עת"א
בית המשפט המחוזי נצרת כבית-משפט לעניינים מנהליים
|
16361-12-15
07/02/2016
|
בפני השופט:
יוסף בן-חמו
|
| - נגד - |
העותר:
עבד אלעזים חסן
|
המשיבים:
1. שרות בתי הסוהר-מחלקת האסיר - זימונים
2. מדינת ישראל
|
| החלטה |
לפני עתירת אסיר נגד החלטת הרשות המנהלית לדחות את בקשתו לביקורי משפחות.
העותר שהינו "תושב האיזור", מרצה את עונשו בבית כלא בישראל מכח הוראות החוק – תקנות לשעת חירום וצו הוראות ביטחון.
בעקבות החלטת בג"צ התאפשרו ביקורים של בני משפחה של אסירים אלה, בכפוף לאישורים המתאימים.
לנציב שב"ס ולמנהל בית הסוהר סמכות להפעיל את שיקול דעתו ולאסור או להגביל ביקורים.
העותר טוען כי מאז דצמבר 2013 לא זכה לביקורי בני משפחה. עד לפני כחודשיים שהה בהפרדה לאחר שנחשד בתכנון לחטיפת חייל, ורק לפני חודשיים, לאחר שהוכיח שלא היה לו כל קשר לתכנון, הוחזר לאגף פתוח, אולם ההגבלה לפיה לא הותרו ביקורי משפחה נותרה בעינה ללא הצדקה.
העותר פנה בעתירה דומה ביום 31/12/14, אך עתירתו נדחתה.
ב"כ העותר מציינת כי העתירה הוגשה לבקשת אחיו של העותר – מר רביע חסן, המוגדר "אסיר לשעבר" שביקש לאפשר לו לבקר את אחיו העותר, אך בקשתו נדחתה.
ב"כ העותר טענה באריכות רבה בכתב העתירה בעניין מעמדם של אסירים "תושבי האיזור" וזכויותיהם, כולל הזכות לביקורים ופירטה את המסגרת הנורמטיבית תוך הפניה לדברי חקיקה ולפסיקת בג"צ.
העותר טוען כי מוטלת על המשיב חובה לאפשר ולקיים ביקורי משפחה בכלא וכי הזכות לחיי משפחה הינה זכות יסוד חוקתית הניצבת במדרגה נעלה במדרג זכויות האדם החוקתיות.
עוד טוען העותר כי לא ברור אם המשיב קיים את חובתו לנהוג על פי דין, בזהירות ובמידתיות בבואו להחליט אם לאפשר ביקורים.
המשיבה מתנגדת לקבלת העתירה בציינה שהחלטת הגורם המנהלי נסמכת על עמדת גורמי הביטחון המתנגדים לבקשה מטעמים של ביטחון המדינה.
דיון והכרעה:
העותר הינו אסיר ביטחוני שנשפט לעונש מאסר של 34 שנים לאחר שהורשע בביצוע פעולות איבה, ניסיון לרצח, קשר לפשע, החזקת כלי ירייה וחברות בארגון לא מותר ("תנזים").