1.העותר מרצה 26 חודשי מאסר בגין עבירות רכוש ושב"ח נושא ת"פ 48165-05-14 (בימ"ש השלום בבאר שבע) והוא מבקש לאפשר את כניסתו של העו"ס סמי ג'אבר ממרכז אלאמל על מנת שיפגוש בו ויכין עבורו תוכנית שיקום פרטנית לקראת התייצבותו בפני ועדת השחרורים בתום שני שליש לריצוי מאסרו.
2.ב"כ העותר מסתמכת על מספר החלטות של בית המשפט שאפשרו הכנסת מטפלים פרטיים למטרה הנ"ל וטוענת שאין לשלול מראש את האפשרות של אסיר תושב הרש"פ לשחרור מוקדם בגלל חוסר אפשרות לפקח על קיום תנאי השחרור המוקדם, לרבות קיום תוכנית השיקום, אלא יש לבחון כל מקרה לגופו.
3.ב"כ העותר סומכת טענתה בעניין זה על הפסיקה שנזכרת בסעיף 18 לעתירה ובכללה על דברי כב' הנשיאה נאור ברע"ב 7774/13 דקמאק נ' מדינת ישראל שהורתה על שחרורו המוקדם של אסיר גם כאשר משטרת בנימין סירבה לקבל את חתימתו בתחנת המשטרה, שהייתה חלק מתנאי שחרורו בתוכנית טיפולית פרטית.
4.ב"כ העותר טוענת שבמקרים לא מעטים שוחררו אסירים תושבי שטחים על תנאי בהתאם לתוכניות שיקום פרטיות לאחר שביהמ"ש העליון קבע שתוכנית שיקום פרטית היא שיקול רלוונטי שעל ועדת השחרורים לבחון את התאמתה לאסיר ואפשרויות הפיקוח עליו באופן פרטני. לטענתה, המשיב אינו הגורם המתאים לבחון את אפשרות הפיקוח על תוכנית השיקום אלא הדבר צריך להיעשות ע"י ועדת השחרורים.
5.ב"כ העותר טוענת שמניעת הכנסת מטפל לפגישה ראשונה עם העותר פוגעת בייצוגו המשפטי המקצועי שהסנגור חייב לתת לו בוועדת השחרורים ובכך פוגעת בזכותו להליך הוגן ולגישתו לערכאות, בזכותו החוקתית לשוויון עם אסירים שאינם תושבי הרש"פ ובזכותו החוקתית לחירות.
6.לטענת ב"כ העותר, העותר לא יכול לקבל תוכנית רש"א ולא זוכה למעקב טיפולי או סוציאלי במהלך מאסרו בגלל היותו תושב שטחים. תוכנית השיקום הפרטית היא האפשרות היחידה שיש לעותר לקבל מעקב ושיקום והיא חשובה לו בשל הגעתו מרקע של התמכרות לסמים ולאלכוהול והיותו מאוים.
7.המשיב מתנגד לאפשר לעותר להיפגש עם מטפל פרטי וסומך התנגדותו על הנחיית פרקליט המדינה שבאה לביטוי בסעיף 4 למכתבו לסנגור הציבורי הארצי מיום 25/3/15 לפיו לאסירים בטחוניים פליליים שאינם תושבי ישראל לא יתאפשר להכניס מומחה פרטי לצורך הכנת תוכנית שיקום שאמורה להתבצע בשטחי הרש"פ שכן לא ניתן לפקח על תוכניות שיקום מחוץ לשטחי ישראל, ובכללם בתחומי הרש"פ, ואין כל דרך להבטיח עמידה בתנאי תוכנית שיקום פרטנית ע"י אסיר משוחרר שגר בתחומי הרש"פ, לרבות פיקוח על התוכנית והבאת האסיר בפני ועדת השחרורים, אם יפר את תנאי הרישיון.
8.הנחיה זו של פרקליט המדינה עוגנה בהוראת שעה של אגף האסיר בשב"ס מיום 23/7/15 וזכתה לגיבוי בפסק דינו של כב' השופט רון שפירא בעת"א 4360-06-15 ובעת"א 1747-06-15 ראעי וגרקוד נ' שב"ס ומדינת ישראל, מיום 24/6/15 שדחה עתירה זהה לאחר שקבע שבהנחיית פרקליט המדינה לא נפל פגם שמצדיק התערבות ערכאה שיפוטית ווועדות השחרורים תהיינה מוסמכות להורות על שחרור מוקדם של אסירים תושבי הרש"פ במקרים המתאימים ובהתקיים התנאים שקבועים בחוק שחרור על תנאי ממאסר.
9.כב' השופט שפירא דחה בפסק דינו את טענת האפליה בין אסיר אזרח ו/או תושב ישראל לבין אסיר תושב הרש"פ, כמו העותרים שם והעותר שבפניי, בהסתמך על החלטת ביהמ"ש העליון ברע"ב 3969/07 מדינת ישראל נ' אבו רביע, לפיה הזכות לשוויון אינה מוחלטת והאבחנה בין אסיר תושב ישראל לתושב הרש"פ, בכל הקשור לשיקומם, אינה אפליה פסולה.