עת"א
בית המשפט המחוזי נצרת כבית-משפט לעניינים מנהליים
|
29453-08-16
01/09/2016
|
בפני השופטים:
1. יונתן אברהם – אב"ד 2. סאאב דבור 3. אילונה אריאלי
|
- נגד - |
העותר:
א. ב. (אסיר)
|
המשיבים:
1. שרות בתי הסוהר-מחלקת האסיר - זימונים 2. מדינת ישראל
|
פסק דין |
כנגד החלטת ועדת השחרורים אשר התכנסה לפי סעיף 25 לחוק שחרור על תנאי ממאסר התשס"א – 2001 בראשות השופט בדימוס עמירם סיוון וחברי הועדה: שמעון טל, חינוך, פרופסור ברנדה גייגר פסיכולוגיה, ומר ראאד רמאח נציג שב"ס מיום 25.7.16.
רקע:
העותר שפוט למאסר ראשון בפועל בן 15 חודשים (ועונשים נלווים) בגין עבירות של יצור בקבוקי תבערה, השלכתם על שוטרים, גרימת חבלה בכוונה מחמירה וקשירת קשר לפשע.
לפי עובדות האישום קשר העותר קשר עם שניים אחרים ליצר בקבוקי תבערה ולזרוק אותם ברחוב יפת ביפו, ואכן השלושה יצרו את הבקבוקים והעותר יחד עם אחד נוסף מן השלושה, הציתו וזרקו שניים מן הבקבוקים לעבר שוטרים שהיו במקום. אחד הבקבוקים נפל סמוך לרגלי אחד השוטרים, והבקבוק האחר התקלח ונפל סמוך לשוטר נוסף.
בהגיע העת הקבועה בחוק, הגיש העותר בקשה לשחרור על תנאי. ועדת השחרורים שדנה בבקשתו, מיאנה לשחררו, תוך שהיא קובעת כי מבין השיקולים שעליה לשקול לצורך השחרור, שיקול המסוכנות הוא המרכזי. הועדה קבעה כי כל החומר שהוצג בפניה, מאשש את טענות ב"כ המדינה בדבר מסוכנות העותר. כן קבעה הועדה כי העותר לא עבר בין כתלי הכלא טיפול כלשהו ו/או הליכי שיקום וכמו כן לא הציג בפני הועדה כל תוכנית שיקומית ראויה או ברת פיקוח מטעם רש"א או פרטית.
משום כך, קבעה הועדה שאין מקום לשחרורו של העותר ודחתה את בקשתו.
טענות העותר:
לטענת העותר, שגתה הועדה בהתייחסותה לשאלת קיומו של מניע אידיאולוגי מאחורי מעשיו של העותר בגינם הורשע. העותר הפנה לדברים שנאמרו בגזר הדין על ידי בית המשפט שגזר את הדין, וטען כי מדברי בית המשפט היה על הועדה להבין כי לא נתקיים מניע אידיאולוגי המשמש דרך כלל כחסם כמעט קטגורי. על כן, בהעדרו של חסם שכזה, היה על הועדה לשקול בחיוב את שחרורו.
כמו כן, טען העותר כי הועדה קבעה קביעה כוללנית לגבי החומר שנמצא בפניה, תוך שחלה עליה חובת פירוט והיא לא עמדה בחובה זו.
העותר טען גם כי ביקש מהועדה שתזמין ותעיין בתסקיר שירות המבחן שניתן עובר לגזר דינו, אולם בקשתו זו לא נענתה.
לטענתו, לו היתה הועדה מעיינת בתסקיר, היה הדבר תומך בטיעוניו לעניין העדר מסוכנות.
באשר לחוות דעת שב"כ שהוצגה, טען העותר כי אינה מתייחסת באופן ספציפי לעותר, אלא מביאה נתונים סטטיסטיים ולא היתה צריכה להיות בעלת משקל לחובתו.