אמפי (א.ק.) בע"מ נ' עירית תל-אביב-יפו

בקשה לצו ביניים שהוגשה ביום 6/4/17 בה מבוקש ליתן צו לשמירת המצב הקיים המורה למשיבה להימנע מנקיטת כל פעולה שתמנע מהמבקשת מלהמשיך ולהשכיר מתקני חוף בחוף הילטון בת"א (להלן: "חוף הילטון") וכן צו המורה למשיבה לעכב ו/או לדחות את החלטתה להפעיל בעצמה עסק של השכרת מתקני חוף בחוף הילטון ולהתיר למבקשת להשכיר את מתקני החוף בחוף הילטון, כפי שהוא עושה זה שנים רבות (מ-2004).

זאת, עד להכרעה בעתירה, בה מבוקש להורות למשיבה לחדש את ההיתר שניתן למבקשת להשכרת מתקני חוף עד לתקופת הסכם ההפעלה שיש למבקשת לגבי המבנה (המסעדה שהיא מפעילה) בחוף הילטון, שעתיד להסתיים ב-31/3/18 באותם תנאים שנקבעו בהסכם הפשרה שקיבל תוקף של פסק דין ביום 25/1/17 שנעשה בעת"מ (ת"א) 28917-04-16 (להלן: "העתירה המנהלית") עם חמישה מפעלים של חופים אחרים שלגביהם הסכימה העירייה להאריך את ההיתרים (להלן: "הסכם הפשרה").

בקצירת האומר, לשיטת המבקשת יש להחיל עליה את אותם התנאים שהוסכמו בהסכם הפשרה בעתירה המנהלית עם המפעילים האחרים של החופים האחרים שעמם נעשה הסכם הפשרה שההסכמים שלהם עם המשיבה דומים לאלו של המבקשת, כאשר אם הייתה מצטרפת המבקשת לעתירה המנהלית הנ"ל, הסכם הפשרה שנעשה היה ודאי חל גם לגביה והמשיבה גם לא טענה בהליכים הקודמים שהמבקשת הייתה צד להם שקיים שוני בין מפעילי החופים בנושא מתקני החוף ואין כל נימוק המצדיק את הפלייתה לעומת המפעילים שעמם נעשה הסכם הפשרה.

זאת, לאחר שהמבקשת הייתה צד להליך משפטי שהתנהל נגד המשיבה בעת"מ (ת"א) 24877-04-14 (להלן: "העתירה הקודמת") בה ניתן פסק דין ולא הצטרפה להליך בעתירה המנהלית שהוגשה ב-2016 ע"י חמישה מפעילי חופים אחרים, מתוך הבנה כי המשיבה כרשות ציבורית המחוייבת לנהוג בשיוויון, תנהג לגביה באופן דומה, כפי שייקבע לגבי המפעילים האחרים שיש להם הסכמים דומים עם המשיבה ואתרים.

והנה, נודע למבקשת כי על פי הסכם הפשרה המפעילים שהגישו את העתירה המנהלית ימשיכו לספק ולהשכיר את מתקני החוף למשך תקופה נוספת (של עד שנתיים ימים) והיא ביקשה להחיל גם עליה את תנאי הסכם הפשרה, ברם נאמר לה כי המשיבה החליטה להשכיר בעצמה את מתקני החוף בחוף הילטון בו מפעילה המבקשת עסק של בית אוכל ואין בכוונתה לחדש למבקשת את ההיתר להתקנת מפעילי החוף כפי שנעשה עם מפעילי חופים אחרים (כאשר יש לציין כי ההיתר היה מתחדש מידי שנה מה-1 לאפריל עד 31/3 של השנה העוקבת וזאת באמצעות חברת אתרים).

לטענת המבקשת, החובה (והזכות) להשכרת מתקני חוף היא חלק בלתי נפרד מהסכם ההפעלה וההסכמים השנתיים שנעשו בקשר לכך שלובים בו ומהווים חלק ממנו, כאשר סירוב המשיבה לבקשה למתן היתר מהווה הפרה בוטה של הסכם ההפעלה וכן פוגע בעקרון השיוויון ומהווה אפליה אסורה ואכיפה בררנית פסולה הפוגעת בתחרות ובחופש העיסוק, תגרום לה לנזקים כספיים אדירים ואף עלולה להביא לקריסתה.

לטענת המבקשת, סיכויי העתירה להתקבל גבוהים ומאזן הנוחות נוטה לטובתה, שכן מטרת הבקשה הינה שמירה על המצב הקיים ובחינת זכויות הצדדים בטרם ישונה המצב הקיים המתקיים שנים רבות, תוך שבבקשה הודגש הנזק העלול להיגרם למבקשת אם תימנע ממנה ההפעלה בחופשת הפסח.