עתירה בעניין הקמת עיר הבהד"ים בדרום

1.       עתירתן של "אדם, טבע ודין- אגודה ישראלית להגנת הסביבה" ו"מגמה ירוקה" (להלן- " העותרות"), נוגעת לפרויקט העברת אגד מחנות ההדרכה (להלן- " עיר הבה"דים") לצומת הנגב. העתירה הוגשה ביום 8.11.07 וענינה להורות למשרד הבטחון שלא להגיש לועדה למתקנים בטחוניים שליד הועדה המחוזית לתכנון ובניה מחוז דרום (להלן- "הולמ"ב") - בקשה להיתר בניה לביצוע הפרויקט ולמשוך בקשה זו  - אם הוגשה כן להורות לולמ"ב שלא ליתן היתר בניה, אלא לאחר שהתוכנית תאושר בהליך תכנוני רגיל.

לעתירה צורפה בקשה למתן צו ביניים להורות ליו"ר הולמ"ב שלא ליתן היתר בדיון האמור להתקיים ביום 11.11.07.

לא מצאתי ליתן צו ביניים במעמד צד אחד לאור המועד בו הוגשה הבקשה בסמיכות לדיון בולמ"ב ולא ראיתי הנזק שעשוי להגרם, היה והולמ"ב יתן ההיתר. בסופו של יום ניתן על ידי צו ביניים לאחר שהתברר שמשרד הבטחון מתעתד להתחיל בביצוע העבודות ביום 15.11.07 אף כי ההיתר ניתן רק ביום 11.11.07 וזאת מבלי להמתין להגשת תגובת המדינה בבקשה לצו ביניים.

עיקרי העתירה

2.         העתירה בעיקרה מופנית כנגד ההליך התכנוני שננקט, דהיינו אישור התוכנית במסגרת הולמ"ב. עמדת העותרות היא שמאחר ומדובר בהקמת עיר בזעיר אנפין היה על המשיב 1 להגיש תוכנית מתאר מפורטת ושתוכנית זו תבחן עפ"י הוראותיו של חוק התכנון והבניה תוך איזון בין האינטרסים השונים, לרבות נושא הבטחון כאשר הדבר נעשה בשקיפות ומאפשר הגשת התנגדויות. להליך התכנוני עפ"י חוק התכנון והבניה משנה חשיבות כאן לאור מיקומו של הפרויקט, 9 ק"מ מהמועצה התעשיתית רמת חובב,  בה מצוי  מצבור של המפעלים המזהמים ביותר במדינת ישראל.

אין הכרעה חד משמעית כי לא קיימת סכנה בהקמת עיר הבה"דים במקום עליו החליטה ממשלת ישראל. תכנון בולמ"ב לא יאפשר לברר סוגיה זו באין תסקיר השפעה על הסביבה.

הדיונים לגבי הקמת עיר הבה"דים נמשכים שנים מספר, כך שאין דחיפות או סודיות המצדיקים נקיטת קיצורי דרך. באישור התוכנית בולמ"ב, אף אם החוק  מאפשר זאת, יש משום התעלמות מהלכת עע"מ 2408/05 הושעיה ישוב קהילתי כפרי של איגוד המושבים של הפועל המזרחי נ' משרד הבטחון ואח', תק-על 2007(1) 1257 (להלן - " הלכת הושעיה").

תגובת המשיבות

3.         עבודות התכנון של עיר הבה"דים במסגרת הולמ"ב מתנהלות מספר שנים בשיתוף גורמים רבים והוצאות ניכרות. הולמ"ב הוא גוף התכנון המוסמך לדון בפרויקט עפ"י חוק התכנון והבניה. העותרות היו מודעות לקיומו של ההליך בולמ"ב במשך כארבע שנים והגשת העתירה יומיים לפני מתן היתר הבניה וימים ספורים לפני תחילת העבודות בשטח נוגעת בחוסר תום לב ובשיהוי של ממש.

ביטול ההליך יגרום נזק ישיר ועקיף הן למדינה והן לצדדים שלישיים באופן  שהשקעה של עשרות מיליוני שקלים תרד לטמיון. העותרות לא מיצו הליכים מנהליים ולא פנו בבקשה להשמיע טענותיהן בפני הולמ"ב כפי שמאפשרות להן התקנות. בנוסף, נמנעו העותרות מלתקוף באופן ישיר בבג"צ את החלטת הממשלה מיום 1.4.07, אשר קבעה את מיקומה של עיר הבה"דים בצומת הנגב.

עוד קודם להלכת הושעיה, לאור היקף הפרויקט מצא יו"ר הולמ"ב לקיים הליך הדומה במידת מה להליך תכנוני רגיל, תוך בדיקה ותיאום עם גורמים מקצועיים בהם משרדי ממשלה הנוגעים בדבר, כפי התיאום הנדרש בהליכי תכנון רגילים על פי חוק התכנון והבניה. בנוסף, מצא  יו"ר הולמ"ב  לעדכן את הועדה המחוזית לתכנון ובניה בדבר קיומו של ההליך.

