דוד אמויאל נ' שב"ס

1.לפנינו עתירה כנגד החלטת ועדת השחרורים (להלן: "הוועדה"), מיום 26.10.14 אשר דחתה את בקשת העותר, שמרצה מאסר ראשון למשך 18 שנים בעקבות הרשעתו בתפ"ח 1067/11 (מחוזי תל אביב), לשחרור מוקדם.

2.על פי עובדות כתב האישום נושא מאסרו, פרץ העותר לבית וגנב מתוכו אקדח ומחסנית (אישום ראשון). מספר ימים לאחר מכן, ביום 14/04/01, גמלה בליבו ההחלטה לרצוח אזרחים ערבים באשר הם ערבים מאחר והאמין כי הם מהווים סכנה למדינה. לצורך כך, נטל העותר את האקדח שגנב והחל ב"מסע ציד" לילי על מנת "לחסל ערבים".

במסעו, הוא ירה בשלושה אזרחים ערבים, שנזקקו בעקבות מעשיו לניתוחים, גנב רכב משתי נשים יהודיות ורצה לירות במואזין של יפו, אך התחרט (אישומים 2-7).

יומיים טרם האירועים המתוארים, ביצע העותר תאונה עצמית ופונה לבית החולים אסף-הרופא. העותר חש כי הצוות הרפואי מקדיש תשומת לבו לחולים הערבים במקום לטפל בו ואיים כי אם לא יטפלו בו, הוא יהרוס וישרוף את המחלקה. העותר השתולל בחמת זעם, תקף אחות, השליך חפצים, גרם נזק והעליב שוטרים שהגיעו למקום (אישום שמיני).

3.בגזר הדין ציין ביהמ"ש המחוזי כי "התנהגותו של העותר בבית החולים אסף הרופא, במהלך הסתכלות פסיכיאטרית בבית החולים באר יעקב ובעת הדיון להארכת מעצרו, התאפיינה בשנאה תהומית לערבים".

עוד הוסיף ביהמ"ש, כי העותר פעל על פי תוכנית ובתכנון מראש וירה במתלוננים לאחר שטרח לוודא כי הם ערבים. ביהמ"ש קבע כי העבירות בוצעו על רקע גזעני והעותר הודה בכך. בשל המעשים הללו, הורשע העותר בעבירות של ניסיון לרצח (3 עבירות), התפרצות לבית מגורים וגניבה, החזקת ונשיאת נשק, גניבת רכב, שימוש ברכב ללא רשות (2 עבירות), ירי באזור מגורים, ניסיון להצתה, תקיפה, העלבת עובד ציבור והיזק בזדון (2 עבירות).

4. ביהמ"ש המחוזי הטיל על העותר 10 שנות מאסר ובערעור שהגישה המדינה לבית המשפט העליון (ע"פ 5813/02) על קולת העונש, הוחמר עונשו והועמד על 18 שנה.

ביהמ"ש העליון אמר בפסק דינו על העותר את הדברים הבאים:

"המשיב הוא אדם אלים, בריון אשר פגע באנשים וביקש את נפשם רק בשל מוצאם ולאומם. זוהי תופעה חמורה ומזעזעת אשר בית המשפט חייב להלחם בה ולעקרה משורש. העונש המוטל בגין מעשי עבירה המבוצעים על רקע גזעני צריך לתת ביטוי לסלידת החברה בישראל ממעשים מסוג זה, ולבטא באופן חד-משמעי מסר מרתיע לבל יעז איש להצית את אש הגזענות בקרבנו ולפגוע באדם תמים, בשל מוצאו".

הדיונים בוועדות הקודמות

1. ביום 21.1.13 התקיים דיון מהותי ראשון בעניינו של העותר והדיון נדחה לשם קבלת חוו"ד שב"כ וחוו"ד פסיכו דיאגנוסטית, לאחר שהועדה קבעה כי מדובר במי שנשפט על רקע אידיאולוגי ולכן לא ניתן להסתפק בהבעת חרטה, אלא נדרשת בחינה מעמיקה.