עת"א 14185-09-14 אבראהים(אסיר) נ' משטרת ישראל/שרות בתי הסוהר-מחלקת האסיר

כב' סגן הנשיא – השופט ארבל:

1. העותר שבפנינו עושה עונש מאסר לתקופה של שבע וחצי שנים, המורכב מ- 6 שנות מאסר שנגזרו עליו בגין עבירות של סמים מסוכנים, ו- 36 חודשי מאסר מותנה שהופעלו באותו גזר דין, מחצית מהם בחופף ומחצית מהם במצטבר. כך שבסה"כ עונשו מסתכם בשבע וחצי שנות מאסר. ואם בכך לא די, הרי את העבירות נשוא גזר הדין, ביצע בהיותו אסיר ברישיון. על שום כך, הופקע רישיונו, ולעונשו נוספו עוד 205 ימים נוספים בגין עונש מאסר קודם, אותו עליו לרצות במלואו, שכן הפר את האמון שניתן לו.

2. בחודש אוגוסט 2012 מלאו שני שליש לריצוי העונש. ברם, ועדת השחרורים מאנה לשחרר את העותר. מאז אותו מועד, עשה הוא כברת דרך ניכרת במסגרת הליכי טיפול שונים שניתנו לו בין כתלי בית הכלא. על כן, החליטה ועדת השחרורים, לקיים דיון חוזר בעניינו. דיון זה נעשה ביום 7.7.14, אולם בסופו של יום, שוב החליטה ועדת השחרורים שלא להיעתר לבקשתו. על כן יהיה עליו לרצות את מלוא תקופת המאסר שנגזרה עליו בין כתלי הכלא.

ועדת השחרורים קבעה כי עברו של העותר כה מכביד, עד שהנטל המוטל עליו הינו נטל כבד שעליו לעמוד בו, על מנת לשכנע את הועדה לשוב ולשחררו שחרור מוקדם על תנאי פעם נוספת. בנטל זה הוא לא עמד. הועדה נתנה דעתה להליך הטיפולי שעבר העותר, שהינו הליך ארוך ומשמעותי מאוד. דו"חות גורמי הטיפול מעלים, כלשון הועדה "תקווה מסויימת לחזרת האסיר בתשובה", אולם בכך לא היה די כדי לשכנע את הועדה, כי העותר לא ישוב ויעבור עבירות אם ישוחרר שחרור מוקדם על תנאי. שני נימוקים עמדו בבסיס החלטת הועדה: האחד – עברו של העותר, השני – מידע מודיעיני חסוי שהוצג לעיון הועדה, חלקו נגע לתקופה שלפני המועד בו עמד בפני הועדה בחודש נוב' 2012, וחלקו לאחר מכן.

עוד קבעה הועדה כי כשם שועדת השחרורים קבעה ביום 5.11.12, התוכנית הטיפולית הפרטית אשר הוכנה עבור העותר, אינה תוכנית דיה, אף היא קובעת, כי התוכנית הנוכחית אין בה די על מנת להבטיח את בטחון הציבור מהעותר.

3. העותר טוען כי החלטתה של הועדה דלעיל, אינה סבירה. ההחלטה נסמכת רק על עברו המכביד ויש בה כדי לחסום את האופק השיקומי שלו. הועדה אינה צריכה להסתמך אך ורק על העבר, אלא לבחון את מצבו דהיום שמא חזר הוא למוטב ושוב אין טמונה בו סכנה. לדבריו, הדו"חות העדכניים שכתבו גורמי הטיפול ערב התכנסותה של הועדה, מלמדים, כי הפעם עבר הוא תוכנית טיפולית ראויה, אשר גרמה לו להטיב את דרכיו, כאשר לתוכנית זו תצטרף אף התוכנית הטיפולית שהוכנה עבורו על ידי הגב' אוסנת גיא, אשר נטלה על עצמה לטפל בו לאחר שחרורו.

אגב כך, טוען הסניגור, כי העותר נמצא אף ראוי ומתאים לתוכנית רש"א, אולם תוכנית כאמור לא הוכנה עבורו עקב קשיים מערכתיים שאינם תלויים בו ויש בהם כדי לפגוע בזכויותיו.

לכל אלה – כך הסניגור - לא התייחסה הועדה, ולא שקלה את השיקולים הנכונים. על כן, יש לראות בהחלטתה משום חוסר סבירות קיצוני, המצדיק את התערבותו של בית משפט זה בשיקול דעתה של הועדה, ביטול ההחלטה ושחרורו המוקדם על תנאי.

4.המשיבה מציינת בתגובתה כי החלטת הועדה הינה סבירה ועניינית ואינה מצדיקה התערבות של בית משפט זה. הועדה שקלה את כל השיקולים הרלוונטיים וייחסה לכל שיקול את המשקל היחסי הראוי. עברו של העותר מלמד על חזקת מסוכנות גבוהה. על העותר הנטל להפריך חזקה זו ולהוכיח כי אינו מסוכן לציבור כיום. בנטל זה לא נשא העותר. יש לציין אף כי העותר שוחרר בזמנו שחרור מוקדם על תנאי, אולם, הוכיח כי דברים שנאמרו אז בפני הועדה ותוכנית שהוכנה עבורו, לא היה בהם כדי למנוע ממנו לעבור עבירה נוספת בתחום הסמים המסוכנים תוך כדי תקופת היותו אסיר ברישיון. אף דו"ח גורמי הטיפול מלמד כי עדיין קיים בעותר פוטנציאל של מסוכנות, אשר עלול לפרוץ בהיותו מחוץ לכתלי הכלא.