עת"מ 11870-09-14 סימסק נ' משרד הפנים

בעקבות הדיון המפורט שהתקיים לפניי ביום 13.11.2014, ובעקבות הערות בית המשפט שבאו באותו הדיון, הודיע העותר שהוא חוזר בו מן העתירה. בהמשך להודעה זו, אני מורה על דחיית העתירה שבכותרת.

בכל הקשור לסוגיית ההוצאות, הרי שבנסיבות המקרה יש מקום לקבל את בקשת ב"כ המשיב שבאה גם בדיון שהתקיים לפניי, ולפיה על העותר לשאת בהוצאות משפט בהליך זה. נכון הדבר שהשאלה שהועלתה לבירור בעתירה מלכתחילה היא שאלה רצינית במהותה ולו במובן הטעם שבגינו התבקש להתערב בהחלטת ועדת ההשגה לזרים וכדי דיון לגופו של עניין בוועדה הבין משרדית בטענת העותר שלפיה נשקפת סכנה לחייו אם יחזור לארץ מוצאו טורקיה. אולם הגם שהטענה הייתה רצינית במהותה, נסיבות המקרה לא היו כאלה שהצדיקו מלכתחילה את הגשת העתירה לבית משפט זה. החלטת המשיב שלא להעביר את הבקשה בנסיבות המקרה לדיון בוועדה הבינמשרדית הייתה על פניו החלטה סבירה והדברים נומקו גם בהחלטת ועדת ההשגה לזרים שהייתה סבירה אף היא. כך עלה מהראיון שנעתר לעותר במסגרת בקשת המקלט ובכלל – גרסת האיום של העותר על חייו הייתה בעייתית ונעדרת פירוט הכרחי. גרסה זו גם לא עלתה בקנה אחד עם העובדה שהעותר לא התלונן לפני רשויות החוק בלא הסבר משכנע לכך (לא כל שכן משעה שלטענתו נעשה נסיון לחסלו במדינה אחרת (קפריסין) וגם שם הוא לא התלונן. גרסה זו של איומים הייתה גם גרסה שמלפני שנים רבות כאשר בכל התקופה שחלפה לא התבקש להגיש ראיות אחרות ולא נטען שהאיומים נמשכים. ועל כך הצטרף גם הקושי במערכת הנישואין שהעותר היה צד לה. הנסיבות הנטענות שונות גם מהותית מפסק הדין בעע"ם 8383/11 מוכתאר נ' משרד הפנים; ולכך מצטרף ממילא שיקול הדעת הרחב בעניינים מעין אלה וגם בשים לב לכך שמדובר בדחייה על הסף של בקשה.

בשל מכלול טעמים אלה וטעמים נוספים שעלו בכתב התשובה, נסיבות המקרה הן כאמור כאלה שבהן לא הייתה הצדקה להגיש עתירה זו מלכתחילה. ומשהוגשה העתירה – והמשיב נדרש להגיש לה כתב תשובה ולהתייצב לדיון – אין הצדקה לסיים את ההליך בלא צו להוצאות. עם זאת, למתכונת סיום ההליך והעובדה שהעותר לא עמד בסופו של יום על עתירתו וקיבל את המלצת בית המשפט בנדון, יש לתת משקל וזאת בכל הקשור לשיעור ההוצאות וקביעתן על סך מתאים בנסיבות שכאלה. בשקלול כלל הנסיבות, כמו גם מצבו הרפואי של העותר, נקבע בזאת שעל העותר לשאת בשכר טרחת עורך דין של המשיב בסך של 5,000 ₪.

בכל הקשור לזמן ההתארגנות שביקש ב"כ העותר, הרי שהגם שהעותר נזקק לטיפולים רפואיים מסוימים, לא מצאתי שיש בהם כדי הצדקה להישארות העותר בישראל לתקופת זמן כה ממושכת ואין על פניו מניעה – ולא הוכח גם אחרת – שהטיפולים יסתיימו שלא בישראל. נוכח השהות רבת השנים של העותר בישראל, ועל מנת לאפשר התארגנות סבירה בנסיבות המקרה, נקבע בזאת שהצו הארעי שהוצא בהליך זה והמונע את הרחקת העותר מן הארץ יעמוד בתוקפו עד ליום 8.1.2015.

המזכירות תשלח פסק-דין זה לב"כ הצדדים.

ניתן היום, ג' כסלו תשע"ה, 25 נובמבר 2014, בהעדר הצדדים.