עתירה לביטול החלטת בימ"ש-נדחתה, בג"ץ אינו דן כערכאת ערעור על החלטות שיפוטיות הניתנות בבימ"ש אזרחיים

השופטת א' פרוקצ'יה:

1.       זו עתירה לביטול החלטת בית משפט זה (כב' השופט א' גרוניס) מיום 11.12.05 ברע"א 11022/05. העותרת הינה נציגות בעלי הדירות בבית המשותף ברחוב ארלוזורוב 1 ברמת גן. בעליה של חנות הממוקמת באגף המסחרי שבבניין הגישו כנגד העותרת תביעת נזיקין בבית משפט השלום בתל אביב-יפו, בגין נזקי רטיבות שנגרמו למרתף אחת החנויות (ת"א 11085/03). לטענת העותרת, מאחר שסברה כי היא נעדרת כשרות משפטית לעמוד לדין, היא נמנעה מלהגיש כתב הגנה, ועקב כך ניתן כנגדה פסק-דין בהעדר הגנה ביום 29.2.04. בית המשפט (כב' השופטת ר' ניב) חייב את העותרת בתשלום פיצויים בסך 360,000 ש"ח, ופירט את חישוב התשלום בפסיקתא מיום 3.6.04. בקשות העותרת לביטול פסק הדין ולעיון חוזר בו נדחו. העותרת הגישה, איפוא, ערעור בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, ובו נטען, בין היתר, לחוסר סמכות עניינית, לסמכות ייחודית של המפקח על המקרקעין, לחוסר יריבות ולאי-חובת הגשת כתב הגנה (ע"א 2290/05).

2.       במסגרת הערעור לבית המשפט המחוזי, הגישה העותרת בקשת ביניים בערעור, בה ביקשה צו שיורה כי הליכי המשפט בטלים מעיקרם מחוסר סמכות עניינית ובשל מעשה בית דין. הבקשה נדונה והוחלט כי טענות העותרת יתבררו בעת הדיון בערעור (כב' סגן הנשיא גרוס בהחלטה מיום 29.3.05). בהחלטה נוספת מיום 22.11.05 של בית המשפט שדן בערעור דחתה השופטת דותן בקשה להקדים דיון בשאלת הסמכות. על החלטה זו הגישה העותרת בקשת רשות ערעור לבית משפט זה (רע"א 11022/05). בהחלטה בבקשה זו, החליט השופט גרוניס שלא ליתן רשות ערעור, בקובעו כי "לאור הנסיבות שבפניו, רשאי היה בית המשפט המחוזי, בדונו בערעור על החלטת הרשם, שלא להיזקק לסוגיית הסמכות".

3.       העותרת תוקפת את החלטת בית המשפט העליון בטענות מרובות הנוגעות כולן לשאלת הסמכות העניינית של בית המשפט לדון בתביעה נגדה. נטען, כי לנציגות בית משותף אין כשרות משפטית להיות צד לתביעות נזיקיות. כן נטען, כי בפסק הדין שנתנה המפקחת על רישום מקרקעין נקבע כי אין יריבות בין העותרת לבין בעלי החנות, וקביעה זו מהווה מעשה בית-דין, החוסם להלכה ולמעשה כל תביעה אפשרית מצד בעלי החנות. העותרת מוסיפה וטוענת, כי החלטתו של בית משפט זה ברשות הערעור מהווה חידוש המנוגד למסורת ארוכה של הלכות פסוקות, על-פיהן ניתן ואף רצוי להיזקק לשאלת הסמכות בכל שלב של ההליך המשפטי. כן נטען, כי כל ההליכים שנתקיימו עד עתה הינם בטלים מעיקרם.

4.       דין העתירה להידחות על הסף. הלכה היא מלפנינו, כי בית משפט זה, בשבתו כבית דין גבוה לצדק, אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות שיפוטיות הניתנות בבתי משפט אזרחיים (בג"צ 583/87 הלפרין נ' כב' סגן נשיא בית המשפט המחוזי בירושלים, פד"י מא(4) 683), קל וחומר מקום שהמדובר בהחלטת בית המשפט העליון שלא ליתן רשות ערעור בגלגול שלישי (בג"צ 2398/02 רפי רביד נ' בית המשפט העליון בירושלים בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים, תק-על 2002(2) 423; בג"צ 11466/03 אלעד שטרית נ' בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים, תק-על 2004(1) 824). חריגים לכך - כגון חריגה מכללי הצדק הטבעי או מצב בו אין לעותר סעד חלופי - אינם מתקיימים במקרה שלפנינו (בג"ץ 1607/05 נחמיה ואח' נ' כב' השופטת ש' דותן - ביהמ"ש ת"א, תק-על 2005(1) 4011). בנסיבות אלה, אין מקום כי בית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק ייזקק לענין.

מעבר לנדרש, ולגופו של ענין, כלל הוא כי החלטה בטענת העדר סמכות עניינית של בית משפט לדון בהליך המוגש בפניו, ניתן ליתן בפתח הדיון, אך אין הכרח בכך, וניתן לפסוק בשאלה זו גם במסגרת פסק הדין בתום הדיון בהליך כולו. הדבר נתון, בעיקרו, לשיקול דעתה של הערכאה הדנה בענין, וערכאת ערעור תיטה שלא להתערב בכך.

           העתירה נדחית על הסף.

           ניתן היום, כ"ג באלול התשס"ז (6.9.07).

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    יט

מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il