אשר להוריהם הסדר משפטי של חזקה (משמורת) משותפת או אחריות הורית משותפת, כך שלילדים אלו יהיו רשומים במרשם האוכלוסין שני מענים (מען אצל כל הורה); כן מתבקש בית המשפט לצוות על המשיב לפרסם נוהל מוסדר ופומבי לעניין רישום שני מענים לילד; והכל במסגרת חוק מרשם האוכלוסין, התשכ"ה-1965 (להלן – חוק מרשם האוכלוסין)

הרקע הדיוני

1. ביום 9.9.13 הגישה העותרת (עמותת "הורות משותפת = טובת הילד") עתירה לבית המשפט לעניינים מינהליים בתל אביב, בגדרה ביקשה להורות למשיב לרשום לכל ילד, אשר להוריו הסדר משמורת משותפת או אחריות משותפת, שני מענים במרשם האוכלוסין. ביום 13.10.13 הגישה העותרת הודעה, מיוזמתה, בה טענה כי לבית המשפט לעניינים מינהליים בתל אביב נתונה הסמכות המקומית לדון בעתירה, שכן המשיב יושב בכל רחבי הארץ. עם זאת, ביקשה העותרת, כי ככל שיקבע בית המשפט שהסמכות נתונה לבית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים, יעביר נא את העתירה אליו. ביום 20.10.13 ביקש המשיב לדחות את העתירה על הסף בשל כל אחד מאלו: (1) היעדר סמכות עניינית, משום שהסעד המבוקש אינו בסמכות בית המשפט לעניינים מינהליים; (2) מעשה בית דין, שכן בעניין כבר קיים פסק דין - בג"צ 1273/13 עמותת "הורות משותפת = טובת הילד" נ' מדינת ישראל (18.6.13) (להלן – בג"צ הורות משותפת); (3) אי ניקיון כפיים, הואיל והעותרת, כך נטען, הסתירה עובדות רלוונטיות; (4) היעדר סמכות מקומית , שכן מושב רשות האוכלוסין מצוי בירושלים.

2. ביום 21.10.13 הגישה העותרת את תגובתה לבקשה לסילוק על הסף. ביום 4.11.13 הגישה העותרת הודעה נוספת, לפיה, עתירתה עוסקת למעשה בחובה המוטלת על פקיד הרישום מכח סעיף 2א לחוק עדכון כתובת, תשס"ה-2005 (להלן - חוק עדכון כתובת). ביום 7.11.13 קבע בית המשפט לעניינים מינהליים בתל אביב כי הוא נעדר סמכות מקומית לדון בעתירה והעבירה לבית משפט זה.

3. ביום 21.11.13 הוריתי כי המשיב יגיש תגובה מקדמית לעתירה, בגדרה יתייחס גם לשאלת הסמכות העניינית של בית משפט זה לדון בה. ביום 23.12.13 הגיש המשיב תגובתו, במסגרתה חזר וטען כי דין העתירה להימחק על הסף מחמת היעדר סמכות עניינית. עוד טען כי הודעת העותרת, לפיה מקור העתירה בחוק עדכון כתובת, לא קיבלה כל ביטוי בעתירה ולא פורשה בהודעה בה נטענה. לפיכך טען כי מדובר בטענה שנטענה בדיעבד, בחוסר תום לב ותוך הרחבת חזית אסורה. כן חזר המשיב על טענותיו באשר למעשה בית דין ואי ניקיון כפיים.

4. בדיון שנערך בפניי ביום 7.1.14 נדונה טענת חוסר הסמכות העניינית. במהלך הדיון הסכימו הצדדים כי הסעד אותו מבקשת העותרת (רישום מען כפול) לא כלול בגדר סעיף 2א לחוק עדכון כתובת, לפיו: "הורהו של קטין אשר מענו הרשום [של ההורה] במרשם האוכלוסין אינו המען הרשום של ילדו הקטין, רשאי לבקש מפקיד הרישום לרשום את מענו הרשום במרשם האוכלוסין או את כתובתו למשלוח דואר לפי סעיף 2, ככתובת נוספת למשלוח דואר לקטין". עוד הסכימו כי בקשת העותרת צריכה להתברר בהתייחס לחוק מרשם האוכלוסין. בעניין זה הוסיף מר רוה, יו"ר העותרת ונציגה בעתירה זו, כי עניינה הוא המען "במובן המלא שלו" (פרוטוקול הדיון, עמ' 4, שורה 28). בתום דיון זה החלטתי כלהלן:

   ... נותרתי בדעתי כי משהועברה העתירה לבית משפט זה על ידי בית המשפט לעניינים מנהליים בתל אביב מחמת חוסר סמכות מקומית – אף הסמכות העניינית לדון בעתירה נתונה לבית משפט זה בלבד, אשר "לא יעבירנו עוד" כמצוות המחוקק. לשון אחר, העובדה שבית המשפט המחוזי בתל אביב העביר את העתירה לבית משפט זה אך בשל חוסר סמכותו המקומית לדון בה, מבלי להידרש לשאלת הסמכות העניינית, הגם שזו הועלתה ונטענה על ידי המשיבים לעתירה, אין בה כדי להותיר את שאלת הסמכות העניינית פתוחה. ברע"א 3319/00 שור נ' בן יקר גת – חברה להנדסה ובניין בע"מ, פ"ד נה(2) 817, נקבע מפי המשנה לנשיא, השופט ש' לוין, כי משהועבר עניין מבית משפט אחד למשנהו מחמת חוסר סמכות מקומית, לא תישמע עוד טענת חוסר סמכות עניינית ובית המשפט לא יעבירנו עוד. ברי כי בהוראה זו – לא יעבירנו עוד – ביקש המחוקק למנוע מצב שבו סוגית הסמכות תהפוך למעין נדנדה, שעליה יטולטל האזרח מערכאה לערכאה. על כן, אני קובע כי הסמכות העניינית לדון בעתירה זו נתונה לבית משפט זה, מכוח ההעברה האמורה, וזאת בהתייחס גם לחוק מרשם האוכלוסין, התשכ"ה-1965, שאינו מנוי בתוספת הראשונה לחוק בתי משפט לעניינים מינהליים, התש"ס-2000.

   אשר ליתר טענותיהם המקדמיות של המשיבים, הרי שלאור העובדה כי בכוונתי להורות לעותרת להגיש כתב עתירה מתוקן, שבו יפורטו כל ההליכים הקודמים, אינני רואה לסלק את העתירה על הסף מחמת חוסר ניקיון כפיים של העותרת, וגם אינני קובע כי בנסיבות המקרה היה משום חוסר ניקיון כפיים בעצם אי פירוט אותם הליכים קודמים. מאותו טעם גם אינני רואה מקום להידרש לטענת מעשה בית הדין. טענה זו תהא שמורה למשיבים במסגרת כתב תשובתם לעתירה המתוקנת שתוגש...

5. לאחר הדברים האלו הגישה העותרת את עתירתה המתוקנת (להלן - העתירה המתוקנת).