עתירות לביטול צוי מעצר מינהליים שהוצאו נגד העותרים-נדחו

השופט א' רובינשטיין:

רקע והליכים

א.        שתי עתירות שעניינן משאלת העותרים כי בית המשפט יורה על ביטול צוי המעצר המינהלי שהוצאו נגדם. העתירות נשמעו באותו יום ומעוררות שאלות דומות, על כן ניתן פסק דין זה בשתיהן גם יחד.

           (1) העותר בבג"צ 9441/07 (להלן העותר 1) יליד 1973, נעצר ביום 29.3.07 למשך שישה חודשים בנימוק כי הוא פעיל בארגון החמאס ומעורב בפעילות תומכת טרור. ביום 5.4.07 אושרו הצו והתקופה הנקובה בו על ידי שופט משפטאי של בית המשפט הצבאי (מ.מ. איו"ש 1729/07). בהחלטה צוין, כי "הוצג בפני חומר מודיעיני עדכני מהימן ואיכותי אשר מצביע על חשש ודאי לביטחון האזור לו ישוחרר העציר, ועל מעורבותו של העציר בפעילות עדכנית המסכנת את ביטחון האזור ובטחון הציבור". ערעור העותר על החלטה זו בפני בית המשפט הצבאי לערעורים באיזור יהודה והשומרון נדחה ביום 9.5.07 (עמ"מ 2252/07). ביום 7.9.07 הוארך מעצרו המינהלי עד ליום 6.3.08. ביום 9.9.07 אושר צו המעצר (מ.מ. איו"ש 3077/07) וביום 29.10.07 נדחה ערעורו של העותר על החלטה זו (עמ"מ 3733/07).

           (2) העותר בבג"צ 9454/07 (להלן העותר 2), יליד 1989, נעצר ביום 15.9.06 בטענה כי הוא פעיל בארגון החזית העממית. ביום 20.9.06 הוצא בעניינו צו מעצר מינהלי למשך שישה חודשים, אשר הוארך מעת לעת. ביום 10.9.07 הורה המפקד הצבאי באיזור על הארכת צו המעצר המינהלי עד ליום 13.3.08. ביום 18.9.07 אושרו הצו והתקופה הנקובה בו (מ.מ איו"ש 3138/07). בהחלטה ציין השופט המשפטאי, כי "הוצג בפני חומר מודיעיני עדכני מהימן ואיכותי אשר מצביע על חשש ודאי לביטחון האזור לו ישוחרר העציר, ועל מעורבותו של העציר בפעילות חמורה תומכת טרור במסגרת החזית העממית טרם מעצרו". ערעור העותר על החלטה זו בבית המשפט הצבאי לערעורים נדחה ביום 17.10.07 (עמ"מ 3780/07).

הטענות בעתירה

ב.        לטענת העותר 1 לוקה החלטת המפקד הצבאי בחוסר סבירות קיצוני; לטענתו, המעצר נסמך על חומר מודיעיני ישן ובלתי אמין, ומהוה אקט ענישתי בשל היות העותר פעיל חמאס. נטען עוד, כי מאז הוצא הצו בעניינו לא נחקר העותר, וכי זכויותיו נפגעו באורח קשה, שכן החומר עליו מתבסס הצו חסוי ואין מתאפשרת בחינתו מטעם העותר. לבסוף נטען כי לא נשקלה בעניינו חלופה מידתית יותר.

           העותר 2 טוען כי אין לו עבר פלילי או בטחוני, כי לא נצבר חומר מודיעיני נוסף בעניינו לאחר מעצרו, וכן כי לא נבחנה אפשרות העמדתו לדין פלילי תחת מעצר מינהלי, ולא נערך כל מאמץ חקירתי לאיסופן של ראיות שיאפשרו זאת. נטען, כי ככל שמוארך מעצרו של העותר דרושה כמות גדולה יותר של ראיות להצדקת המשך המעצר. העותר מכחיש כל פעילות במסגרת ארגון החזית העממית או כי תיכנן לבצע פיגוע נקמה על מות "שהידים", כפי שנטען נגדו. לטענתו, הפעילות בה מדובר היא משאלת קבוצת תלמידים להעלאת זכרו של אחד ה"שהידים" בבית הספר בו למד.

           נטען כי יש ליתן משקל לזמן שחלף מאז שנעצר העותר, לגילו הצעיר - הוא נעצר בטרם מלאו לו שבע עשרה - לכך שלא דווח בעבר על אירועים בטחוניים במקום מגוריו, ולרגיעה השוררת - כך נאמר - בתקופה זו שבה החל מו"מ מדיני. כן הובעה דאגת משפחתו שבכלא יחבור העותר לגורמים לא רצויים, יסטה מדרך הישר ולא ימשיך בלימודיו.

ג.        לטענת המשיבים דין העתירות להידחות. ביחס לעותר 1 נטען כי "מדובר בעותר שהינו פעיל חמאס המסכן את ביטחון האזור. טעמים אלה מחייבים את מעצרו המינהלי של העותר, ואין כל אמצעי אחר לנטרל את הסיכון הנשקף ממנו". באשר לעותר 2 נטען כי מדובר "בעותר המעורב בפעילות חמורה תומכת טרור במסגרת החזית העממית, ועל כן מסכן את ביטחון האזור. טעמים אלה מחייבים את מעצרו המינהלי של העותר, ואין כל אמצעי אחר לנטרל את הסיכון הנשקף ממנו". על כן טוענים המשיבים, כי לא נפל פגם בהחלטות הגופים אשר אישרו את צווי המעצר בעניינם.

