עת"מ 11867-11-16 בית ספר יפיע לחינוך ורווחה בע"מ נ' מדינת ישראל - משרד החינוך אגף מוכר שאינו רשמי ואח'

בפניי בקשה לצו בינים.

1. עניינה של העתירה בצו סגירה שהוצא לבית הספר נשוא העתירה. ביום 6.11.16 ניתן צו ארעי, המונע את הפעלת צו הסגירה האמור, עד להחלטה אחרת. בינתיים, הוגשו טענות הצדדים. התקבלה גם החלטת ועדת הערר (9.11.16), אשר דחתה, בכפוף להסתייגות מסוימת לעניין מציאת פתרון חלופי לתלמידי בית הספר, ערר שהוגש על ידי העותרת על ההחלטה שלא לתת לבית הספר רישיון.

2. סיכויי ההליך. ההחלטה על סגירת בית הספר קשורה להחלטה על אי מתן רישיון. בנקודת הזמן הנוכחית, עולה מהחלטתה של ועדת הערר כי המוקד לעניין זה מצוי בליקויים פדגוגיים מהותיים, אשר מצאו הגורמים המוסמכים במשרד החינוך בבית הספר. מן החומר שבפניי עולה, כי בפי העותרת קיימות טענות ראויות לבירור, כי תיקנה את הליקויים. יצוין, כי בהחלטה בה נדחה הערר, דחתה ועדת הערר את בקשת העותרת כי משרד החינוך יחויב לבחון את המסמכים אותם הגישה במסגרת הערר. ועדת הערר קבעה, כי לא נמצאו בהקשר זה נסיבות חריגות, המצדיקות סטייה משורת השוויון והגשה כה מאוחרת של מסמכים פדגוגיים. בלא לקבוע מסמרות דומה, כי בפי העותרת יש טענות ראויות לבירור, כי לכאורה ניתן וצריך היה לבחון האם תוקנו הליקויים, עוד בטרם תחילת שנת הלימודים, וזאת בלא למעט מקביעותיה של ועדת הערר במישור התקינות של התנהלות העותרת. הדברים אמורים ביתר שאת נוכח העובדה, שניכרת בנסיבות העניין השקעה לא מבוטלת של העותרת בבית הספר הנדון, ולשאיפה למנוע טלטלה מן התלמידים, אשר הינם בעלי צרכים מיוחדים.

3. מאזן הנוחות. טענה עיקרית שעלתה לעניין זה הייתה, כי לא נמצא סידור מתאים לילדי בית הספר. מעיון במסמכים שהוגשו לי במעטפה חתומה, ובהם רשימת התלמידים העדכנית בבית הספר "סווא" בנצרת, עולה כי למרבית התלמידים, למעט אחד, נמצא פתרון בבית הספר האמור. לגבי אותו תלמיד עולה, כי ניתן לשבצו בבית הספר האמור, וכי הוחל בהליך אישור של עניין זה. יוצא, כי שיקול זה אינו מכריע. בהקשר זה אעיר, כי נוכח טיבם של המסמכים שהוצגו לי, לא מצאתי הצדקה להיענות לבקשת העותרת להעביר עניין זה להתייחסות מר קובטי, מנהל מחלקת חינוך מיוחד בעיריית נצרת.

4. עם זאת, אי מתן צו פירושו הוא שתלמידי בית הספר יועברו למוסד לימודי אחר בעיצומה של שנת הלימודים, על הקושי הרב הכרוך בכך. העובדה שמדובר בילדים בעלי צרכים מיוחדים מחדדת קושי זה, הנוגע להסתגלות למוסד לימודי חדש. הדברים אמורים ביתר שאת נוכח גילם הרך של הילדים, אשר הם ילידי 2009 – 2010. לקשיים אלה אני מייחס משקל של ממש. בהתחשב בקיומן של טענות ראויות לבירור לגופו של עניין, אין בפניי תשתית ממשית המלמדת כי בהמשך לימודיהם של הילדים בבית הספר, לעת הזו, טמונה פגיעה חינוכית בהם, או כי הם צפויים לסיכון בטיחותי או אחר.

5. אני מייחס משקל, בעוצמה נמוכה יותר, גם לטענת העותרת לעניין השקעותיה בבית הספר. בטענה זו יש לכאורה ממש. עם זאת, משקלה נגרע במידה ניכרת בשל כך שהעותרת תרמה, בהתנהלותה הפדגוגית, לא מעט לקושי בפניו היא ניצבת כעת.

6. איני מייחס משקל מכריע לעניין זה לטענות העותרת, בדבר זכות ההורים לבחור את החינוך לילדיהם. זכות ההורים לבחור את החינוך לילדיהם, מקום בו מדובר במוסד אשר מעיקרו של דבר פועל בלא רישיון כדין, אינה בעוצמה העשויה להטות את הכף במידה משמעותית.

7. אל מול השיקולים אליהם מפנה העותרת, הבאתי בחשבון את הקושי הנעוץ במתן צו, המותיר על כנו מצב עניינים בו בית הספר ממשיך להתנהל ללא רישיון כדין. הבאתי בחשבון גם את הקושי בעצם פתיחתו של בית הספר בלא רישיון כאמור. לאלה יש משקל ניכר. עם זאת, נראה כי לוחות הזמנים להתנהלות הגורמים הרלוונטיים, במתן רישיון ובבירור עררים לעניין זה, תורמים למצב הדברים המתואר תרומה, אשר לכאורה לא ניתן לראותה כזניחה. ללוחות הזמנים הבעייתיים בפעולת הרשויות אף ניתן למצוא הד מסוים בהחלטתה הנ"ל של ועדת הערר.

8. אשר לטענת שיהוי שהועלתה על ידי המשיב, הרי שצו הסגירה נמסר לעותרת, לטענתה, ביום 7.10.16, ותוקפו הוא, על פי האמור בו, 30 ימים מיום מסירתו. העותרת פנתה לבית המשפט ביום 6.11.16, היינו סמוך למועד בו היה הצו אמור להיכנס לתוקפו. התנהלות זו אינה תואמת את מידת הדחיפות לה ניתן היה לצפות. עם זאת, בהתחשב בהתנהלות המשיב עצמו, אשר הסתפק במשלוח הצו בדואר רשום, ובכך שמדובר בתקופה אשר בחלק ממשי שלה הייתה פגרת בתי המשפט, אין שיקול זה מכריע לחובת העותרת.