עתירה למתן היתרי כניסה לישראל לצורכי עבודה לתושבי האזור

השופטת א' פרוקצ'יה:

1.        זוהי עתירה למתן היתרי כניסה לישראל לעותרים לצורכי עבודה. הסעד המבוקש בעתירה הוא כי יוענקו לעותרים 2-6 היתרי כניסה לישראל, לצורך עבודה אצל העותר 1. כן מבוקש בעתירה כי יוענק לעותר 4 "כרטיס מגנטי".

2.        העותר 1 הוא אזרח ישראלי, תושב בקה-אלגרביה ובעל מפעל בלוקים בעיר. העותרים 2-6 הם תושבי האזור שעבדו במפעלו של העותר 1. העותרים 2-6 נתפסו ביום 16/1/06 כשהם שוהים בישראל ללא היתר. בעקבות שהייתם הבלתי חוקית בארץ  הובאו עותרים אלה לדין והורשעו על פי הודאתם, ונגזרו עליהם במסגרת הסדר טיעון עונשי מאסר בפועל ומאסר על תנאי.

3.        העותרים טוענים כי שהייתם שלא כדין בישראל נבעה מאי חידוש רשיונותיהם, וכי הסירוב לתת להם היתרי כניסה לאור העובדה כי זכו להיתרים כאלה בעבר, הינו בלתי מידתי ושרירותי. מוסיף העותר 1 וטוען כי הסירוב להתיר את כניסתם של העותרים 6-2 לישראל לצורך עבודה פוגע בזכותו שלו לחופש עיסוק לאור עבודתם המתמשכת של עותרים אלה במפעלו, ומיומנותם הנרכשת החיונית לעיסוקו. 

4.        לעמדת המדינה, דין העתירה להידחות על הסף, שכן אין זכות קנויה לעותרים להיכנס לישראל ולעבוד בתחומה. מוסיפה המדינה וטוענת כי העותרים הורשעו  בשהייה בלתי חוקית בישראל ולפיכך על פי נוהלי המשטרה, הם מנועים מלהיכנס לשטחי המדינה במהלך השנתיים שלאחר מתן גזר הדין או השחרור מהמאסר, לפי המאוחר. כן מוסיפה המדינה וטוענת כי לא הוצגה כל תשתית ראייתית למשך זמן עבודתם הממושך או לחיוניותם של העותרים 2-6 למפעלו של העותר 1. בשולי הדברים, היא מציינת, כי מאחר שנגד העותר 4 קיימת מניעה מטעמים של הרשעה פלילית מכניסה לשטח המדינה, ברי שלא ניתן להנפיק לו "כרטיס מגנטי" הניתן רק למי שאין כלפיו הגבלה כזו.

5.        דין העתירה להידחות על-הסף. כלל הוא כי אין לתושב האזור זכות שבדין להיכנס לישראל ולעבוד בתחומה [בג"ץ 739/06 תעאמרה נ' מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית, תק-על 2006(3) 790; בג"ץ 7475/05 כעאבנה נ' מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית, תק-על 2005(3) 2662 ; בג"ץ 2875/06 כואזבה נ' שר הביטחון תק-על 2006(2) 4729] משכך, אין לעותרים עילה לדרוש כי בית המשפט יבדוק את צדקת החלטת המשיבים שלא להעניק להם היתרי כניסה לישראל והיתרים לעבוד בה, כאשר על פני הדברים, לא ניכר כי נפל פגם בהחלטת הרשות. במקרה זה, בצד העדר זכותם המוקנית של העותרים להיכנס לישראל לצרכי עבודה, קיים טעם ממשי לסירוב הגורם המוסמך להתיר להם כניסה לתחומי הארץ וזאת לאור הרשעתם על פי הודאתם בשהייה בלתי חוקית בישראל. טעם זה הוא בודאי טעם טוב ומבוסס לסירוב כאמור [בג"ץ 5108/05 עמר מוחמד עבדללה בני עודה נ' משטרת ישראל, תק-על 2005(3) 3546] גם הנתונים העובדתיים שהציגה המדינה בפנינו בדבר הנסיבות שהובילו לשהייתם הבלתי חוקית של העותרים, נסיבות שבניגוד לנטען בעתירה לא נבעו אך מאי חידוש זמני של אישורי כניסה קיימים, מבססים כראוי את החלטת המדינה.

6.        טיעוניו של העותר 1 באשר לפגיעה בעיסקו עקב אי מתן היתרי כניסה לעותרים 6-2, גם הם אינם יכולים להתקבל. אין בידי אזרח ישראל זכות מוקנית להעסיק במפעלו עובדים תושבי האיזור, על אחת כמה וכמה כאשר עובדים אלה הורשעו בפלילים על כניסה ועבודה בישראל ללא היתר. חיוניותם של עובדים אלה למפעלו של העותר 1 גם היא לא הוכחה.

           לאור האמור, דין העתירה להידחות על הסף.

           ניתן היום, ד' בתשרי תשס"ח (16.9.07).

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    יט

מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il