ד.        (1) בדיון בפנינו טען בא כוח העותר 1 באריכות כי תשובת המדינה שבלונית, ומאחוריה עומד שימוש יתר באמצעי של המעצר המינהלי, תוך המצאת מינוחים כגון פעילות "תומכת טרור". החקירות הנערכות בשל החלטות בית המשפט אינן חקירות של ממש אלא "הצגת חקירה", והרי שב"כ יודע לחקור היטב. הועלו גם שאלות הקשורות בחומר הראיות, קרי, האם המידעים שעליהם נסמכת המדינה מדויקים אם לאו.

           (2) בא כוח העותר 2 טען כי חקירת שולחו היתה שלוש-ארבע שאלות; בפועל מדובר בתלמיד כתה י"ב, עול ימים, ואילו מבוגרים ממנו וחשובים ממנו לא נעצרו. לא נעשה די למען העמדה לדין פלילי. נטען כי הרקע למעצרו של העותר - בן למשפחה נורמטיבית - נעוץ בכך שיחד עם חברים בבית הספר, שבו מתקיימת פעילות חברתית ופוליטית, ביקש לקיים אספת תלמידים לזכר מי שנהרג על-ידי כוחות צה"ל.

           (3) בעקבות דברי באת כוח המדינה, שחזרה על טענותיה, ולבקשת באי כוח העותרים, עיינו בחומר החסוי במעמד צד אחד וקיימנו שיג ושיח עם נציגי הפרקליטות ומערכת הביטחון.

           (4) לשלמות התמונה יצוין, כי העותר 1 נחקר חקירה משטרתית ב-26.3.07. הוא הוחשד בהשתייכות לחמאס ופעילות בו. העורר שסירב לחתום - הכחיש כל קשר לארגון ותיאר עצמו כנהג מונית בוגר אוניברסיטת אלנג'אח בתחום השריעה. הוא נשאל, בין השאר, אם גייס את פלוני (ששמו ניקב) לחמאס, והשיב בשלילה. כן הכחיש שהציג בפני פלוני פעיל צבאי, עוד הכחיש כי הוא משמש מורה לדת, למעט שיעורים במסגד, וכן אישר כי השתתף בשיעורי דת. הוא נשאל ספציפית על אנשים פלונים.

           (5) בחקירתו מיום 12.6.07 הוחשד עותר 2 באשר לפעילות נגד בטחון האיזור ופעילות צבאית בחזית העממית. אף הוא סירב לחתום על ההודעה כיוון שנרשמה בעברית. הוא הכחיש את הדברים (אגב, בחקירתו אמר כי נחקר גם לפני כן), וטען ששיקרו לגביו משתפי פעולה תמורת בצע כסף. הוא הכחיש כי התכוון לבצע פעילות צבאית כנקמה על מות "שהיד"; כן אמר "שאם יש עלי משהו תקחו אותי לחקירה במגרש הרוסים, וכך אני אוכיח לכם שאני חף מפשע".

דיון

ה.       

       (1)     "צו מעצר מינהלי המוצא כנגד אדם הוא אמצעי חריג הננקט על ידי הרשות המוסמכת, המצוי מחוץ למערכת הדינים הרגילה הקובעת את התנאים המוקדמים למעצרו של אדם. המעצר המינהלי פוגע בחירותו האישית של האדם. פגיעה זו מוצדקת על פי החוק רק בהתקיים תנאים מיוחדים וחריגים המחייבים שימוש באמצעי הקיצוני והבלתי רגיל האמור ... לצורך מעצר מינהלי נדרש איזון בין ערכי השמירה על חירותו וכבודו של הפרט לבין צורכי ההגנה על בטחון המדינה והציבור. איזון זה הוא מעצם טיבו קשה, ולעיתים הוא בלתי נמנע בתנאי המציאות הבטחונית של המדינה והחברה. במסגרת איזון זה יש לעולם להקפיד על מידתיות השימוש בצו המעצר המינהלי" (עמ"מ 8607/04 פחימה נ' מדינת ישראל פ"ד נט(3) 258, 262 (השופטת פרוקצ'יה) - להלן עניין פחימה).

           בית משפט זה רואה כחובתו להזכיר מדי פעם את האמור. המעצר המינהלי הוא ברירת מחדל קשה, וצריך שיישאר כזו. לכן חובה מוטלת על הרשויות, עם כל העומס שעליהן, להשתדל להביא עצירים לדין פלילי. זו גם הסיבה שאנו נדרשים באורך רוח לעתירות המתחדשות לבקרים בתיקים אלה, הגם שלאמיתן הן מעין בקשות רשות ערעור בגלגול שלישי, ויש מביניהן שהן עתירות סרק. לא תמיד יודע בא כוח העותר את העובדות לאשורן, והן מתגלות בחומר החסוי. אכן, ניסיוננו בתיקים רבים מאוד של מעצרים מינהליים - האמת תיאמר - הוא כי החומר החסוי שאנו מעיינים בו על פי סמכות שבדין ולבקשת העותרים, הוא על פי רוב חמור ועל פניו מצדיק מעצר, אלא שמבוסס הוא על שיטות איסוף שאין לחשפן פן יבולע מאוד לאינטרס הביטחוני בכלל או לאנשים ספציפיים. יש לאמור כמובן חריגים, ובאלה לעתים בשיג ושיח באולם בית המשפט משתכנעים נציגי המדינה לשנות את עמדתם. ואולם, הדעת נותנת גם כי במקרים שונים מאמץ חקירתי נוסף היה מניב ראיות להעמדה לדין פלילי, תוך שאין חושפים מה שאין מקום לחשפו.