עתירה לגילוי ראיה חסויה בעניין המבקש

כללי

זוהי עתירה לגילוי ראיה חסויה, במסגרתה עותר הסנגור לקבלת כל ההקלטות שבוצעו במסגרת החקירה שנוהלה בעניינו של המבקש, ובמיוחד הקלטות מחקירתו של העד המפליל פראס פידי.

ברקע העתירה הנוכחית עומדת החלטתי בעתירה קודמת לגילוי החומר החוסה תחת תעודת החיסיון שהוצאה במסגרת הדיון בתיק המתנהל נגד המבקש. יצוין עוד כי במסגרת ההליך הפלילי הנוכחי מיוחסות למבקש שורה של עבירות ביטחוניות, אשר העיקריות שבהן נוגעות למעורבותו של המבקש בשני פיגועי התאבדות שאירעו באזור אריאל וגבו את חייהם של שישה אזרחים.

העתירה הקודמת נדחתה בעיקרה, שכן "הגעתי למסקנה כי...אין בראיות הנוספות הקיימות בעניין זה בחומר החסוי, כדי לאפשר הגנה שונה או מלאה יותר על העותר. מאידך, השתכנעתי כי גילוי הראיות הקיימות עשוי להסב נזק של ממש לשיטות הפעולה, נהלי העבודה והאמצעים המופעלים על ידי שירות הביטחון הכללי". יחד עם זאת, במסגרת העתירה הנוכחיתחוזר הסנגור ומבקש בחינה פרטנית יותר של חלק מהראיות החסויות, זאת כתוצאה ממיקוד מחדש של קו ההגנה.

לדעת הסנגור, לאחר שעלו במהלך ניהול התיק עובדות חדשות, יש מקום לדון מחדש במסקנה אליה הגעתי כאמור לעיל, ולהורות על גילוי הראיות המבוקשות.

טיעוני הצדדים

בתמצית, טוען הסנגור כי לאחר תחילת שמיעת הראיות, ובמיוחד לאחר שמיעת עדותו של עד השב"כ המכונה "עמית", עלה שהעד המפליל המרכזי פראס פידי זיהה את תמונת המבקש. זיהוי זה נטען כי התקיים כאשר, בעת חקירתו בשירות הביטחון הכללי, השיב העד לשאלה האם התמונה שהוצגה לו היא תמונת המבקש בהנהון בראשו. לטעמו של הסנגור, מאחר ששאלת זיהוי המבקש הינה מרכזית ביותר, ומאחר שהעד פראס הוא היחיד שזיהה כביכול את תמונת המבקש, ישנה חשיבות מיוחדת לגילוי ההקלטות מחקירתו על מנת לאפשר ניהול הגנה ראויה. בנקודה זו אף ציין הסנגור כי מאחר שליתר העדים לא הוצגה תמונה או בוצע מסדר זיהוי תמונות, מתחזק הצורך לבחון את תקפות זיהוי המבקש על ידי פראס.

הסנגור אף הפנה את תשומת ליבי למספר הליכים משפטיים במסגרתם הוגשו הקלטות מחקירות שירות הביטחון הכללי (תיק 11236/01, תיק 4380/01, תיק 1737/03, תיק 2837/07 וכן ת"פ (ב"ש) 1074/07).

לבסוף, חזר הסנגור על בקשתו לקבלת פירטה של חומר הראיות החוסה תחת תעודת החיסיון.

התביעה הצבאית אינה חולקת על כך כי חומר הראיות המבוקש, אם קיים כזה, מהווה חומר חקירה. עם זאת, סירבה התביעה להתייחס לעצם קיומן של הקלטות, שכן, לטעמה, אף עניין זה חוסה תחת תעודת החיסיון, בהיותו בגדר שיטת פעולה. מכל מקום, סברה התביעה כי ניתן לסנגוריה פירוט מלא של החקירה, כך שלא יהיה בראיות נוספות כדי להועיל להגנה.

לשם השלמת התמונה אציין עוד כי עיינתי במעמד צד אחד בכלל החומר הרלוונטי להכרעה בעתירה זו ואף שמעתי את הסברי נציגי שירות הביטחון הכללי.

הצורך להזדקק לעתירה

יאמר מיד כי עיקר טענות הסנגוריה נדונו על ידי בעתירה הקודמת שהוגשה בעניינו של המבקש. אשר על כן, PRIMA FACIE, דין העתירה הנוכחית היה להדחות על הסף. כך בכל הנוגע לצורך בהעברת רשימת החומר החסוי, וכך אף באשר לטענות הנוגעות לזיהוי המבקש. אולם, בשים לב למיקוד טענות הסנגור, על בסיס ההתפתחויות שחלו במהלך ניהול התיק, וכן לחשש שנתעורר בליבי במהלך הדיון החסוי, שמה סוגיית ההקלטות לא נבחנה כדבעי במסגרת העתירה הקודמת,  ראיתי לנכון לבחון עניין זה באופן פרטני מעבר לקביעותיי הכלליות שבעתירה הראשונה.

בעניין זה, ראוי לציין כי אף התביעה בהגינותה לא העלתה טענות בדבר הצורך לדחות את העתירה על הסף.

עם זאת, מאחר שבעניין ה"פרטה" לא חל כל שינוי, נדחות טענות הסנגור בסוגיה זו על רקע העובדה שסוגיה זו כבר הוכרעה בעבר (והשווה גם ).

המסגרת המשפטית

נקודת המוצא להכרעה בעתירה דוגמת זו העומדת בפנינו מצויה בצורך ליצור איזון נכון בין אינטרסים מתנגשים. וכך הוסברו הדברים בהחלטתי בעתירה הקודמת של המבקש:

"הנה כי כן, עומדים זה מול זה עקרונות מובהקים של חברה דמוקרטית. מחד גיסא, השמירה על הביטחון המחייבת מתן כלים אפקטיביים לזרועות אכיפת החוק לפעול לאורך זמן בהשגת מידע וראיות בנוגע לעבירות שבוצעו. מאידך גיסא, הצורך בעשיית צדק המתבטאת בראש ובראשונה במניעת הרשעת חפים מפשע.

עקרונות אלה מתפרטים לאינטרסי משנה אחדים. כך נדרש חיסיון מקורות המידע, באופן ישיר, לבל יבולע להם, ובאופן עקיף, על מנת לאפשר לכוחות הביטחון לגייס מערך מודיעים ומקורות ראוי לשמו. כך אף נדרש שלא לחשוף שיטות פעולת זרועות הביטחון, לבל יהפכו דרכי פעולה אלה לנחלת הציבור ויאבדו כל אפקטיביות.