עתירה נ' מועצה מקומית כעביה והממונה על חופש המידע

א.         רקע בתמצית:

1.         ביום 1.9.13 עתרה העותרת כנגד המשיבים, לפי חוק חופש המידע התשנ"ח 1998 (להלן: "החוק") ודרשה מהם להמציא לה מידע, אשר נגע כעיקר להסכמי התקשרות בין המשיבה 2 (להלן: "המועצה") לבין יועצים משפטיים המועסקים על ידה, לרבות המצאת פרוטוקולים והחלטות הועדה בעניין היועצים הנ"ל.

2.         עיון מלמד כי ביום 1.3.11 פנתה העותרת אל המועצה, בכתב, (יש לציין שלא בהתאם לחוק) וביקשה לקבל מסמכים ביחס להעסקת היועץ המשפטי במועצה.  המועצה לא הגיבה לפניית העותרת, אשר שלחה מכתבי תזכורת בעניין זה, ביום 30.11.11 וביום 12.1.12, אולם גם פניות אלה נותרו ללא מענה.

3.         ביום 4.11.12 פנתה המערערת אל המשיבים, בכתב, בהתאם לחוק חופש המידע.  פניית העותרת לא נענתה וכך גם מכתב התזכורת אשר נשלח למשיבים  ביום 14.1.13.

נוכח התעלמות המשיבים, כאמור,  הוגשה העתירה שבפני.

4.         טרם הגשת תגובה מטעם המשיבים בהליך כאן, הודיעה העותרת ביום 16.1.14 כי המשיבים המציאו לה את הסכם ההתקשרות עם היועצים המשפטיים של המועצה, בעוד שיתר המסמכים שהתבקשו בעתירה, אינם קיימים. (להלן: "הודעת העותרת").

משכך ביקשה העותרת להורות על מחיקת העתירה, אך יחד עם זאת עמדה על פסיקת הוצאות משמעותית כנגד המשיבים וביקשה ליתן את הדעת על התנהלות המשיבים כאן. 

5.         מנגד, בתגובתם להודעת העותרת, טענו המשיבים כי מעבר למסמך שהומצא לעותרת אין מסמכים נוספים ומדגישים כי מצבם הכלכלי בכי רע ואין מקום להטלת הוצאות ובוודאי שלא הוצאות מופרזות.

ב.         דיון והכרעה:

6.         לאחר שבחנתי את טענות העותרת, לרבות את הנטען בהודעה מטעמה וכן את תגובת המשיבים להודעה הנ"ל, הנני סבור כי יש לחייב את המשיבים בהוצאות, לאור התנהלותם עובר להגשת העתירה וזאת מן הטעמים הבאים.

7.         הזכות לקבל מידע מרשות ציבורית הוכרה בפסיקת בתי המשפט בישראל עוד בטרם חקיקת חוק חופש המידע בשנת 1999. זכות זו, בלשונה של כב' השופטת חיות, "היא מאבני היסוד של חברה חופשית" ( עע"ם 9135/03 המועצה להשכלה גבוהה נ' הוצאת עיתון הארץ, פ"ד ס(4) 217, 233ה (2006).  (ההדגשות מכאן ואילך אינן במקור- י.כ).

חוק חופש המידע, מעגן את זכות העיון הציבורית בדגש על "שקיפות ציבורית".

זכות העיון הציבורית מהווה אמצעי להגשמת חופש הביטוי; היא כלי ביקורת ופיקוח על פעולות גורמי השלטון; היא ביטוי לחובת הנאמנות של הרשות המינהלית כלפי הציבור (ראו: עע"ם 6013/04 מדינת ישראל - משרד התחבורה נ' חברת החדשות הישראלית בע"מ, פ"ד ס(4) 60, 72-75 (2006); עע"ם 11120/08 התנועה לחופש המידע נ' מדינת ישראל - רשות ההגבלים העסקיים, פסקה 7 לפסק דינה של השופטת ארבל, (17.11.2010).

מכאן, שאין חולק באשר לחשיבות הזכות למידע והיקפה הרחב הנובעים מחיוניותה לקיומו ולתפקודו התקין של המשטר הדמוקרטי. ראה גם: עת"מ (מרכז) 35364-04-10 גלית גרימברג, עו"ד עיריית פתח תקווה (16.12.10).

8.         החוק מתווה את הכללים, להגשת בקשה לקבלת מידע ולמסירתו. סעיף 7 לחוק נוקט בלשון ברורה באשר לדרך שעל רשות ציבורית לפעול במתן תשובה לבקשה לקבלת מידע.

9.         במקרה דידן, כשלו המשיבים עת התעלמו שוב שוב  מפניות העותרת ואף בתגובתם להודעת העותרת לא ניתן הסבר המניח את הדעת להתנהלותם ולאי המצאת המידע הנדרש.

לא בכדי נחקק חוק חופש המידע ואין בטענות המשיבים, כדי להצדיק את מעשיהם ואת מחיקת ההליך ללא פסיקת הוצאות.

אי פסיקת הוצאות משמעו מתן יד ועידוד התנהלות לא נכונה ואין לתת לכך הכשר.

10.        בבג"צ 842/93 נסאסרה נ' שר הבינוי והשיכון ואח' פ"ד מח(4) 217 נקבעו הקריטריונים לפסיקת הוצאות לעותר שעתירתו נמחקה, כדלהלן: האם היה צידוק בהגשת העתירה, האם העותר מיצה את ההליכים מול המשיב עובר להגשת העתירה, האם לא היה שיהוי בהגשת העתירה והאם עצם הגשת העתירה היא שהניעה את המשיב לחזור בו מהחלטה קודמת ולהעניק לעותר את הסעד המבוקש בעתירה עוד לפני שזו התעוררה בבית המשפט.