עת"א 7421-11-14 נג'אר נ' הממונה על עבודות שירות - מפקדת גוש צפון ואח'

הרקע לעתירה:

בפני עתירת אסיר נגד המופנית כנגד החלטת המשיב שלא להכיר בימי מחלה כתאונת עבודה שארעה במסגרת עבודות השירות אותן מרצה העותר וכימי ריצוי עונש עבודות השירות.

העותר נדון ביום 20.3.14 במסגרת ת.פ. 15696-12-09 בבית משפט השלום בחדרה לעונשים שונים, בין היתר לעונש מאסר בפועל של 6 חודשים בניכוי ימי מעצרו, אשר ירוצה בעבודות שירות. העותר נמצא על ידי המשיב כשיר לביצוע עבודות שירות ללא מגבלות וביום 19.5.14 החל לרצות את עונשו בבית הקשיש בשפרעם. ביום 24.6.14, במהלך עבודתו בבית הקשיש, הרים, ככל הנראה, יחד עם עובד העמותה מר מסעד נמוז, ספה (או ספסל), לצורך העברתה/ו מהמחסן לגינה. לטענתו של העותר, נפגע בגבו במהלך הרמת הספה וחש בכאבים עזים. צורף מכתבו של מר נמוז המתאר את האירוע (נספח ב' לעתירה). העותר דיווח על כך למפקח מטעם המשיב וכן למנהלת בית הקשיש. מאוחר יותר באותו יום פנה לבית החולים, שם דיווח שבזמן עבודה בבית הקשיש בשפרעם, לאחר הרמת משקל, הרגיש כאבים בגב התחתון ואובחנה רגישות בגבו. לעותר ניתנו תעודות מחלה וממועד זה לא התייצב העותר לעבודות השירות.

ביום 28.7.14 וכן ביום 21.8.14 נערכו לעותר ועדות רפואיות על ידי המשיב בהן נקבע כי אין מדובר בתאונת עבודה במסגרת עבודות השירות אלא בהחמרה של מחלה קודמת. כן נקבע כי העותר לא דיווח בזמן על תאונת העבודה ולא הציג מסמכים רפואיים מיום האירוע. העותר ציין בפני רופא הוועדה הרפואית שעבר תאונה בשנת 2009. רופא הוועדה קבע כי העותר נמצא כשיר לעבודה במגבלות והממונה על העותר מטעם שב"ס מסר לעותר שישוב לעבודתו לאחר סיום ימי המחלה.

העותר זומן להליך שימוע לשם הפסקה מנהלית של עבודות השירות, זאת בעילה של מסירת דיווח כוזב או הסתרת מידע מהותי שיכול להשפיע על התאמתו לע"ש. ביום 8.9.14 התקיים השימוע במשרדי המשיב בטבריה והמשיב הודיע לעותר כי החלטה בעניינו תישלח למשרד ב"כ העותר. עד למתן החלטה בעניינו, החל מיום 9.9.14, שובץ העותר באופן זמני לעבודה באלוין ישראל, מפעל לעבודת מוגבלים בחיפה. בהחלטתו מיום 22.9.14 קבע המשיב כי העותר לא הקפיד על מילוי מכלול הפרטים הרפואיים בשאלון רפואי למועמד אותו מילא בטרם התחיל בעבודות השירות ובכך נפל פגם. כן נקבע כי העותר נעדר בעקבות תאונה שהייתה לו במהלך ביצוע עבודות השירות ולתפיסתו הייתה תאונת עבודה אך בבדיקה רפואית לא הוכרו ימי ההיעדרויות במניין הריצוי. המשיב קבע כי לאור הנסיבות והנתונים שעלו בשימוע ולאור בקשתו הכנה של העותר לחזור לעבודה, העותר ישוב לעבודה סדירה.

העתירה מוגשת, כאמור, נגד החלטת המשיב שלא להכיר בתאונה מיום 24.6.14 כתאונת עבודה אשר אירעה במהלך עבודות השירות ובימי המחלה כימי ריצוי העונש.

טענות העותר:

העותר טוען כי נפל בהחלטת המשיב שלא להכיר בתאונה כתאונת עבודה ובימי המחלה כימי ריצוי העונש פגם מהותי היורד לשורשו של עניין.

נטען כי התקיימו כל התנאים כדי שמצבו הרפואי של העותר, אשר בגינו נעדר מעבודתו, יוכר כמצב רפואי שנגרם עקב תאונת עבודה אשר נגרמה במסגרת עבודות השירות. כן נטען כי תנאים אלו הוכחו על ידי העותר באמצעות מסמכים והובאו בפני המשיב (מכתבו של מר נמוז, עובד בבית הקשיש, המתאר את התאונה; מכתב השחרור מבית החולים מיום התאונה; מסמכים רפואיים; ותרשומת המשיב בה מצוין דבר מסירת ההודעה למשיב ביום התאונה). נטען כי נתונים אלה אינם מאפשרים את הכחשת העובדה של קיום תאונת עבודה במהלך עבודות השירות. כן נטען כי המסמכים הרפואיים מעידים על פגיעה בניידות.

העותר טוען כי במסגרת השאלון למועמד לעבודות שירות דיווח הרופא שלו על התאונה הקודמת משנת 2009, על אחוזי הנכות שנקבעו בגינה, וציין שהעותר הבריא לגמרי. על כן, נטען כי אין מדובר בפגיעה שהעותר הסתיר בעת קבלתו לעבודות השירות.