פסה"ד בענין הושעיה ניתן בפברואר 2007 והיום עוסקים במשרד הבטחון ובמשרד המשפטים בגיבוש הליכי עבודה עפ"י פס"ד זה. פס"ד זה מכוון כלפי העתיד, אין מקום ולא ניתן לעצור הליכים שהחלו זמן רב קודם לכן ולעכב פרויקט חשוב הנמצא על סף מימוש עד לסיומם של הליכי תכנון רגילים, דבר שיארך שנים. לא נפל פגם באישור שניתן על ידי הולמ"ב המצדיק ביטולו ואין מניעה להמשיך ולהקים את עיר הבה"דים על פי היתר זה. הולמ"ב מוסמכת על פי דין  ליתן אישור להקמת מתקן בטחוני גם מקום בו אין הוא תואם תוכנית החלה בשטח. בנוסף במסגרת תיקון 23 לתמ"מ 14/4 מטרופולין באר שבע, נקבע עוגן מיוחד בצומת הנגב וצויין  "שטח המיועד למתקן בטחוני בהתאם לפרק ו' לחוק התכנון". התכנית סיימה הפקדה של 120 יום להגשת התנגדויות ביום 30.10.07, אולם העותרות לא הגישו התנגדות לתכנית זו.

ההיתר שניתן תואם הלכת הושעיה משניתן לחמש שנים כאשר במהלך תקופה זו תתחיל המדינה בהליכי תכנון.

4.         בטרם אדון לגופו של ענין אסיר ענינים פרוצדורליים מעל הפרק. ביום הדיון ביקשו העותרות לצרף מסמכים נוספים. איני מוצאת מקום לאפשר צירופם של מסמכים אלה, למעט תצהירה של הגב' סיילס, שכן מסמכים אלה אינם רלוונטיים להכרעה, כך הדו"ח בדבר האחריות לזיהום וצלילה בנחל הקישון, כך הנחיות היועמ"ש בדבר נוהל קבלת החלטה בנושא הקמת ישובים חדשים וגם לא את חוו"ד של דר' א. שטרן המופנה לנציב הדורות הבאים. 

דיון      

5.         העתירה כפי שהוגשה אינה אקטואלית יותר, משניתן היתר הבניה מן הראוי היה שתתוקן. נכון יותר לומר שהעתירה כפי שהוגשה, להורות למשרד הביטחון שלא להגיש בקשה להיתר בניה לא היתה אקטואלית מלכתחילה כיוון שהפניה על ידי משרד הבטחון לולמ"ב נעשתה עוד בשנת 2004. יחד עם זאת טוב עשו המשיבים שבחרו להתייחס לעתירה לגופו של ענין, כעתירה מתוקנת, שענינה החלטת הולמ"ב.

כפי שהבהרתי בהחלטות השונות שניתנו בבקשות של רשויות שביקשו להצטרף לדיון, העתירה אינה מתייחסת למיקום עיר הבה"דים בצומת הנגב ולא לעצם הקמת עיר הבה"דים במיקום שנקבע ע"י ממשלת ישראל. העתירה נוגעת להליך התכנוני בלבד  - האם יש לנקוט בהליכי תכנון רגילים או הליכי תכנון באמצעות הולמ"ב.

ההבדל מקורו בפרק ו' לחוק התכנון והבניה תשכ"ה-1965, "פרק ו' לחוק מעניק למערכת הביטחון על זרועותיה הרבות, אוטונומיה תכנונית שפוטרת אותה מחובת הציות לנורמת- העל התכנונית שמחייבות את החברה האזרחית, כגון חובת ציות להוראותיהן של תוכניות מתאר ארציות, ומהחובה לנקוט בהליכים מנהליים הנדרשים בהליך התכנון האזרחי - כגון פרסום, שמיעת התנגדויות והגשת תסקיר השפעה על הסביבה במקרים המתאימים. הפטור שמוענק למערכת הביטחון הוא גורף ואינו תלוי בסוג המתקן הביטחוני (אין זה משנה אם מדובר בבניית גורד שחקים חדש בקריה בתל אביב, בבסיס מזון או בבסיס טילים חדש)" (מאמרם של אורן פרז ואסתר רוזנבלום "כרוניקה  של הגמוניה תכנונית: המעמד של מערכת הביטחון בהליכי התכנון בראי המאבק הסביבתי להצלת חוף עתלית (2001 - 2003)", מחקרי משפט כג' תשס"ז - 2007 עמ' 371 בעמ' 373).

לשוני זה בהליכים מכוונת העתירה כשעמדת העותרות, שהיה צריך לקיים כאן הליך תכנוני רגיל שלא באמצעות הולמ"ב.

שלוש נקודות עיקריות לדיון:

א.         השיהוי.

ב.         ההליך התכנוני